בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בריטני ביץ' 

בריטני ביץ'

 
 
עידו שי

בריטני ספירס עוד תהפוך את הדיסק החדש להצלחה, אבל עידו שי מאוכזב, איפה השערוריה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מהממת. בריטני (יח"צ)
 מהממת. בריטני (יח"צ)   
בריטני ספירס היא כבר מזמן לא זמרת. למעשה, היא אף פעם לא ממש היתה. כלומר היה את הרגע הזה אי-שם ב-1999 כשהיא הוציאה את Hit me Baby One More Time, אז עוד התייחסו אליה בתור מישהי שנכנסת לאולפן ומקליטה שירים. כמה שבועות אחר כך היא הפכה לסמל מין (למרות שהיא תמיד התעקשה בראיונות שאין לה מושג על מה כולם מדברים) ובהמשך לתעשיית מוסיקה של נערה אחת.

בריטני התחילה מוקדם, ולכן גם הקלישאה התממשה מוקדם: הכסף, התהילה, הסמים, הנישואים המוקדמים, הילד הראשון, הילד השני, הפאפרצי, המפשעות, הבלבול, הקרחת, המוסד הסגור - סחרור שאומנים רבים נכנסים אליו אחרי שההצלחה מכה בהם. בוב דילן, ג'ון לנון, ליאור אשכנזי, הם ידעו להוציא מזה תקליט טוב או לפחות ראיון מעניין במוסף "הארץ" ועכשיו גם לבריטני יש את ההזדמנות שלה.

את אלבום הקאמבק שלה, Blackout, בריטני פותחת בפניה ישירה לכל המעריצים שכבר השתגעו מגעגועים "It's Britney, bitch" היא מרגיעה ועוברת לשיר הראשון. בריטני נשמעת לחלוטין כמו שזכרנו אותה. השירים מוקפדים, ניחוח אלקטרו, נגיעות אייטיז, טאץ' של היפ הופ, קולות רקע, אפקטים - הפקה מלוטשת. בריטני מעודכנת לחלוטין בכל מה שקרה בעולם בזמן שהיא בילתה בטיפת חלב ובבתי משפט. היא מכירה את הסאונד של ג'סטין (נו, טוב), היא למדה את נלי פורטדו, היא שיננה את הסקסיות של גוון סטאפני ושל פרגי והיא עדיין מנסה להיות מדונה.
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
החדשות הטובות הן שרובנו יכולים להירגע. כן, גם אתם במכוני הספיניג, במועדונים בנמל תל אביב וברחבות המועדונים של ניו יורק. יש בדיסק הזה מספיק שירים מקפיצים. אבל זה הרי לא מפתיע. בריטני אף פעם לא היתה זמרת גדולה, אבל היא תמיד ידעה לשיר. כשאל הבסיס הזה הצטרפו הנינוחות, הסקס אפיל, הביטחון העצמי והיכולת לבחור תמיד את המפיק הכי נכון, היא הפכה לכוכבת. הנתונים האלה עדיין שם.

בשיר המוצלח באלבום, Piece of Me, אפשר סוף סוף לשמוע מה יש לבריטני לשיר גם על השנים המסויטות. היא נשמעת משועשת כשהיא אומרת שהיא עדיין תופיע בכל העיתונים גם אם תסתתר בפיליפינים. כשהיא רומזת לחישובים האינסופיים בניסיון לפתור את המשוואה כמה קילוגרמים עודפים היא סוחבת, היא מגדירה את עצמה כ-"miss bad media karma" אבל מיד מוסיפה שכל התעשייה לחוצה עליה. היא צודקת והשיר הזה מוכיח למה. חוץ מזה יש את Toy Soldier (שום קשר לקלאסיקה) שמצליח להתבלט בזכות סמפול של תופים וסאונד אייטיזי מעודכן שנשמע כמו משהו שיכול להיות ממש נחמד לרקוד. דווקא Gimme More, הסינגל הראשון שהצליח מאוד בארצות הברית, מעט פחות מעניין.

מעבר לזה, בריטני מצליחה להוכיח שיר אחרי שיר שהיא עדיין רלוונטית אבל היא לא באמת מצליחה לעניין. חלק גדול מהשירים האלה היו יכולים להיות באלבומים קודמים שלה ולא באמת היינו שמים לב לכך. מהבחינה הזו, מישהו במכונה הזו שנקראת "בריטני ספירס" פישל. החומרים שעשו את בריטני בשנים האחרונות הם החומרים שמהם אפשר לבנות שירים (וגם להיטים) הרבה יותר מעניינים ממה שספירס התרגלה לייצר ועל כן הדיסק הזה מרגיש מעט כמו החמצה. כן, הוא עושה את העבודה והוא כנראה ימכור מיליונים. מצד שני, קשה להשתחרר מהתחושה שבמשך יותר מדי שירים יש תחושה שהם מנותקים מהחיים של מי ששרה אותם. It's Britney, bitch? זה לא מרגיש ככה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by