בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בלי קיק 

בלי קיק

 
 
לילך וולך

עם כל הכבוד לקונן או'בראין והסייד-קיק שלו אנדי ריכטר, ויש כבוד - בסדרה "אנדי ברקר", החיבור בין השניים ממש לא עובד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"אנדי ברקר" (צילום: יח"צ)
 "אנדי ברקר" (צילום: יח"צ)   
גם מי שצופה באדיקות בתוכנית הלילה של קונאן או'בריאן, יהיה מוכרח להודות שקטעי הקישור והמערכונים ניחנים בהומור משונה משהו - חלקם מצחיקים עד דמעות, וחלקם פשוט גורם לך לנוע במבוכה בכסא ולתהות האם משהו אבד בתרגום. לאחר צפייה רבת שנים, המסקנה היא שכמו דברים רבים, מדובר בטעם נרכש. זה קורה או שלא. הומור המערכונים של או'בריאן, שמעורב גם בכתיבתם, נשען על עולם אסוציאטיבי, לפעמים מתקשר רק למחצה. הוא כולל רפרנסים תרבותיים שאו'בריאן אובססיבי לגביהם, כמו הפטמות המפותחות של הדוגמן המשונה פביו, או המשחק הגרוע של צ'אק נוריס בסדרות משנות השמונים.

למרות שהצופים הישראלים לא ממש זכו לחוות את העניין, שנים ארוכות היה לקונאן או'בראין סייד קיק בצורת אנדי ריכטר, סטנדאפיסט שמנמן ותמים למראה, עם הומור תואם לזה של או'בריאן וגסות רוח מובנית. לאחר שבע שנות שיתוף פעולה, התפצלו דרכיהם באופן ידידותי ביותר, וריכטר פנה לקריירה אישית.

עכשיו ב"אנדי ברקר", הם משתפים פעולה שוב אחרי שבע שנים בנפרד - קונאן או'בריאן מאוורר את כישורי התסריטאות שלו, וריכטר משחק בתפקיד הראשי. למי שמחבב את השניים, מדובר בשיתוף פעולה מבטיח מאוד שאמור לייצר סדרה שלועגת למיינסטרים, מתובלת ברפרנסים, ומתפרעת בהומור.

למרבה הצער, "אנדי ברקר", היא לא בדיוק כזו, או איך לומר בעדינות - ממש ממש לא כזו. אנדי ברקר (ריכטר), הוא רואה חשבון, מרובע, מנומס, שקול וצפוי כמו טורי הספרות שהוא מנהל בקפדנות. האופטימיות והנאיביות המטופשים שלו, מזכירים במשהו את תפקידו של ג'ים קארי ב"המופע של טרומן", וגם סגנון הצילום, והבימוי נראים כמושפעים מן הסרט.

אנדי ברקר עובר למשרדו החדש כעצמאי, והלקוחה הראשונה שלו מתגלה כאלמנה יפהפיה ומסתורית, שטועה לחשוב שהוא בלש פרטי. מצוקת המזומנים שלו, והעניין שהוא מגלה בסיפורה, מביאים אותו לבצע סטייה מן האופן הצפוי בו הוא מנהל את חייו, והוא מתפתה לפענח את התיק. עם מעט עזרה מידידיו החדשים - מנהל ספריית וידאו שמספק ציטוטים תואמים לכל סיטואציה מן הפילמוגרפיה האמריקאית; החוקר הפרטי הקשוח והפורש שפעם ניהל את עסקיו ממשרדו של אנדי; ומנהל מסעדת קבב אפגני ופטריוטי שתורם בעיקר מבטא מצחיק.

כל פרק מ"אנדי ברקר", מספק עלילה סגורה - פרשה בלשית, ניהול מעקב ופתרון. בין לבין, "אנדי ברקר", היא לפעמים "יומני הנעל האדומה", ולפעמים "מק'גייוור". הטקסט כל כך מודע לעצמו, שבדרך מאבד את הניצוץ שבהתפרעות אמיתית; ההברקות המסויימות, וההומור האו'בראייני שמצליחים לעבוד בשתיים שלוש דקות של מערכון בתוכנית שלו, פשוט לא ממריאים מספיק גבוה כדי לשאת תוכנית שלמה. בארצות הברית, התוכנית שרדה רק עונה אחת, והרייטינג היה נמוך. הקהל הישראלי, שלא גדל בארצות הברית של שנות השבעים והשמונים, כנראה יאבד עניין מהר יותר. חבל, אבל לפחות אפשר להתנחם בג'ינג'י הגבוה כל ערב לפני השינה בתוכנית הטוק שואו שלו.

א', 22:00, ערוץ 3

בקטנה
*חידת פסיכומטרי: גאידמק בפרסומת ל"פלאפון", זה יותר פרסומת לסלולארי, או יותר פרסומת לראש הממשלה הבא?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by