בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נרדפי העפיפונים 

נרדפי העפיפונים

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

על הנערים שמשחקים ב"רודפי העפיפונים" שנשקפת סכנה לחייהם, מכונת ספרים על פי בקשה ועל צלם האופנה שאת צילומיו כדאי להכיר. סאבווי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע במדור: על הסרט "רודף העפיפונים" שמדיר שינה מעיניהם של שני נערים אפגניים; על אחורי הקלעים של צלמי האופנה המובילים; ועל מכונת האספרסו הכי אינטלגנטית שתוכלו למצוא.
 

קאבול- ניו יורק

מתוך "רודף העפיפונים"
 מתוך "רודף העפיפונים"   
זאת הייתה אמורה להיות פנטזיה הוליוודית מדרגה ראשונה: שני נערים ממדינת עולם שלישי למודת סכסוכים וסבל, יוצאים לכבוש את העולם, עם תפקיד הוליוודי שגם מכניס לכיסם צ’ק שמן, ונוטע תקווה לעתיד. אבל העתיד של שני הילדים המככבים בסרט "רודף העפיפונים" שאמור לצאת אל המסכים בארה"ב בחודש נובמבר, נראה היום מאיים מתמיד.

"רודף העפיפונים" מתאר חברות בין שני נערים, על רקע המתח האתני והפוליטי באפגניסטן של שנות השישים. אביו של הנער המגלם את "חסן", בכלל חשב שהסרט הוא על תחרויות עפיפונים ברחובות קאבול. על פי עדותו, אף אחד לא נתן לו לקרוא את הספר או התסריט, ואם היה יודע שתוכנו של הסרט פוליטי, ועשוי להבעיר מחדש את השנאה בין הפלגים השונים ולהעמיד את משפחתו כולה בסכנה קיומית, הוא לא היה מאשר את השתתפות בנו בסרט.

מה שמדאיג את האב עוד יותר, הוא סצינת התקיפה המינית, שבה בנו משחק את תפקיד הקורבן. בתרבות האפגנית, הסטיגמה על קורבנות התעללות מינית היא כה שלילית, שאפילו משחק בתפקיד הקורבן טומן בחובו סיכון גדול לנקמה (שההגיון מאחוריה: "מגיע לך למות בגלל שהסכמת להשתתף בסצינה כל כך בלתי מוסרית ובזויה). יותר מכך, על פי התסריט, הנער שמבצע את מעשה ההתעללות המינית, הופך ברבות הימים למנהיג טליבאן, וזאת לא הפעם היחידה שבה מתואר הטליבאן בסרט באופן מעורר אימים. עבור הטליבאנים, הילדים שמככבים בסרט, עשויים להיתפס ככלי להעברת מסרים פוליטים מערביים, והם עוד עשויים לסדר עבורם בשל כך פעולת תגמול כמיטב המסורת.

הסרט אומנם לא יצא לאקרנים באפגניסטן, אך ה-DVD’S יופצו שם ועוד איך, כך שבשלב זה, האיום הבטחוני ממש רובץ לפיתחם של הנערים ומשפחותיהם. ואיך האמריקאים מתמודדים עם האיום על הכוכבים הצעירים? ממש כמו שהאמריקאים מתמודדים עם כל דבר - דרך הפשטה בשחור לבן של הסיטואציה, וטיפול נאיבי של שיגור שליחים מאולפני פאראמונט כדי ליישב את המחלוקת בדרכי שלום; כאילו שגלולת דיסני יכולה לפתור כל סיטואציה פוליטית עם סממנים פתולוגיים, וכאילו שכמה מילים יפות וחיוכים תוצרת חוץ, יהפכו את הטליבאן למר"צ של אפגניסטן.

הוריהם של הנערים הכוכבים, שבניגוד לנציגים האמריקניים, מסתכלים למצב בעיניים, רוצים לעזוב את המדינה, לפחות באופן זמני. אם זה היה תלוי בהם, האמריקאים היו צריכים לגלח לנערים האלה את השפמנון, לתת להם שמות אנגלו-סקסיים, לסדר למשפחות וויזה לזמן בלתי מוגבל, ובית שלושה חדרים בשכונות של קווינס. אם חאלד חוסיני, מחבר הספר, ניצל בזכות המקלט המדיני שקיבלה משפחתו בארה"ב בשנות השמונים, אין שום סיבה שגם הדמויות שיצר בדמיונו לא יהנו מאותה פריוויליגיה.
 

Talk to the Hand

עבודה של רודריק אנג'ל
 עבודה של רודריק אנג'ל   
שבוע האופנה הניו-יורקי של סוף ספטמבר, מוכיח לנו בפעם האלף, שאין לו דבר וחצי דבר עם אופנה. העיתונות עסוקה יותר באיזה סלבריטאים יקבלו מקומות VIP באוהלים המוצבים בבריאנט פארק, מה הם יילבשו, מה הם ירכשו, ואיפה הם יעשו את סיבוב השופינג הניו-יורקי שלהם. הקניינים הגדולים כבר לא עושים הזמנות מסיביות כמו בעבר, והמארגנים נאלצים לצמצם את מטרות השבוע ליצירת באזז וכיוון אופנתי לעונה הבאה. הסלבים עוזרים אומנם ביצירת הבאזז, אבל רק מעטים מהם מגלים יצר הרפתקנות אופנתי ומבצעים רכישות היי-ריסק תוך מתן דוגמה לאומה (כך לדוגמה, לא נרשמו שום רכישות סלבים מתוך ליין העפיפונים היוצא דופן של המעצב ג'רי טאם, שעורר גלים בשבוע האופנה של השנה שעברה).

