בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קפה בתחתית 

קפה בתחתית

 
 
אמיר עמרמי

למרות שהוא נמכר בארומה, אלבום הקאברים של ארקדי דוכין פשוט נפלא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דמיון חופשי. ארקדי דוכין (יח"צ)
 דמיון חופשי. ארקדי דוכין (יח"צ)   
ארקדי דוכין הרים להנחתה לכל עיתונאי "מקורי" כשפורסם שהוא עומד להוציא את אלבום הקאברים שלו "נקודת מבט." בלייבל של רשת "ארומה ישראל". אוסף הבדיחות שאפשר להוציא מהסיטואציה הזו הוא כמעט אינסופי: מי אוהב נטול יותר ממני, שניים סוכר, אייס ארקדי והרשימה נמשכת.

לעורכים היו חיים קלים. לכתבים עוד יותר. מה שלא הספיקו לפרק על אביב גפן בפברואר האחרון כשהשיק אלבום בלעדי משירי האהבה שלו בסניפי רשת בתי הקפה, היה אפשר לרוקן על ארקדי. והנה עוד רשימה אפשרית: הוא התמסחר, הוא התחרפן, הוא משעמם, הוא התנוון, הוא שוחט שירים, הוא מבזה נכסי צאן ברזל, יוסי בנאי מתהפך בקברו ופוליקר בדרך לאשפוז כפוי.

לפני פחות מחודש, כשדוכין השיק שלושה סינגלים ראשונים מהאלבום החדש גם אני דיווחתי על חווית האזנה חיובית. אין מה לעשות, הבנאדם יודע מה לעשות עם הפסנתר שלו. אבל הביקורת שלי לא התמקדה בביצועים גרידא, אלא גם באחריות החברתית של ארקדי דוכין, בתור אמן מצליח, הבוחר להוציא אלבום שכזה ברשת בתי קפה.

הלייבל "ארומה ישראל" מתעתד להיות לייבל מוסיקה לכל דבר. עם זאת, מעצם הבחירה באמן מוכר ואהוב כדוכין, ומעצם השיווק בבית קפה, נהיר שלא יווצר לנו כאן לייבל מוסיקלי בועט במיוחד. סביר שמכירות זה שם המשחק וכללי המשחק הזה ברורים. אכן מטריד מעט שדוכין בוחר לשתף פעולה עם לייבל המכוון לחלוטין להיות קופה רושמת, בלי יומרה אמנותית אחת לרפואה.

אלא שעכשיו, כשהאלבום כבר בחוץ, ובכינו על ה"בגידה" האמנותית, נשאר פשוט להקשיב לביצועים. 13 רצועות יש באלבום הכל כך יפה הזה, 12 בעברית והאחרונה ברוסית. האלבום נפתח בביצוע ל"מרוב אהבה" של יוסי בנאי ומתי כספי. כל גבה נורמטיבית תורם מיד לאמצע המצח. טובי המגיבים יזעקו על הנסיון לפרש מחדש את הקלאסיקה הוותיקה, ושטויות כאלה. פרשנויות חדשות לקלאסיקות משובצות כבר בקריירה הארוכה של דוכין ובכלל, נכסי צאן ברזל, בדיוק עבור זה הם שם.
 
לא קאבר - שירים חדשים. ארקדי דוכין (צילום: יח"צ)
 לא קאבר - שירים חדשים. ארקדי דוכין (צילום: יח"צ)   
אין כזה חילול הקודש, בטח שלא במה שקשור לאמנות. כל אחד חופשי לעשות מה שהוא רוצה. זה מה שנפלא בזה. רצון לתלייה עצמית יכול בהחלט להתגבש עם שמיעה, לדוגמא, של מאיה בוסקילה מבצעת את "חופים" של נתן יונתן ונחום היימן. אבל להתהדר ביפות נפש ולקרוא בכיכר העיר ששוחטים לכם את התרבות? תעשו לי טובה, אתם עושים את זה טוב מאוד לבד כשאתם פותחים את העיתון וניגשים ישר למדורי הרכילות.

ב"נקודת מבט" יש אסופה של ביצועים אינטימיים ומרגשים. אמנם בהפקה "ערומה" למדי (היי, עוד משחק מילים למי שצריך), אבל תואמת את הקונספט המלא של האלבום: שקט וקרוב. מבקש לנסות לשיר שירים ממקום אחר.

יש כאן גם הזדמנות טובה להקשיב לשירים ללא הפקה מלאה, לנסות לחפור בהם לעומק ולא לזמזם אותם עם רגע השמעתם ברדיו. כך, למשל, הבנתי סופית למה אני לא סובל את "אין מדינה לאהבה" של יהונתן גפן וצביקה פיק. דוכין פשוט הוכיח שאין קשר בין המילים ללחן. גפן כתב כל כך יפה "פרחים יפים סגורים כמו נשיקה" או "ים מדבר בלי מילים" והלחן של פיק לא התייחס ברגישות נכונה לאמרות האלה. וכל ביצוע, אינטימי ככל שיהיה, לא יציל את המצב.

בצד השני, בביצועים כמו "מרוב אהבה" שכבר הוזכר, דוכין מקבל בעלות מחודשת על השיר. עכשיו זה פשוט (גם) שיר שלו. כמו ב"דמיון חופשי" של קלפטר, "יצאנו אט" המצוין של חיים חפר ודוד זהבה (ביצוע מקורי: שושנה דמארי), "איש בודד מאוד" של מיכה שטרית (אחד השיאים באלבום) ו"אפר ואבק" של פוליקר.

זה לא חוצפה, מה שיש כאן. יש כאן אלבום אמנותי נהדר, מלא בביצועים רגישים ומיוחדים, אחד אחד כמו אורז פרסי. ביולי 2006 הוציא דוכין את "חלומות למבוגרים" (הליקון), אחד מאלבומי הסולו הטובים שלו ואחד מהאלבומים הטובים שיצאו בשנה שעברה. בין לבין הוא גם עובד על האלבום הרוסי שלו. מאוד קל לאהוב אותו, וגם מאוד קל לגייס נגדו ביקורת חריפה בטענת התמסחרות ובלאי אמנותי. רק שזה לא נכון, לפחות לפי דעתי. מי שזה מעצבן אותו, מוזמן לקנות אייס קפה קריר ולהירגע. מי יודע, אולי זאת הייתה כל המטרה?

ארקדי דוכין "נקודת מבט." / ארומה music בר (42:24 דק')
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by