בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לרקדנים בלבד 

לרקדנים בלבד

 
 
שרון שילוח

"פתאום ציפורים" מתאים רק לפסטיבלי מחול. הקהל הרחב ימצא אותו סתום ויומרני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"פתאום ציפורים" (צילום: תמר לם)
 "פתאום ציפורים" (צילום: תמר לם)   
הכוריאוגרפית והרקדנית יסמין גודר מעלה בימים אלו את פרויקט "במגרש הביתי" במרכז סוזן דלל. במשך כשבוע (מחר זה היום האחרון) העלתה גודר חמש יצירות מחול בהשתתפות אמנים אורחים, לציון פתיחת הסטודיו החדש שלה. שבוע ההופעות כולל חמש עבודות מרפרטואר היצירות שלה מאז 1999, והוזמנו להשתתף בו גם אבי בללי מנקמת הטרקטור במופע מוסיקלי, אלונה רודה במיצב סאונד מקורי ותמר לם בתערוכת צילומים.

היצירות שהועלו במסגרת זו היו "הקיר של אלינה", "שתיים שעשוע ורוד", "אני רעה אני", "I Feel Funny Today" וגם פרמיירה מחודשת של העבודה "פתאום ציפורים" - מופע מחול לארבע רקדניות, בליווי מוסיקה חיה ומקורית של הצ'לנית קרני פוסטל אותה הוזמנתי לראות.

לתוך חלל לבן עם אורות ניאון מרצדים מימין ומשמאל, עולות ארבע רקדניות לבושות בגדים מתוחכמים בצבע שחור. הן לא ממש רוקדות. מה שקורה על הבמה נראה יותר כמקבץ תנועות דרמטיות מאוד, נוקשות, שמעוררות קונוטציה לתשוקה ומאבקי כוח לסביים.

יסמין גודר ולהקתה מופיעים רבות באירועים בחו"ל. בשנים האחרונות בלבד, הוצגו עבודותיה בפסטיבל לינקולן סנטר בניו-יורק, הפסטיבל הבינלאומי של טוקיו, פסטיבל Rencontres Choreographiques בפריז, פסטיבל אנזימי ברומא, תיאטרון ה-Place בלונדון, תיאטרון Trafo בבודפשט, ב- Kitchen וב-DTW בניו יורק ובמקומות רבים אחרים. אבל כנראה שרק שם, במסגרות מיוחדות המציגות יצירות מחול ותנועה, נקצרת ההצלחה הגדולה של גודר, וניתן באמת להתייחס לתרומתה לעולם המחול המקומי והבינלאומי.
 
 
"פתאום ציפורים" היא דוגמה טובה למופע שאנשי ברנז'ת המחול אולי יעריכו מאוד, אבל הקהל שבא לראות את המופע הרבה פחות. מדובר ביצירה שבבסיס שלה, כך נדמה, בוער טירוף נפשי- נשי. הרקדניות מפילות וחובטות האחת בשנייה, צורחות ונאנחות, כשברקע מלווה את כל זה סאונד מתכתי צורם, צלילים תעשייתיים חדים שחוזרים על עצמם ויכולים להוציא את הקהל מדעתו (בעיקר לאור העובדה שאיכות הרמקולים באולם של סוזן דלל טעונת שיפור). זה בדיוק מסוג החומרים שנועד לפסטיבלים, למסגרות אשר אפשר להפגין בהן יכולות ויצירתיות. אבל בכל מסגרת אחרת, גם מול קהל שהוא שוחר מחול ותרבות, זה לא עובד.

קשה מאוד להתחבר לרקדניות שנלחמות האחת בשנייה על הבמה, בעיקר כשלאורך היצירה לא נרקמת עלילה כלשהי, והסיטואציות המוצגות על הבמה לא מתפתחות. הרקדניות (שקצת קשה לקרוא להן כך, כי הן יותר מציגות תנועה מאשר ריקוד), מתחילות ומסיימות את המופע באותה נקודה, מלבד העובדה ששיערן סתור והן עייפות ומזיעות. היצירה האבסטרקטית הזו היא חומר שאולי בקרב אנשי מחול מקצועיים יזכה להערכה, אך בעיני הקהל הרחב (זה שמגיע לסוזן דלל ולא זה שרואה "כוכב נולד" בערוץ 2) הוא יישאר סתום, אוונגארדי ואפילו יומרני להכעיס.

הופעות נוספות בסוזן דלל:
19/9- 21:00 - הקיר של אלינה, I FEEL FUNNY TODAY
20/9- 21:00 - אני רעה אני
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by