בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המופע של שיא הרגש 

המופע של שיא הרגש

 
 
אמיר עמרמי

שם טוב לוי והאנסמבל שלו מצליחים לגעת בקסם בדיסק האינסטרומנטלי "תחנות רוח"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
מוסיקה אינסטרומנטאלית היא ענף קשה במוסיקה הישראלית. כמה שתהיה חכמה, מעניינת ומרגשת, הקהל הרחב לא תמיד יידע איך לאכול אותה, ולכן לא ינהר לחנויות התקליטים על מנת לרכוש מאלבומיה.

המילה הכתובה, מושקעת או לא, תמיד תהיה קומוניקטיבית הרבה יותר. אלבומים אינסטרומנטאליים דורשים מהמאזין קצת דמיון. שיעשה את חצי הדרך, שייתן מעצמו. שם טוב לוי הוציא לאחרונה את "תחנות רוח" (התו השמיני), אלבום ראשון שיוצא במסגרת האנסמבל המצוין שלו. האלבום כולל חומרים חדשים לצד ישנים, יצירות מקוריות לצד ביצועים מחודשים, כולם כאחד מעלפים את הנשמה.

לפני שניגע בעושר המוסיקלי של האלבום הזה, נציג את חברי האנסמבל: גדי בן אלישע – גיטרות ושירה; צור בן-זאב – קונטרבס ושירה; גרשון ויייספירר – עוד, ג'ומבוש, בריטון ושירה; נעם חן – כלי הקשה ושירה; שרלי סבח – עוד ושירה; וכמובן – שם טוב לוי – חלילים, פסנתר ושירה.

אם כבר פתחתי בסנגוריה על המוסיקה האינסטרומנטאלית, אין ספק שלחליל הצד חיים קשים יותר מאשר לגיטרה חשמלית או פסנתר, או אפילו כלי נשיפה אחר דוגמת סקסופון או חצוצרה. לחלילים יש אופי מיוחד, כזה שנגן שלוקה בחוסר תשומת לב והבנה יכול לפספס. צלילם הדק נותן להם לרוב נוכחות מוגבלת כשהם מוגשים במצע של הרכב מלא. צריך לדעת להפנות אליהם את תשומת לב המאזין, לשבות אותו עם כמות רגש אדירה ומלודיה מעניינת.
 
קצת אחרת. שם טוב לוי (צילום: יח"צ)
 קצת אחרת. שם טוב לוי (צילום: יח"צ)   
שם טוב לוי עושה זאת בצורה מופלאה. הוא מלחין מצוין. אחד החשובים בזמר העברי (מבזק קריירה קצר: "קצת אחרת", "ששת", ""צליל מכוון" ועוד). הוא גם פסנתרן לא רע בכלל, בלשון המעטה. אבל הצד החזק שלו זה החליל, וזה מורגש לאורך כל האלבום. הקטע הפותח באלבום הוא "חגיגה", יצירה שהלחין שם טוב, שפותחת בחליל שלו ומציגה את שאר חברי האנסמבל.

משם עוברים ל"יד ענוגה" המוכר והעממי, שמוביל לקטע מקורי בשם "פרו ורבו", יצירה חסידית של שם טוב, בנגיעות בלקניות. החליל של שם טוב, וכלי הנשיפה של גרשון וייספירר בסינרגיה נהדרת. מכאן אנחנו מגיעים ל"נואז'" (עננים), אחד השיאים באלבום. שרלי סבח מנגן ג'אז על העוד שלו (קטע שיא בפני עצמו), ומכין את השטח לשם טוב. גדי בן-אלישע נכנס אחריהם לסולו אקוסטית עם סאונד שמיימי, ולוקח את כל העסק למחוזות הקאנטרי והצועני.

עוד באלבום תמצאו את "טווס הזהב" – קטע ישן של שם טוב; אדרלזי (שעת הצוענים) של גורן ברגוביץ; "העיר" בלחן של שם טוב לתרגום של עלי מוהר המנוח, ו"אפשר דומה" – שיר משותף של שם טוב ומיכה שטרית.

רגע לפני "אפשר דומה" החותם את האלבום, אנחנו מתענגים בשיא נוסף – קורל של באך מתוך קנטטה 140, ששוב פותח בעוד הנפלא של שרלי סבח. "תחנות רוח" מציג ניצול מקסימלי ועשיר של מוסיקאי האנסמבל וכלי הנגינה שלהם. לאלבום הזה צריך להאזין כמו שיושבים לקרוא ספר שאוהבים. להוציא את המיץ מכל רצועה ורצועה ולעבור לבאה. או כמו שמסכם השיר החותם של האלבום: "פרה פרה – אי אפשר הכל בבת אחת, להרוג תורכי ולנוח, אם אין תורכי – אפשר דומה".

אנסמבל שם טוב לוי "תחנות רוח" / התו השמיני (47:20 דקות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by