בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

הסרטים שיביאו את ניו יורק אליכם, הצרות של עשירי ה-11 בספטמבר ועוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע במדור: אם אתם מתים לעוף הכי רחוק שיש, קחו את הדרך הכי מהירה לניו-יורק, דרך נבחרת הסרטים שחוץ מהריחות, תעביר לכם הכל; ברוח ה- 11 בספטמבר, שצויין בשבוע שעבר - סיפורה של אלמנת הכבאי שזכתה ב"לוטו" המפוקפק של נפגעי הטרור; ולפיינלה - ניו יורק בסימן הכי והכי והכי.
 

הסרטים שיעשו לכם את ניו-יורק

מתוך "שיגעון של לילה"
 מתוך "שיגעון של לילה"   
ניו-יורק של ספטמבר זה סוף הדרך. מי לא היה רוצה לברוח מהחגים המעיקים ונתיבי איילון העמוסים, אל הברבורים של הסנטרל פארק? אז רוצים. הרי כבר מגיל צעיר לימדו אותנו שהרצוי והמצוי שלנו הם שני דברים שונים. אבל גם אם אתם לא יכולים לבוא לניו-יורק, ניו-יורק יכולה לבוא אליכם. דרך הדי.וי.די.

לרגל החגים הכנו לכם רשימת סרטים שיביאו את ניו-יורק האותנטית עד לסלון ביתכם, ועל הדרך דאגנו גם להזהיר אתכם מחיקויים. אז גשו לספריית הווידאו הקרובה למקום מגוריכם, ו-Knock yourself out!

האותנטיים

שיגעון המוסיקה: מבוסס אומנם על מאמר מפוברק בניו-יורק מגזין, אבל אלה שהיו שם, כלומר בדיסקואים של שנות השבעים בברוקלין, אומרים שזה לגמרי נאמן למקור. כבונוס, תקבלו גם את ג’ון טרבולטה בגרסה הצעירה שלו, למקרה שהתגעגעתם.

וול סטריט: מייקל דאגלאס הוא לא המניאק הראשון וגם לא האחרון, שנולד בגן החיות הפיננסי של הרחוב הכי לחוץ בעולם. בכל מקרה, הסרט הפך אותו לאב טיפוס של הזן. ובצדק.

קפוטה: ברים מעושנים, הברנז’ה הניו-יורקית הספרותית של שנות ה-50, ופיליפ סימור הופמן מתאר בדיוק מופלא את כתב הניו-יורקר המיתולוגי ומחבר הספר "ארוחת בוקר בטיפאני". שווה ביותר.

השטן לובשת פראדה: כך נראה המשרד של עורכת "ווג" מבפנים, וכך נראית ביצ’יות תוצרת ניו-יורק. לא לתיירים.

הבחירות: ניו-יורק תגיע רק בסוף. באמצע תקבלו את מת’יו ברודריק כמורה הזוי שמנהל רומן צ’יזי עם פילגש שלא הייתם מאחלים לשונאים שלכם, מקשט את החדר בחמישים דולר ללילה ב-NO TELL MOTEL בפרח אדום ויין זול. אחרי זה הוא נאלץ להתחיל את החיים מחדש, במקום שהוקם במיוחד לצורך העניין הזה: ניו-יורק. הוא עושה את זה מתוך דירת חדר מרתפית, שממנה הוא יוצא מידי בוקר למקום העבודה שלו The Museum of Natural History (עוד אבן יסוד עירונית). אוהבי ריס ווית'רספון יוכלו על הדרך גם להנות מהאמביציה הבלונדינית הכי קורעת בסביבה. מומלץ בחום.


המזויפים
הם מנסים למכור לכם את ניו-יורק, כמו שמוכרים אותה לקבוצת תיירים מאינדונזיה. שלא תתפתו לעסקאות בשטח.

ניו-יורק, ניו-יורק: אומנם מרטין סרקוזה, אבל הפואמה הלירית הזאת למיוזיקלז של פעם, עדיין מצולמת על בימות אל איי. הכי לא אורגינל שאפשר.

סלבריטי: כי אף סלב או סלב בפוטנציה, לא יחשוב לשכב עם המראיין/ מראיינת הוודי אלני שלו. אז גם אם וודי אלן הוא אייקון ניו-יורקי, הפעם הוא באמת פישל בגדול.

