בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בראוו  

בראוו

 
 
גולן כספי

"ביקור התזמורת" הוא פואמה קולנועית ליומיומי, לאנושי; סרט קטן-גדול מאוד שזימן לששון גבאי את תפקיד חייו. גולן כספי מצדיע לערן קולירין על הישג נדיר במחזותותנו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"ביקור התזמורת" (צילום: יח"צ)
 "ביקור התזמורת" (צילום: יח"צ)   
ביקור התזמורות הוא ללא ספק סרט השנה שלי. כל כך הרבה רגישות, יופי וסמליות נגלים מאחורי הסיפור האגבי שערן קולירין בחר לספר. כותרות הפתיחה של הסרט: "סיפור שקרה פעם, לא מזמן. לא הרבה זוכרים את זה, זה לא היה כל כך חשוב", מבססות את נקודות המבט הקולנועי של קולירין, שלוקח את צופיו לסרט קטן-גדול מאד ומצליח בגדול איפה שרבים וטובים לפניו נכשלו.

עלילת הסרט הרזה מגוללת אגדה קסומה על תזמורות המשטרה של אלכסנדריה, המגיעה להופעה חד-פעמית בישראל. אי הבנה קטנה גורמת לחבורת הנגנים המצרים עטויי מדי תכלת פומפוזיים, לנחות ביישוב דרומי נידח בנגב, בו ייאלצו להישאר עד למחרת היום.

המפגש של להקת הנגנים המצרים עם תושבי העיירה המנומנמת המעבירים את ימיהם בין בטלה לייאוש, מייצר כמה רגעי קסם מדויקים ורגישים להפליא, המבוצעים בווירטואוזיות קולנועית נדירה. ערן קולירין בוחר באומץ להתמקד באנושיות והיומיומיות של המפגש, ומוותר על הצורך לטעון את סיפורו בהיסטוריית הסכסוך, באג'נדה פוליטית או ברצף של התרחשויות כפויות.

ששון גבאי קיבל במתנה את תפקיד חייו כ"תאופיק", מפקד התזמורות המופנם והייצוגי. גבאי מוביל את התזמורות היישר ללב הצופים. בהופעה מדודה ואלגנטית, הוא מציג מעין גרסה מצרית לדמותו האלמותית של שייקה אופיר כ"שוטר אזולאי". על משחקו המצוין אין ראוי ממנו לפרס השחקן בטקס פרסי אופיר (המקבילה הישראלית לאוסקר ע"ש שייקה אופיר). הפער בין חיצוניותו המאופקת והעצורה, לכאב ולרגש הפועם מתחתיה, הוא הבסיס הרעיוני של "ביקור התזמורות". לצד הוויה יומיומית אפורה, מתקיימים פחד, עצב והחמצה. החמצה של חיים, של אהבות, של רגעים.

הדינאמיקה שנטוות בין תאופיק לבין בעלת מסעדה קטנה (רונית אלקבץ), שמקבלת את החבורה המוזרה בזרועות פתוחות ומייד מתנדבת לארחם, היא אחד הדיאלוגים הרגשיים היפהפיים והנוגעים ללב בתולדות הקולנוע הישראלי לדורותיו. אלקבץ, גדולה מהחיים כהרגלה, מציגה דמות יצרית ומלאת תשוקה שמזגזגת במקצוענות בין עוצמה לפגיעות, בין דמות נשית עדינה וחתולית ללביאה גאה. רק שחקנית בסדר גודל שלה יכולה למלא תפקיד שכזה בהצלחה כה גדולה. הסרט הזה הוא קצת הסרט שלה.

למעשה, צוות התזמורות כולו, עושה עבודה נהדרת. קולירין השכיל לייצר לכל אחד ואחד מהם רגעים קטנים המספקים חלון הצצה קטן לעולמם האישי. בולט במיוחד סאלח בכרי (בנו של מוחמד בכרי) המגלם את חצוצרן התזמורות; גבר מרשים ופלרטטן מקצועי. הסצנה בה הוא מלמד את בן המקום הביישן (שלומי אברהם בתפקיד קטן ומושלם) להתקרב אל בחורה, היא סיבה מספקת לא לפספס את הסרט המקסים הזה.
נדמה שקולירין כיוון מראש להמיס את ליבנו בסצנות קטנות, פיוטיות, לרגעים חנפניות. עדיין, הקסם מגיע למסך ונשאר!.

קולירין מוכיח בכישרון רב, איך מילים הם רק תבלין שמפזרים מעל התסריט. את הסצנות הכי גדולות בסרט הוא מצליח להביע בעדינות ופיוטיות מעוררות קנאה. הקשרים והאינטראקציות שרוקמים חברי התזמורות עם המקומיים, נוגעים ומזכירים שאנשים הם אנשים, הם אנשים. מתחת לפשטות, פועם רוך, שעוטף את הסרט בכל מה שיפה במפגשים בין אנשים, בין תרבויות, בין אכזבות לתקוות. לא עצוב, לא שמח - חיים.

בצדק רב זכה הסרט לתגובות נלהבות בעולם ונמכר להפצה בינלאומית רחבה. כיף לדעת ששרשרת ההצלחות של הקולנוע הישראלי תתהדר מעכשיו גם בפנינה קולנועית אמיתית שכזו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by