בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
השחייה בדיז'ון אסורה 
 
 התמונה באדיבות המסעדה האם, הקופי בר   
 
רענן אביר

בפרץ לא אופייני של נדיבות, שיקלל רענן אביר את מקדם ההרצה לתוך החשבון הכללי של בראסרי - אבל נותר המום. יום שישי, שלוש בצהריים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו מאיר אריאל, שדופק ביצה למצח ומנסה להזכר בטיול לסדום, כך גם אני חשבתי לעצמי לאכול ארוחת צהריים מאוחרת בבראסרי ולהיזכר באיזה בראנצ' בבאלטאזר בניו-יורק.

אין אני בא לרמוז שלא התכוונתי לבחון את המקום על פי זכויותיו שלו, אבל באוכל ובעיצוב, מחלוקת החלל דרך התפריטים, הבר, המראות, והתקרה המרוצפת - פרט לצבע השחור השולט במקום (חשבתי שצבע זה דווקא אופנתי היום) - די ברור מי הם אבותיו הרוחניים של המקום, ומה הוא שואף להיות. כמובן שלא הייתי היחיד שמחלק שם זכויות מראש - למקום, מיסודו של הקופי בר ביד חרוצים, הולך קלף מצויין עוד לפני שחצו את החפיסה.

יום שישי אחר הצהריים, המסעדה עוד בהרצה, ואנחנו לא היחידים שהודפים את אזהרות המארחת על כך שהמקום מלא והמנות יוצאות לאט כאילו היה זה משב רוח חמים בניחוח ורדים מתוק. לא שעינו לאזהרות, בדיוק כמו שלא עשו גם גיל ריבה, אורלי ויינרמן, ולא כל מי שהוא משהו, היה משהו או עומד להיות משהו בעיר הזאת.

בכל זאת, אולי בזכות הלוק המנצח שלנו, הצלחנו במהירות מפתיעה להתמקם בשולחן זוגי באחת מפינות המסעדה, וביקשנו להרגע לפני הכל עם איזו בירה קלה. המבחר לא מזהיר, עיקרו בבקבוקים ויקר - אך לא עניין פעוט שכזה יוציא את הרוח ממפרשיו של דן, שהזמין 1/3 מרפי'ז (24 ש"ח), מפני שאין במסעדה הזאת חצאים. אני בדקתי את תפריט היינות, והגיתי בהויה דה קדנס ריזרב 97' (25 ש"ח לכוס, סביר בהחלט), מתוך הכרה שהיין הזה בא בבקבוקים של ½ ליטר, וגם אם דן יתנגד אוכל לשתות בקבוק כזה לבד ולא להצטער. בעוד אני מתלבט ביינות, הגיח מנהל המשמרת מתוך המולת המסעדה היישר אל המסדרות הקטן שלידנו, המפריד את המטבח מהסועדים, ומול שורה של מלצרים ארוכי פנים ומיואשי כפיים הצהיר בקול: "חבר'ה, ככה נראה הגיהנום!". תקראו לזה אינטואיציה, אבל בסוף הזמנתי רק כוס מהיין.

עד שהגיעו המנות הראשונות, היה לנו מספיק זמן כדי לעסוק בניתוח גאומטרי של כוס הבירה של דן והמסקנה נחרצת: לא רק שאין שם חצי, גם שליש אין שם.

אני פתחתי במח עצמות (26 ש"ח), שהוגשו עם שומים אפויים ומלח גס. למצוץ את השום או למרוח על הטוסט, ברוסקטה DIY, קצת מלח, קצת מח רוטט - מנת פתיחה סבירה בהחלט. בשביל דן לבבות חסה בוויניגרט שמפניה (22 ש"ח). למעשה ערימה של חסות ערביות שמעליהם נשפך הוויניגרט, ובצידו נדחק צרור של עירית. בכל הנוגע לסלט אני מעדיף אחת משתי חלופות: או שיערבבו לי את המרכיבים כמו שצריך (כשאני אוכל באירוע משפחתי) או שיסדרו אותם בצורה נאה על הצלחת (כשאני אוכל במסעדה). המנה של דן, לדאבוני, פסחה על שני הסעיפים. בנוסף, טעמה לא הותיר כל רושם.

