בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

מרי קייט ואשלי אולסן נאלצות לעשות קולות של שטיח, וויטו, ההומו מהסופרנוס, ממשיך לחטוף אש מכל הכיוונים. תרבות בניו יורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע בסאבווי: על "הסופרנוס" שממשיכה לגבות קורבנות, על הטי שירטס הנועזים של ההומואים והלסביות, ובהמשך לשבוע שעבר, פרק שני ואחרון של עלילות התאומות מרי-קייט ואשלי אולסן בעיר הגדולה.
 

הנשק האסור של כוכב הסופרנוס

מאפיה והומואים לא הולכים ביחד.  ג'וזף קאנסקולי (צילום: יח"צ)
 מאפיה והומואים לא הולכים ביחד. ג'וזף קאנסקולי (צילום: יח"צ)   
"הסופרנוס" כבר עברה מן העולם, אך השאירה את צופיה עם כמה תובנות מעניינות על חיי המין של מאפיונרים מקצועיים. דבר ראשון, למדנו שלרדת לאישה נתפס בחוגי המאפיה כפחיתות כבוד ( החבר'ה עושים צחוק מאנקל ג'וניור שעשה "צלילת ערווה" לפילגש). למדנו גם שגבר על גבר זה מותר רק אחרי שנה בכלא, וגם אז בשום אופן לא בתור Bottom או Top. על פי חוקי המאפיה, אחרי יותר משנה בכלא אתה יכול להסכים לקבל מציצה מגבר (אבל רק לקבל), בלי שתיחשב ל"פאקן הומו". בכל מקרה, טוני מבהיר לפסיכולוגית שלו, שהוא עצמו ישב בכלא פחות משנה ו"לא עשה את זה". ככה, כדי שלא יהיו חלילה אי הבנות.

מה לעשות, מאפיונרים והומואים זה לא הולך ביחד. תראו מה קרה לוויטו. הוא ניסה לשכנע את כולם שזו "סתם בדיחה"; נאלץ לעזוב את האישה והילדים בגלל כל מיני מאפיונרים הומופוביים שהבטיחו לרדוף אותו עד כלות; התאהב תחת זהות בדויה בגבר ועזב גם אותו; עבד בפרך למחייתו; התחבא בדירת מסתור; ולבסוף הותקף מינית ונרצח באכזריות באמצעות מוט ביליארד, על ידי גיסו הסדיסט, אבי כל ההומופובים, פיל ליאוטרדו.

עבור ג'וזף קאנסקולי, השחקן שגילם את דמותו של וויטו, החיים לא מפסיקים להיות קשים. במועדוני הלילה של ברוקלין, בה הוא מתגורר, הוא הותקף כבר מספר פעמים על ידי כל מיני מאפיונרים אמיתיים, או סתם ערסים משועממים שלא אהבו את העובדה שוויטו יצר הכלאה מלאכותית בין מאפייה להומסקסואליות. קאנסקולי היה עונה להם בעצבים: "יא מפגרים, זה בסך הכל תפקיד בסדרת טלוויזיה", ולפעמים גם מנסה לטעת בהם מעט סובלנות כלפי הומוסוקסואליות, וממשיך: "זה בכל תחומי החיים. תתחילו להתרגל".

אבל הצרות של ויטו לא נגמרו עם הערסים. אחרי שהסדרה ירדה והפרנסה הפכה יותר קשה ומאתגרת, קם עליו אויב חדש ובלתי צפוי - קהילת הגייז בכבודה ובעצמה. קאנסקולי הצליח להעלות את מפלס העצבים של הקהילה, כשהשתמש בזוועה של מותו הטלוויזיוני לצורך שיווק מוטות הביליארד שלו, תחת הסיסמה "מוטות שכדאי למות בשבילם"

הגייז לא מאוד אהבו את האסטרטגיה השיווקית, וטענו שהיא בלתי רגישה ודוחה. אחרי שהגישו תלונה מאורגנת, הוציאה החברה המפיצה את המוטות של קאנסקולי מהשוק. עכשיו יש לקאנסקולי, שניחן בפה גדול גם מחוץ למסך, בטן מלאה על הארגונים הפועלים בשם זכויות הגייז: "הם צריכים להתרכז בנושאים קצת יותר גדולים, כמו נישואין חוקיים לבני הקהילה. זה שהם מתמקדים במוטות ביליארד, זה חתיכת בולשיט, ואני לוקח את זה אישית". צודק. מצד שני, הוא יכול להתנחם בכך שהוא לא הראשון ולא האחרון שדמותו המסכית ממשיכה לרדוף אותו זמן רב אחרי. רק תחשבו על גלן קלוז של פוסט חיזור גורלי. אם אתם גברים, בטח לא הייתם מוכנים להתקרב אליה. אפילו לא לתת לה לשמור לכם על הארנבת.
 

