בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טוב סוודר טוב מגידי גוב 
 
 
ערן דינר

יוני רכטר יכול לתלות על הצוואר גם את האוזניים של ערן דינר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בדומה לרבים אחרים מהאמנים בני דורו, גם יוני רכטר משחרר אלבום מקורי חדש לעיתים רחוקות. "עוד סיפור" הוא בסך הכל אלבום הסולו הרביעי שלו. אלבומו הקודם, "מחשבות ואפשרויות" יצא ב-1996, וסבל מעודף של כוכבים אורחים שטשטשו את נוכחותו של רכטר עצמו וגרמו לאלבום ההוא להישמע כמו עוד אוסף של חברים שרים יוני. הלקח הזה, נעים לראות, נלמד.

שלושה פרקים ואפילוג מחזיקות 54 דקותיו של האלבום החדש, ונראה שהפעם, יותר מאשר באלבומיו הקודמים, רצה רכטר להקיף כמה שיותר סגנונות מוסיקליים בתקליט אחד. מסמבה דרך בלוז, רוק וג'אז ועד למוסיקה ווקאלית, כמעט כל קטע באלבום הוא יציאה מוסיקלית לכיוון אחר. באמנים אחרים שמלהטטים בין סגנונות אפשר בדרך כלל לחשוד בחוסר מיקוד. במקרה של רכטר, שמסתייע באלבום הזה בגיטריסט יוצא 'אטרף' אהרוני בנארי, שגם שותף להפקה המוסיקלית, האקלקטיות מגובה ברצינות והקפדה על כל פרט, ולא מפריעה לאלבום כולו להישמע כיצירה אחידה ומשכנעת.

הפרק הראשון באלבום, "תמיד לבד", הוא הקל והנגיש מבין השלושה, וכולל את שני הסינגלים ששוחררו לרדיו "מחשבות על אהבה" עם העיסוק הבלתי נמנע ב'מצב', ו"הדרך אליה" הבלוזי. "מיוהן סבסטיאן עד סטילי דן", מצהיר רכטר ב"וכולם יכולים", והזיקה שלו לצמד החלקלק אכן ניכרת היטב ב"עוד סיפור".

בהמשך מסתבר שהמשרעת הסגנונית של רכטר לא מתפרשת אל הרבה מעבר לסטילי דן, בכל הקשור למוסיקה עכשווית. "נגיד שאחד", הקטע החלש באלבום, מזכיר יותר מכל דבר אחר את מה שעשה יהודה פוליקר ב"אני רוצה גם". זה אמנם משעשע לשמוע את יוני רכטר על ביטים, אבל למרות העושר המוסיקלי, רכטר הסולידי תמיד נשאר דוד יוני; גם כשהוא משחק אותה קלאבר מציץ לו הצווארון מתחת לסוודר.

קהלו האדוק של רכטר המתקדם ימצא אותו בפרק השני באלבום, "סדקים בחושך". כבר באינטרו המרשים "לפני" חותך רכטר לשינוי אווירה חד, משאיר מאחוריו את הפזמונים הקלילים מחלקו הראשון של האלבום ומציג יצירה ווקאלית מורכבת בניחוח קלאסי ובליווי הרכב קולי נשי (אנסמבל קורל). האיפוק המפורסם של רכטר וחוש המידה המדויק שלו עוזרים לו להישמע עשיר וגדול מבלי להיגרר למלודרמה.

בחלקו השלישי של האלבום רכטר שב ומבקר במחוזות המוכרים של הג'אז שאפיינו את "התכוונות", אלבומו הראשון. אלי דג'יברי מרגש ב"יש לך הכל" האפל, שמתחבר לסולו סקסופון נפלא, ול"ארצה לומר" חובר עיבוד ביג-בנד מרשים. "ולמות", לחן נפלא של רכטר לטקסט של אברהם חלפי, סוגר את האלבום בטון מלנכולי מהורהר.

מי שטרם התוודע לאלבומיו הקודמים של רכטר, או מכיר אותו רק מעבודותיו עם אריק איינשטיין או גידי גוב, ימצא ב"עוד סיפור" את אחד מאלבומיו הנגישים והמהנים ביותר. גם אוהביו הוותיקים של רכטר יאמצו מן הסתם את האלבום הזה, בעיקר בזכות "סדקים בחושך".

ספק אמנם אם הוא צפוי לזכות למעמד הקאנוני של "התכוונות", אך הוא בוודאי אלבום מרשים ומפותח הרבה יותר מ"בגובה העיניים", אלבומו השני, או "מחשבות ואפשרויות". למרות חולשותיו, "עוד סיפור" הוא המחמם הרשמי של חורף 2003 המדכדך כל כך.

_________________________
יוני רכטר: עוד סיפור, (הד ארצי)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by