בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הקרנבל של מיכל 

הקרנבל של מיכל

 
 
הדס בשן

הדס בשן מברכת את מיכל ינאי על האומץ, אבל זה עדיין לא מספיק כדי להתעלף מהמחזמר "אבניו קיו"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בחזרה למקורות. ינאי והקאסט (יח"צ)
 בחזרה למקורות. ינאי והקאסט (יח"צ)   
אין לי ספק כי בדברי הימים של מיכל ינאי, השתתפותה במחזמר "אבניו קיו" (Avenue Q) ירשם כאבן דרך מקצועית והתפתחותית. אין לי גם צל של ספק כי מי שהחליט ללהק אותה לזה הוא קצת גאון. מעט רקע, אם לא חזרתם לאחרונה מברודווי או לסטר סקוור: בעולם חולים על זה. השילוב של בובות פרווה ילדותיות למראה עם קאסט אנושי בעל פה ג'ורה; שירים המתפלשים בכל מה שאיננו פוליטיקלי קורקט ("כל אחד הוא לפעמים קצת גזען", למשל, הנאמבר החביב עלי); וסיפור מסגרת מטופש למדי על בוב שמתאהב בבובה בעיר הגדולה, כל אלה עושים את זה לכל מי שחיפש משהו שונה במיוזיקל שלו.

והנה, בא לו הראש היהודי, קונה את "אבניו קיו" מהגויים, ומכניס לתוכו דמות שלא הייתה שם קודם - מיכל ינאי. במקום לכבוש את הוליווד, הכוכבת הישראלית לשעבר משמשת כמנהלת בניין בשכונה הכי גרועה בניו יורק, שדייריה הן בובות מתוסכלות. לא רק שינאי חוזרת לעבוד עם יצורים פרוותיים -פעם הפרטנרים המקצועיים הרגילים שלה - אלא שהיא נדרשת לגלם את עצמה. מי שאהב את הקריצות הפנים-תעשייתיות של "השיר שלנו", ימות על זה.
 
על הבמה בניו יורק המדומה (צילום: איתמר אהרוני)
 על הבמה בניו יורק המדומה (צילום: איתמר אהרוני)   
ינאי מדברת על בעלה לשעבר, על תפקיד של גופה שקיבלה בסרט של דניאל שפילברג (הבן דוד של סטיבן), ועל כמה זה עצוב כשרוני סופרסטאר לוקחת לך את הקריירה. יצויין מיד - בעוד שבשביל רובנו, מודעות עצמית היא הכרח להשרדות, הסלבס מפחדים ממנה כמו מאש. אומץ הלב הנדרש כדי לעמוד מול אולם מלא ולהודות שאת הבטחה שלא התגשמה, הוא ראוי להערכה. אולי אפילו להערצה.

עם זאת, עד כמה שהבחירה של ינאי מעניינת ברמה האנושית, היישום שלה בשטח קצת מפוספס. אני חוששת שינאי נגררה אחרי השטיק, ולקחה את המודעות רחוק מדי. אזכורים תכופים של פרשת גירושיה, קלטות האורגיה בהן השתתפה, העובדה שבארץ כולם רוצים לראות אותה נופלת על הפנים - הופכים כך מקוריוז לסתם הצקה. מה שבהתחלה נראה כמו ענווה, פתאום מקבל צורה של אגו טריפ. בסצינה בה אחת הבובות מבקשת מינאי לבוא לישון אצלה על הרצפה ליד פשושית, זה כבר ממש מגוכח. האם ינאי היא באמת כזה אייקון שבדיחות פנימיות עליה יכולות להחזיק הצגה שלמה? והאם באמת כולם, אבל כו-לם, יודעים איך קוראים לכלבה שלה?
 
אותן הבובות מחו"ל (יח"צ)
 אותן הבובות מחו"ל (יח"צ)   
ינאי אמנם די מקסימה לאורך כל ההצגה, אבל האתגר המקצועי שלה הוא הרבה יותר גדול מאשר לדעת לצחוק על התדמית שהעניקו לה ב"דוקו סלב". היא צריכה לעמוד בסטנדרטים של עמיתיה, שעושים כאן עבודה מצויינת. הבימוי של משה קפטן זורם וקצבי, ומפעילי הבובות- ניקי גולדשטיין, עידן אלתרמן ובייחוד רועי בר נתן וטלי אורן הנפלאים, הופכים את המעבר בין האנושי לבובתי למעורר השתאות.

חוץ מזה אין לי יותר מדי מה להגיד על המחזמר הזה. הבובות מתוקות, אבל זה לא חכמה- אלה אותן הבובות שהשתפו בגרסאות החו"ליות של המופע. הדיאלוגים שנונים לפרקים, המלודיות נעימות אבל לאונרד ברנשטיין זה לא, והחיוך אמנם נשאר לאורך שעתיים מלאות, לאור הדיסוננס היעיל בין המראה הילדותי והתכנים המבוגרים, אבל זה עדיין לא הופך את העסק לחתרני או סאטירי.

הסוגייה היחידה שנותרה בצריך עיון, היא האם סצנות סקס של בובות זה מחרמן. שותפי לצפייה, נ', טוען שממש לא. אני דווקא לא כל כך בטוחה, אבל זה כבר נושא למאמר נפרד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by