בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שידורי המהפכה 

שידורי המהפכה

 
 
עידו שי

עידו שי מצטער שגילה רק עכשיו את מופע התיאטרוק של בוגרי הברנז'ה, "המהפכה"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרידמן, קופטש, פישר. (יח"צ)
 פרידמן, קופטש, פישר. (יח"צ)   
כמה שנים עברו מאז שעקרתי לתל אביב ולמרות השנים אני עדיין מגלה מדי פעם מחסור בשורשים מקומיים. הנקודה הכואבת ביותר היא ניסיונותי הכושלים למצוא ספּר. עם השנים עברתי אולי עשרה ספּרים בתל אביב, בערך כמו מספר הדירות שהחלפתי. שלשום הגיע תורו של אחד נוסף. באופן מפתיע הכל הלך מצוין. הוא לא הכניס לי מים לאוזניים כששטף לי את הראש, קיצץ בדיוק כמה שצריך עוד לפני שהתחלתי למלמל בדיוק מה ואיך, ובסוף גם הזמין אותי להופעה של "המהפכה". שמתי משקפיים, הבטתי במראה, ראיתי שהוא יודע לספר אז אמרתי לעצמי שאולי הוא גם מבין במשהו במוסיקה.

כנראה שפיספסתי את בוא המהפכה. בדיקה קצרה באינטרנט גילתה שהם פועלים כבר שנה וחצי לפחות ואתמול נערכה ההופעה ה-80. "הם" זה שלושת נציגי דור הביניים של תעשיית המוסיקה והטלוויזיה המקומיות, ניר פרידמן (שירה, גיטרה, פסנתר) גיל קופטש (שירה, חיקויים, שופר, כלי הקשה מפלסטיק, 4 אקורדים בגיטרה) ואמנון פישר (גיטרה, שירה, חיקויים). אחרי שנים של השתכשכות באזורי הברנז'ה השונים, השלושה משלבים כעת כישוריהם התיאטרליים והמוסיקליים במופע תיאטרוק שהוא בעיקר משעשע ולעיתים קרובות ממש מצחיק.

ראשית דעו, שם ההרכב מטעה. "המהפכה" מקפידים שלא להעביר שום מסר, מהפכני או אחר בהופעה, והמוסיקה עצמה היא פשוטה, כמעט חובבנית. הפשטות הזו, עם זאת, היא הקסם של הערב. דווקא כשאורלי פרל עלתה לבמה - המהפכה מרבים לארח חברים בהופעות - ושרה את "זה כל הקסם" לגמרי ברצינות, היה נדמה שהקסם הזה נעלם לרגע.

שלושת החברים פרידמן, פישר וקופטש נראים כאילו נחתו על הבמה של צוותא די במקרה, כאילו ירדו לקנות חלב ועל הדרך החליטו לעשות מספר שירים. כמה שירים לאחר מכן, עם זאת, מתחזקת התחושה שזה הקהל שנחת בהפתעה בסלון של קופטש, שיושב רוב הזמן על ספה במרכז הבמה ועושה תנועות, ולעיתים גם קולות, של זמר.

אבל קופטש הרי אינו זמר, למרות שיש רגעים שהוא בהחלט מתקרב לכך. מצד שני, זה לא ממש משנה. כמעט כל דבר שהוא עושה מצליח להצחיק. ממונולוג על אוננות, דרך מפגן מרשים של יכולת מופלאה לחרוז כל שם של חיה עם מילה הקשורה בסמים (איגואנה-מריחואנה, שפן-לבן, עכביש-חשיש) ועד להדרן שבו פרידמן ופישר עונים לשאלות מהקהל כשקופטש, ספון בין הכיסאות בפאה בלונדינית, מזדהה כשלי יחימוביץ' ואהוד יערי ("מה זה המהפכה, ואיך אני עושה מזה כסף?").

על אף השבחים לקופשט, "המהפכה" היא לא מופע של איש אחד. הדינמיקה בין שלושת החברים עובדת בלי מאמץ. אין לי מושג אם הבדיחות ששמעתי אתמול בין השירים הן אותן הבדיחות שחוזרות על עצמן כבר 80 מופעים. גם כשניסיתי להבין כשלתי כי הן נראות כמו חלק משיחה שבכל מקרה היתה מתנהלת בסלון של אחד מהשלושה, גם אם לא היו שם עוד 40 איש בקהל.

אם תל אביב היתה ניו יורק, המהפכה היו יכולים לרוץ עם המופע הזה עוד הרבה זמן. בעיר של מיליונים תמיד יהיו אנשים שישלמו עבור שעה וחצי של מוסיקה וצחוקים. בתל אביב אין כל כך הרבה אנשים, גם עם העוקרים החדשים והישנים. מצד שני, אנחנו זקוקים למהפכה הרבה יותר מהם, אז למה להיות פסימיים?

"המהפכה", צוותא 2, ת"א
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by