טוטסי: כי כמו שמילי אביטל יודעת, עוד לא נולד הבמאי בעיר הזאת שיעשה לך אודישן אם תקרא לו
Macho Shithead, גם לא אם אתה דאסטין הופמן.

קורקדייל דנדי: כי הסאבווי צבועות, וכל הניו-יורקים סטראוטיפיים. ככה זה כשיש להפקה יותר מידי כסף - היא יכולה להרשות לעצמה הרבה יותר בולשיט הוליוודי לא אמין. אז אל תאמינו.
 

לא צרות של עשירים

הקרחים הכחולים (האתר הרשמי)
 הקרחים הכחולים (האתר הרשמי)    
מי שחי בניו-יורק אחרי ה-11 בספטמבר, יודע שהתחושה הקולקטיבית הכללית יכלה להסתכם בשתי מילים: רגשות אשם. על המתים, על המחדלים, ובעיקר על זה שהם מתים ואנחנו חיים. ואיך האמריקאים מתמודדים עם רגשות אשם? כמו שהם מתמודדים עם כל בעיה: כסף, כסף, ועוד קצת כסף. אפילו אני, שבדרך כלל מסתפקת במתן צדקה סמלית להומלסים בסאבווי (ומקווה נורא שאלוהים מסתכל ורושם) מצאתי את עצמי נשאבת אל תוך תחושת האשם הכללי, כשאחרי צפייה בהצגה THE BLUE MEN SHOW, כמעט חודש אחרי הפיגוע, נכנעתי להפצרות הקרחים הכחולים ותרמתי סכום שבדרך כלל היה גורם לי לייסורי כיס וכאבי לב. אבל תחת אווירת האחדות והאשם, יצא ממני לגמרי בטבעיות.

מכל התרומות האקראיות האלה, כולל ההקרנות והפיצויים מהממשלה, יצא שאלמנות ה-11 בספטמבר נהיו עשירות. אפילו עשירות מאוד. כל אלמנה קיבלה בממוצע סכום של שלושה וחצי מיליון דולרים. כך קרה, שאחרי שעברו את כל שלבי עיבוד האבל, הן מצאו את עצמן עם בעיות של זוכי לוטו.

מי שמצאה את עצמה בסיטואציה ההזויה הזאת, הייתה גם מריאן פונטנה, אלמנתו של איש יחידת הכיבוי של ברוקלין, דייב פונטנה, שמספרת עכשיו על החוויות הלא נעימות שעברה בעטייה של ההתעשרות הפתאומית, בספר How Money Changes Everything. ממחייה צנועה של אלפיים דולר בחודש, פונטנה שינתה סטטוס לאשה עשירה. מיליונרית אפילו. המיליונים לא יכלו להשיב לה את בעלה, אבל כן הצליחו להראות לה את פרצופם האמיתי של האנשים מסביבה: האמפתיה הספונטנית לנוכח הטרגדיה פינתה עד מהרה את מקומה לקינאה, שנוררות וחמדנות.

פונטנה קנתה בית מפואר בסטטן איילנד בכסף מזומן, ואילו חבריה עדיין היו תקועים עם משכנתא על דירות שני החדרים שלהם. אז הם ביקשו ממנה הלוואות, ואחרי שקיבלו, הם נעלמו בעקבות המבוכה, כי לא הייתה להם שום כוונה או יכולת להחזיר אותן; בעל מלאכה שהכיר את בעלה, שיפץ לה את הבית בסכום כפול ממחיר השוק; וכשמגיעים החגים, היא כבר לא יכולה להביא לקרובים אגרטל או סרוויס, אלא מרגישה מחוייבת לשדרג להם את הטלוויזיה או להחליף להם את הרהיטים במטבח.

וכאילו לא די בכל אלה, גם חמותה וחמה הפסיקו לדבר איתה, בגלל שזעמו על הכספים הרבים שרק היא קיבלה. עכשיו פונטנה מוצאת את עצמה גם אלמנה מבעל, גם מבודדת ממשפחתה, וגם עם פחות חברים. העיקר שהיא לא צריכה לרדוף אחר פקידי הביטוח הלאומי.
 
 

ניו-יורק ברייקינג רקורד

 
שימו לב, ניו יורק מתהדרת עכשיו בשיאנית חדשה: כלבת הצ’ינצ’ואה המהירה בעולם. מעניין לכם את השמאלית, אני יודעת, אבל לניו-יורקים, כל העניין הזה של כיבוש שיאים, לגמרי עושה את זה. אז קצת סימפטיה, בבקשה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by