בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
די לקולוניאליזם 
 
 
ניר נון נוה

ניר נוה לא מוצא את ההבדל בין אלג'יר של "פרגודים" לישראל של "ג'נין ג'נין"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא קל לצפות ב"פרגודים" של ז'אן ז'נה. מעולם לא היה קל. לא משנה אם זה בברלין, בפריז או בתל אביב. העוצמה והכאב אינם מרפים. יחסי הכוחות בין המדכא למדוכא, ובקרב המדוכאים בינם לבין עצמם, חריף, עיקש, לעיתים גם מצמרר.

הימים, ימי השלטון הצרפתי באלגי'ר. סעיד, הבחור העני ביותר במדינה, נאלץ להתחתן עם לילה, הבחורה המכוערת ביותר, שמפאת כיעורה נאלצת לחבוש ברדס באופן קבע. שניהם ערים היטב למצבם, להשפלה, לביזיון. חלומו של סעיד הוא לצאת, להגיע לצרפת הנאורה, להרוויח ממון רב בכדי שיוכל לשאת לאשה מישהי מעט פחות מכוערת. לילה תלך אחריו באש ובמים, בידיעה שאין לה בליתו. אולם סיפורם הטראגי הוא רק אבן אחת בפסיפס סיפורה של אלג'יר תחת הכיבוש. הם יוצאים למסע אל תוך אלג'יר בימים של מלחמה בשלטון מדכא, מזלזל, רומס. המדוכאים עצמם מפנימים את ערכי השולטים, את הזלזול בם, את זילות חייהם שלהם. וכשאט אט הם מתנערים מכוח הרוע, מתברר שאין אפשרות לברוח ממנו. אנשי המהפכה מאמצים את דפוסי ההתנהגות של הכובשים בהם נלחמו.

ז'נה לא מנסה להעביר תמונת מצב - הוא מעביר מסר. מסר אכזר. הכל דימויים, הכל מסיכות, הכל פרגודים, שלכאורה מקטלגים את העולם, אך לאמיתה מנסים להסתיר כי בעצם אין הבדל מהותי ביניהם. וכך המחזה נע בין קצוות וקיצוניות, בין טוב ורוע, נאמנות לבגידה, יופי וכיעור, גבריות ונשיות.

אי שם בשנות החמישים החל ז'נה לכתוב את המחזה, אחד מהקולות הבוטים המרכזיים כנגד הקולוניאליזם הצרפתי והשליטה באלג'יר. מספר שנים לא מועט התמודד עם כתיבת המחזה, שפורסם לבסוף זמן קצר לפני נסיגת צרפת מאלג'יר, יחד עם ההכרה בכך שעידן הקולוניאליזם האירופי תם, שאין עוד אפשרות לעם אחד לשלוט על עם אחר.

אולם צרפת התקשתה להתמודד עם המראות, המסרים, הביקורת. פרגודים עלה בברלין, במינכן, בשטוקהולם, בלונדון. בפאריז העדיפו לברוח מהתמודדות. רק ב-1966 זכה לבסוף לכבוד המגיע לו והועלה על בימת "האודיאון". 4 שנים אחרי נסיגת צרפת מאלג'יר, געשה פאריז נוכח המחזה. השחקנים זכו למטר עגבניות, הפגנות בפתח התיאטרון, חברי פרלמנט תבעו לצנזר את המחזה, הקהל נותר המום. חלקו עזב את האולם בזמן ההצגה.

וכאילו דבר לא השתנה. כמעט 40 שנה אחרי, מלחמת אלג'יר מכעיסה את הישראלים. אמנם אין הפגנות ומחאות - לעניין זה מעדיפים להתרכז ב"ג'נין ג'נין" - אולם גם בת"א של 2003 הקהל אינו יכול להתמודד עם המוצג בפניו. חלק ממנו עוזב עוד במהלך המערכה הראשונה. בזמן ההפסקה רבים מתפוגגים. כי גם אם מדובר על צרפת ואלג'יר, כשישראלי שומע משפט כמו "אם הצרפתי גונב ממני, הצרפתי הזה גנב. אבל אם ערבי גונב ממני, הוא לא השתנה, זה ערבי שגנב ממני", הוא מבין שגם אם מדובר על צרפת בשנות החמישים, הרי שמובא לפניו פרצופו שלו במאה ה-21. וכשהז'אנדארם אומר בגלוי "מזל שיש אתכם, ככה יש יותר קטנים מאתנו; אבל מכריחים אותנו להגיד לכם 'גברת ואדון' ועוד מעט נהיה יותר קטנים מכם", הישראלי מיד רואה את דמותו שלו. על ראש הגנב.

ועל כן, דווקא בימים אלו יש לחבק בחום את אומץ ליבו של התיאטרון הלאומי להעלות מחזה כמו "פרגודים", הזועק נגד כל סוג של אימפריאליזם, אך גם לא חוסך שבטו מהמתמרדים נגדו. המחזה בבימויה של אופירה הניג מועלה מספר מצומצם של פעמים בתל אביב, ובספטמבר יועלה בפסטיבל התיאטרון של ברלין, שותף מלא בהפקת ההצגה. ב"הבימה" מודים כי אלמלא פסטיבל ברלין, לא הייתה ההפקה מגיעה לבמה. בתוך עמנו הם חיים.

אולם לא רק בשל התעוזה ולא רק בשל העוצמה ולא רק בשל ז'נה הופכת "פרגודים" להצגה שהיא חובה. מדובר בהפקה מצויינת, חזקה, נושכת ואמיתית. כואבת ולא מרפה. קאסט מצוין בבימויה של הניג לתרגומו של דורון תבורי מביאים חוויה שלא משנה מהיכן אתם באים, אם תישארו - לא תצאו באותו מצב צבירה.

במסגרת מסר המסכות, תפקידי נשים וגברים מתערבבים להם, והניג הצליחה להוציא מאלמנט זה את המיטב. דורון תבורי משחק בצורה מופלאה את אמו של סעיד, משעשעת, כובשת, כואבת, אמיתית. מנגד, הוא מגלם ללא דופי גם את דמותו של סר הרולד הכובש היהיר. כך גם במשחקו של אורי רביץ את מנהלת בית הזונות מצד אחד, ואת הסגן הצרפתי מצד שני.

חליפה נאטור מבצע עבודה נהדרת בתפקיד סעיד, ומצליח להעביר בצורה מופלאה ובאמינות מרבית את דמותו ההפכפכה ורווית הניגודים. תפקידה של לילה אינו קל מלכתחילה, ולו בשל הקושי בהעברת מורכבותה של הדמות ללא הבעות פנים כלל, בגלל הברדס שאינו עוזב את הפנים, ורבקה נוימן מצליחה בכך למדי, על אף החריגות ואיבוד המומנטום מדי פעם.

גם שחקני המשנה משתלבים היטב במארג ההולך ונוצר לנו, ויחד עם התפאורה הנעה בין ריאליזם לציניות, מביאים לנו מוצר קשה, כואב, אמיתי ורלוונטי מאין כמוהו.

_____________________________
"פרגודים" מאת ז'אן ז'נה, תיאטרון הבימה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by