בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
השגריר 

השגריר

 
 
אמיר עמרמי

אוסף המוזיקה הישראלית "פוטומאיו" מצליח לעמוד באתגר המסובך של השמעתנו לעולם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוש בן ארי, מאמני האוסף הבינלאומי (צילום: יח"צ)
 מוש בן ארי, מאמני האוסף הבינלאומי (צילום: יח"צ)   
אמש (ראשון) הושק ערב חגיגי לקראת צאת האוסף הישראלי החדש של הרשת
הבינלאומית "פוטומאיו", המתמחה בהפצת מוסיקת עולם בעולם, בשיתוף הלייבל המקומי "התו השמיני". הערב התקיים ב-24 המועדון (נמל תל אביב) וכלל את משתתפי האוסף, ביניהם הפרויקט של עידן רייכל, דויד ברוזה, רונה קינן, מוש בן ארי, אמל מורקוס, להקת שבע, איתי פרל והדס דגול.

עד כאן השלב הרשמי והאינפורמטיבי. ברמה האישית, בחרתי שלא להגיע להשקה החגיגית ולשמוע את האוסף החגיגי בבית, כמו שאר העולם שעתיד לשמוע את האוסף במערכת הביתית שלו (מכירות ממוצעות של אוספים מצליחים מוכר יותר מ-100 אלף עותקים).

אני לא מקנא בעורכי האוסף. ישראל היא הרי קיבוץ גלויות בפני עצמה וקשה לסכם את האקלקטיות התרבותית שלה ב-12 רצועות. אמנם מדובר בז'אנר חובק אתניות ומוסיקת עולם, אבל העורך המוסיקלי כאן לא יכול לחמוק מביקורת קשה על הניסיון ביצירת הפסיפס התרבותי הנכון של ישראל 2007. בל נשכח שאוסף מוסיקלי, בניגוד לאלבום קונספטואלי מקורי, הוא בראש ובראשונה בעל ערך שיווקי. המפיץ רוצה למכור, ואם אפשר כמה שיותר. השיעור התרבותי הוא חשוב, אך לפעמים משני.

מה שמציק כאן היא הרשימה האקלקטית הרחבה של האמנים המשתתפים באוסף, שלצד אלה הרשומים בפסקה הפותחת, נוספים גם אתי אנקרי, גידי גוב (ששר יחד עם רונה קינן), טיפקס,
מושב-בנד וההרכב זאפה (פ' רפויה). רשימה יפה ומכובדת שלא בדיוק חופפת את רשימות ההשמעה של הרדיו הישראלי, או אפילו את הלך רוחו של המאזין הממוצע. זה שלא חופר עמוק בנבכי התרבות, ואוהב את הרדיו שלו דלוק על כל תחנה שתהיה, העיקר שישדרו בה מוסיקה (אם בלי פרסומות – מה טוב).
 
עטיפת האוסף (יח"צ)
 עטיפת האוסף (יח"צ)   
אף עורך מוסיקלי לא יכול לצאת נקי מבלי לתת את הדעת על הרשימה שרקח, בשאלה של איזה מין פסיפס הוא ביקש להציג. אם האוסף הזה אכן יצליח וימכור – טפו, טפו – מעל 100 אלף עותקים ברחבי העולם, הווה אומר שיותר אנשים החיים מחוץ לגבולות המולדת ישמעו ויזמזמו את איתי פרל והדס דגול, מאשר בתוך מולדתם. זה עצוב, כמובן, אבל יתרה מזאת – זה לא מייצג.

מושב-בנד מופיעים הרבה בחו"ל ופחות מבססים את הקריירה שלהם בישראל ; אתי אנקרי היא הכי רלוונטית ברמה האמנותית, עם זאת הבחירה לפתוח איתה את האוסף היא צעד נועז משהו, שלא בטוח שעושה חסד עם עצמו ; "שרוכים" של דויד ברוזה הוא בהחלט שיר נהדר, אך בחירה של "האישה שאיתי", לדוגמא, הייתה יכולה להיות יותר מוצלחת.

האוסף הישראלי של פוטומאיו אפוף בניחוח אליטיסטי מעט, וזה לאו דווקא רע. לצד האמור ברשימה כאן, זה בהחלט מלבב ומשמח לראות שמות כשרונים כמו פרל ודגול באוסף בינלאומי, והלוואי שכל העולם ישמע אותם. אבל בעולם מושלם הדס דגול הייתה צריכה לקבל את ההכרה הראשונה שלה כאן – ולא בחו"ל – ומי שלא חיבק עדיין את אלבום הבכורה שלה "סרט אילם" (התו השמיני) פספס. אבל אנחנו לא חיים בעולם מושלם, מה לעשות, וכך גם שאוסף בלייבל של מוסיקת עולם לא יהיה מושלם.

לפני שנסיים נעסוק בחלק הקל – אמנים מובילים, עממיים יותר ולא פחות מוכשרים, שיש להניח שעלו על שולחן העריכה אך לא נכנסו לאוסף: עמיר בניון ("ניצחת איתי הכל"), אלון אולארצ'יק ("בעינייך"), ריטה ("שיר אהובת הספן"), דודו טסה ("באת עם השקט") ותומר יוסף ("איש קטן"). רשימה שיכולה בהחלט לפתוח, אולי, את האוסף הבא. בניון יכול לפתוח עם "ניצחת איתי הכל". זה פשוט שיר השירים, לא?

Putumaio Presents Israel / פוטומאיו – התו השמיני (43:47 דקות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by