ילדות הפלא מלבישות את אמריקה

עושות קולות של שטיח. האולסוניות (אימאג' בנק ישראל / gettyimages)
 עושות קולות של שטיח. האולסוניות (אימאג' בנק ישראל / gettyimages)   
זוכרים שסיפרנו לכם על הצרות של מרי קייט אולסן, שנאלצה לעזוב את NYU היוקרתית בגלל החברים לכיתה החולרות שהחליטו לבנות את הקריירה שלהם על גבה השברירי? אז שלא תחשבו שהיא יושבת עכשיו בבית ומעבירה את הזמן בספירת קלוריות. מסתבר שילדת הפלא, שעשתה את הלא יאמן והצליחה להגיע לבגרות מבלי להתכער, להשתגע, או להפוך לג'אנקית, כמו שקורה להרבה ילדי פלא אחרים, הצטרפה לתאומתה, הפלאית לא פחות, אשלי, בנסיון להלביש את אנשי ונשות אמריקה (או ליתר דיוק, את אנשי אמריקה שיכולים להרשות לעצמם להוציא 150 דולר על טי שירט).

כמו הרבה סיפורי הצלחה אמריקאים, גם הסיפור הזה מתחיל בוול מארט. עד לא מזמן חלשו האולסניות על קו אופנה ל Tweens - Pre Teens, שזה אומר ילדות או פרה-נערות בגילאי חמש עד שתים עשרה, שעונות לקווי המיתאר של אמריקאיות זבות חוטם ורכות בשנים עם חוש אופנה מפותח בהרבה מזה של האמהות הג'יפות והתפרניות שלהן, שעושות את הקניות בוול מארט.

הליין של התאומות הופץ בחנויות הרשת השולטת וגרף ביליונים. הן עצמן לא עשו דבר מלבד לנדב את פרצופן הפוטוגני לתווית המוצר. מסתבר שזה הספיק. אבל עכשיו הן רוצות יותר. הילדות גדלו, הפכו אלרגיות לליין העממי ששמן ממשיך להתנוסס עליו, פיתחו חוש אופנה רב-שכבתי (שבעיני רבים הוא קורבני וזוועת,י ובעיני אחרים הוא גותי, ארופאי וקלאסי), והחליטו שהגיע הזמן לצאת מהראש של חליפות החובלים הסכריניות והפטתיות ולכוון למקום גבוה יותר: האליטות בגילאי העשרים והשלושים. הבעיה היא, שעבור האליטות שיכולות להרשות לעצמן לפתח תודעה פאשנית ולהישאר נאמנים לה, התמונה של האולסניות על המוצר מורידה באחת את הליבידו האופנתי. במילים אחרות - האולסניות עדיין מתקשרות אצלן אסוציאטיבית עם מחלקת הג'וניור של וול מארט, והשילוב הזה עבורן הוא מוקצה מחמת המיאוס.

אז בפעם הראשונה בקריירה, קורה שהאולסניות נאלצות להסתתר מאחורי המוצר ולעשות קולות של שטיח, במקום להוביל אותו בתרועה רמה. אבל מה לא עושים כדי להשקיט את המצפון האופנתי. לליין החדש קוראים The Row. הוא הולך על צבעים מינימליסטים - שחור לבן וצבע גוף - ומצליח לעשות מה שהרבה ליינים אופנתיים נכשלו בו בעבר: להיות סקסי ומתחכם בו-זמנית. הכי חשוב - הוא מצליח לגרום לי לפנטז על עצמי בתוך הבדים הרכים והאיכותיים שלהם. אבל הערב אין זמן לחלומות בהקיץ; צריך להספיק לקפוץ לוול -מארט, לפני שיסגרו.
 
 

הכתובת נמצאת על החזה

עטיפת הספר
 עטיפת הספר    
הארגונים לזכויות הגייז אולי עשו לשחקן שגילם מאפיונר הומו ב"סופרנוס" עוול ודפקו לו את העסקים, אבל זה לא אומר שנפסיק לפרגן להם ולכברת הדרך שהם עשו במרוצת השנים. עכשיו יוצא לאור ספרו של סטיב גדולה Wearing History, המתעד את ההישגים הפוליטיים והחברתיים של התנועה בדרך מקורית - דרך הטי שירטס עם הכתובות שנכתבו ועוצבו על ידי האקטיביסטים, והפכו במרוצת השנים ליותר ויותר נועזות ופתוחות, ממש כמו התנועה עצמה. זה התחיל עם כתובות יבשות ועובדתיות כמו "שבוע הגאווה 77", דרך כתובת "האיידס הוא גיי" המדכאת על רקע תמונה של רוק האדסון. אח"כ הגיע "קלארק רוצה את דיק" המגשש, ולבסוף "אף אחד לא יודע שאני לסבית" ההומוריסטי, לצד "גיי לאב זה הדבר האמיתי" הנועז. ריספקט.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by