בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ונעמיד משמר יומם ולילה 
 
 
יוענה גונן

יוענה גונן חושבת שרק מינון מושכל של פורנוגרפיה - ולא של אמריקניזציה - הוא שיציל את המפעל הציוני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שידורי תעמולת הבחירות, שהתחילו אמש, הביאו איתם הבטחות רבות. בין אותן הבטחות, כמה וכמה מפלגות הבטיחו לשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל. ואכן, הרבנים הגדולים ואני מביטים בדריכות ובדאגה עת הרקבון פושה בצעירי ארצנו, הערכים מתמוטטים בעקבות הנטיה לשימוש בסמים ולהומוסקסואליזם, ונערים רבים צופים בקביעות בתכנית "המורדים" - אפילו מתחת לגיל 12!

צאו וחישבו ממה מורכבת התרבות שלכם. בגדים של נייקי ושל גאפ, ארוחות צהריים במקדונלד'ס, טום הנקס ובריטני ספירז ואמינם וקצת "סקס והעיר הגדולה" בערב. כבר הרבה שנים שישראל נאבקת להיות אמריקה קטנה. למעשה, העולם כולו למד את חוקי המשחק החדשים בעידן הקפיטליזם הדורסני, וכולם רוצים להשתייך לצד של הדוד סם, ולא לצד של "ציר הרשע", שכולם יודעים שהוא צד של נבלים מכוערים עם שומות שעירות על הפנים.

רוב תושבי ישראל כבר מזמן שכחו מה חשיבותה של תרבות מקומית. ואני לא מתכוונת לשמירת השבת; אני מתכוונת לכך שבעברית ובערבית זה מדליק הרבה יותר. שתרבות שמתרחשת כאן ועכשיו ומפרשת את המציאות המקומית שלנו, היא תרבות שנוגעת בלב. ופורנוגרפיה, חברות וחברים, היא תרבות. היא משקפת את המציאות בתוכה היא נוצרת ואת ערכיה, וכשהיא במיטבה היא יכולה גם לבקר את הערכים הללו.

לכן, הפעם החלטתי להצדיע לציונים אמיתיים, אנשים שיוצרים תרבות פורנו מקומית איכותית בזיעת אפם, לרווחת כולנו. אתרים מלוכלכים שנעשו כאן בארץ הקודש, ולא מתוך מנגנון משומן ונצלני ולמען בצע כסף, אלא פשוט כדי לתרום לחברה ולאומה. כי הרי, כמו שלמדנו כבר מ"מאמי", בזקפה ובזרע נגאל את פלסטין.

בתשדירי התעמולה אתמול הרבו להראות את צה"ל, באמתלות שונות. פעם מצנע היה קצין מבטיח בששת הימים, ופעם הירוקים עוזרים ללוחמי השייטת לתבוע את הפיצויים המגיעים להם. החברה הישראלית הלוחמת מעוצבת סביב צבא ההגנה, ושיח המיניות הישראלי סובב ברובו סביב חיילים וכיבושים. לא מפתיע, אם כן, שצה"ל הוא חביב הפורנוגרפיה המקומית. צה"ל מאפשר שפע של אפשרויות פורנוגרפיות מרנינות, בעיקר יחסי כוח ושליטה: מזובורים בצריף המחלקה, דרך הטרדה מינית של הפקידה בלשכה, ועד השפלה של זקנה חולה במחסום.

הומואים מתים על סיפורים צה"ליים ועל מג"דים אוכלים בתחת, אבל פה ושם אפשר למצוא גם אתרים בהם האשה היא הקצינה והשולטת, והטירון עבד נרצע שמלקק את נעלי הגולדה שלה בהתרגשות. הבעיה היא שרוב הסיפורים הארוטיים הצה"ליים מציגים חיילים באור נחשק ומעורר, מה שמעצבן כל שוחרת שלום שמרגישה ש"עוזי" הוא לא תחליף פאלוס ראוי.

כל הסיפורים האלה לא ממש מדליקים אותי, וחיילים כסמלי מין זה ממש לא זה. עד שבא האתר שהפך גם את טוראית גונן (מיל') לחובבת מסדרים. נדבן אלמוני בעל מצלמה דיגיטלית ואהבת מולדת החליט לחלוק איתנו את המראות הקסומים הנגלים לו ממרום משרדו המעוצב במגדלי עזריאלי. שני חיילים מטובי בנינו, בתמונות מגורענות שמותירות מקום לדמיון, סצינות סקס אותנטיות בנוף אורבני ישראלי. היא רוכבת עליו בעוז, פניו מתעוותים כשהוא גומר, והם אפילו מדברים קצת אחרי זה. כמה הרבה יותר מרגש הפורנו, כשהוא נטוע בתוך ההוויה המקומית. כמה יפים ובלונדינים וצודקים הם חיילינו. תנו לצה"ל לשמח.
 