בשולחן שלידנו נראו שלושת הבליינים כבר מיואשים מרומן עם פלטת גבינות שהוזמנה זה מכבר, ונדמה כי כבר קיבלו את הדין בהבנה של מי שחוו כבר אהבה נכזבת או שתיים בחייהם, ומבינים כי פלטת הגבינות רק משחקת איתם משחקים ואין לה שום כוונה להיכנס איתם לקשר אינטימי יותר.

באותו הזמן בדיוק קיבלנו דן ואני את המנות העיקריות, שאפילו הגיעו יחד - היחידות בארוחה שזכו לתיזמון מסוג זה. סטייק הטארטר (39 ש"ח) שלי הוגש בצלחת עם מעט צלפים ותלולית קטנה של שאלוט קצוץ. אני מניח שהייתי יכול לדווח לכם על טעמו של הטארטר לולא היה מוסתר בתוך כמות נדיבה מדי של חרדל דיז'ון. נותר לי רק לדווח שהצלפים היו נהדרים.

העוף הצלוי בטארגון (62 ש"ח) של דן אכן היה עוף צלוי. הטארגון מצידו התברר כגבעול בודד שהיה שרוע על העוף והפגין דמיון מפתיע לעלה אחר שמצאתי במרפסת אחרי אחד הגשמים האחרונים. אולי לכן יש דווקא להודות על כך שלא לקח שום חלק בהרכבת טעמי העוף. זה, מצידו, נשאר אחיו של העוף הצלוי הנמכר ב-19.90 על פלטה לוהטת בג'מבו, מלבד הצלוחית הקטנה שהוגשה לצידו ובה רוטב תפוזים עם פלפל חריף, שהייתה דווקא בסדר.

בשלב הזה אמרתי נואש. בחייו של כל מיזם, אני אומר, מגיע השלב שבו צריך לחתוך את ההפסדים, לפטר את העובדים ולהעביר את המפעל לירדן; אבל דן הפתיע עם רגשות ציוניים כנים והחלטנו לתת לבראסרי סיכוי אחרון: הקינוחים.

לקחנו פעמיים אספרסו כפול (9 ש"ח), פרופיטרול (28 ש"ח) - פחזנית ממולאת בגלידה - בשביל דן, וטארט תפוחים (24 ש"ח) בשבילי. האספרסו הגיע ראשון (אפרופו קפה, מן הראוי להוסיף עבור שותי ההפוך למיניהם, שהבחנתי בקרטונים של חלב טרה זורמים לכיוון הבר. קחו בחשבון). "זה שלכם? אני מקווה שאתם יודעים, כי אנחנו כבר לא יודעים כלום", התנצלה המלצרית על המבוכה הכללית במסעדה.

זמן לא קצר אחר כך הגיע טארט התפוחים שלי, שהיה דווקא בסדר, למרות שבסוף נשארה גווייתו בשלולית נמסה של גלידת וניל מבלי שסיימתי את המנה. דן חיפש כמה מילים טובות לומר על הפרופיטרול ממנו לא טעמתי, אבל בואו נודה על האמת: כל תגובה שהיא פחות מגלגול עיניים מצד הסייד קיק שלי בכל המדובר בקינוחים, כמוהה כיריקה בצלחת מצד אדם מתורבת פחות.

אז נכון שהמסעדה הייתה בהרצה (היינו שם בסוף דצמבר) וכנראה שהם הופתעו מכמות האנשים שהגיעו ביום שישי אחה"צ למסעדה, ועוד ועוד הסתייגויות. אבל לעזאזל, מדובר במוסד שמתיימר להעניק ארוחה ברמה של מטבח צרפתי, ככה שנראה לי שכל התלונות במקום. חבר'ה, אם אתם רוצים לרוץ עם הכלבים הגדולים, אז כדאי שיהיו לכם רגליים ארוכות.

__________________________
בראסרי M&R, אבן גבירול 70, ת"א
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by