תוצר הלוואי של ההתמקדות האובססיווית בסלבים, הוא ההתעלמות הכמעט מוחלטת מכל מי שבאמת מגיע לו קרדיט אופנתי. אחד כזה הוא צלם האופנה רודריק אנג'ל, שבניגוד לצלמים אחרים שאוהבים לשחק אותה יותר דיוות ממושאי הצילום שלהם, אוהב להתמקד באומנות ולא בכל מה שמסביב. הצילומים שלו נראים כמו סצינה מתוך סרט לפני הקליימקס או אחריו. בהתאם לכך, גם המיניות הזועקת מתוכם, מושגת באמצעות רמיזות מתוחכמות. מין מרומז הוא גם מה שאנג'ל, אחד שמבין משהו בבגדים, אוהב באופנה הנשית (לתשומת ליבן של מי שנשארו תקועות עם חולצות הבטן של האייטיז, ומכנסי אצבעות הגמל שבשום עידן אופנתי אין להם הצדקה מוסרית).

צלם אופנה הוא אולי מקצוע חלומי, בעיקר בגלל סביבת העבודה החיובית (דוגמניות יפהפיות המתנשאות לגבהים ומחייכות רק בשבילך), אבל הוא גם סוּפר תובעני. על פי אנג'ל, צלם אופנה, ממש כמו מנתח ראש, לא יכול להסתפק בכישורים טכניים; הוא גם חייב להיות מאסטר בתחום הבין-אישי, אחרת לא יוכל להוציא מהמודלים שלו את המיטב.

צילום הלפני או אחרי, עם היד בתפקיד עלה התאנה, הוא חלק מהתערוכה "Click Chic: The Fine Art of Fashion Photography", המוצגת בימים אלה ב-Visual Art Museum שבעיר. הצילום עצמו הופק לצורך קידום של סוכנות לעיצוב מותגי איכות, ולכן הוא אינו מתמקד במוצר ספציפי, אלא ברעיון כללי. אגב, את ג'ינס הליוויס ההורס של הגבר מאחור, ניתן להשיג כאן בלא יותר מ-25 דולר, ואת מראה המאצ’ו המלוכלך, בעוד כמה התזות של ספריי לבן.
 
 

האספרסו של תולעות הספרים

ספרים, ספרים (dweekly/ flickr.com)
 ספרים, ספרים (dweekly/ flickr.com)   
קוראי ספרים אובססיווים מכירים בעל פה את התרחיש הבא: אתה נכנס לחנות ספרים, כולך חם על איזה ספר שהמליצו לך עליו אתמול; בראש שלך זה כבר דאן דיל, ואפילו עם התשעים שקלים שתוציא אתה חי בשלום. ואז המוכרת המעצבנת אומרת בטון עוד יותר מעצבן ש"העותקים אזלו" ו"אולי אתה רוצה שנזמין לך"? ואז צריך לגשת איתה למחשב, לסבול את איטיות ההקשה, ואחרי זה לחכות עוד שבועיים בבית. עד אז מישהו כבר ייבאס אותך ויספר שהספר לא משהו, אבל כבר הזמנת אותו, וצילצלו אתמול מהחנות, אז אתה חייב לקנות, כי לא נעים, אפילו שכבר ירד לך ממנו לגמרי.

מזל שמישהו שמבין לליבן של תולעות ספרים שזקוקות לסיפוקים מיידים, הגה את מכונת הקסמים שמאפשרת לקורא לצאת בתוך דקות עם ספר חם מהדפסה וארוז בכריכה רכה של הכותר המבוקש. Books on Demand, או בעברית - ספרים על פי ביקוש, הוא קונספט שנולד אי שם בשנות ה-90, אך התמיכה הטכנולוגית עבורו צוברת תאוצה רק עכשיו.

אם בשיטה המסורתית הספר קודם כל מודפס ורק אחר כך נמכר, הרי שבשיטת ה"און דימאנד", הספר קודם כל נמכר, ורק אח"כ מודפס. כל כותר שהטקסט והכריכה שלו מועברים דיגיטלית לפורמט PDF, יכול להיות מאוחסן במכונה, שהוצגה בשבוע שעבר בספרייה הציבורית של ניו-יורק, וכחלק מקמפיין הפירסום, איפשרה לכל בעל כרטיס ספרייה להצטייד בעותק חינם לדוגמה, מתוך סלקציה של עשרים כותרים קלאסיים.

נכון להיום, מאוכסנים במכונה הזו כ-200,000 כותרים שזכויות היוצרים שלהם כבר פגו. אבל המספר הזה עומד לעלות באופן דרמטי, כיוון שאספרסו הספרים כבר אומצה בחום על ידי רשתות ספרים, ספריות ציבוריות, ושווקי ספרים רבים מסביב לעולם.

המכונה הזו עושה גם שרות מעולה לכל חכמי הבייגלה שמאסו במכתבי הדחייה הנימוסיים של הוצאות הספרים, והחליטו לעשות מעשה ולהוציא את הספר שלהם לאור בעצמם. ויש לה גם ערך ירוק: פחות בזבוז של משאבי טבע, ופחות עודפי ספרים שיסתמו את החירייה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by