הצל"ש הבא מוענק לאנשים שמשקיעים את מרצם בהקמת אתרים עבריים לסטיות שונות ומגוונות, שלרוב זוכות לייצוג רק באתרים שמעבר לים. דוגמה אחת היא אתר חובבי החיתולים העברי - כרגע ההיצע קצת דל, אבל יישר כוח על היוזמה האמיצה. אתר אחר, שהזקיר את שערות פטמותיי מרוב התלהבות, הוא אתר המופת "שניצל אבוקדו".

"שניצל אבוקדו" הוא אתר של פטישיסט ענקות עם כשרון כתיבה ואחריות חברתית. שניצל אבוקדו מודע לצורך הבוער ביצירה עברית מקורית בתחום שלו, והאתר הוא נסיון להשלים את החסר. הסיפור "פאטימה", למשל, שמומלץ בחום, מספר על ג'נין בזמן מבצע "חומת מגן". למה לנו נשים שצומחות למימדי ענק בפרבר אמריקאי רדום ולא מוכר, כשפאטימה עושה את זה בשטחים הכבושים, ומשתמשת בכיפת הסלע כדילדו מאולתר? מר אבוקדו ודומיו מפלסים את דרכנו אל עבר עולם של פורנו ישראלי חתרני ועצמאי, שצומח מתוך ההיסטוריה המטורפת של האזור. צריך עוד שיפורים, אבל זו בהחלט הדרך הנכונה. לבכות מרוב אושר.

והאוסקר האחרון שלוח ל"סדנה השחורה", אביזרי סאדו בשיטת "עשה זאת בעצמך". אתר שצמח מתוך המציאות הכלכלית הקשה של השנתיים האחרונות ומתוך המיתון העמוק, ושואף לצמצם את הפערים החברתיים. בזכות "הסדנה השחורה" לא רק עשירי ישראל יתוודעו לנפלאות המין האנאלי. עכשיו אפשר להרכיב לבד באט-פלאג נאה מידית עץ, כוסית פלסטיק ודבק אפוקסי.

ככה זה, גם אם מבטא בריטי שולח אותי לשירותים להתייחד, בכל זאת אין כמו מלות אהבה שנלחשות בעברית ובערבית. קחו לדוגמה את ניסים צדוק, מנהל לשכת התעסוקה באריאל. צדוק חשוד שדרש מאמהות חד-הוריות לשמש אותו מינית כתנאי לכך שיאשר להן הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי. בכך אין כל חדש, נשים מנוצלות מינית בכל אשר תדרוך כף רגלן, והטרדות מיניות נכפות עליהן בכל יום.

אבל ניסים צדוק הוא לא סתם לכאורה-מטריד-מינית. יש לו סטייל. צדוק לא מנצל רק נשים, הוא מנצל גם את כל העושר הפיגורטיבי של השפה העברית. "את מגיעה אליי כמו שעון דוקסה. קיבלת מחזור, לא קיבלת מחזור" מתחבט ויזלטיר-צדוק. והוא לא סתם מניאק שמשתמש בתפקיד שלו כדי לתקוף נשים נזקקות. הוא מניאק שמתחזה לרומנטיקן: "חכי לי בבית מתחת לשמיכה. עם חדר מחומם. עם פוך. עם נר".

אבל ללא ספק המשפט המנצח של צדוק, שמוכיח שאין כמו העברית, כשרק רוצים: "אם זה מסתדר אז אני אבוא אלייך ונחתים לך את הכרטיס בבית - תרתי משמע". נחתים את הכרטיס! תרתי משמע! לקורא המשולהב לא נותר אלא לדמיין מה מסתתר מאחורי אותו תרתי משמע, כיצד תתבצע אותה החתמת כרטיס דו-משמעית, ואילו אביזרים ישמשו בכך. שורת המחץ להתחיל עם בחורות בתור לביטוח לאומי. כמה הסתדרותי, כמה ישראלי, כמה פואטי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by