בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חלום בשם מרירות 

חלום בשם מרירות

 
 
הדס בשן

עירית לינור שוב זיהתה את טעם העם, אבל אולי בכל זאת אפשר להוסיף קצת סוכר. הדס בשן על "משמורת"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הקיצר, החיים מסריחים. ינאי, אלפי ופלדמן (יח"צ)
 הקיצר, החיים מסריחים. ינאי, אלפי ופלדמן (יח"צ)   
איך אמר טולסטוי? כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, וכל האומללות שונות זה מזו. אחלה שורה להתחיל ספר של 700 מילה, אבל לא מדוייק, לפחות לא על פי מה שנשקף ממסך הטלוויזיה הישראלית לאחרונה. בסדרות המקור שלנו, רוב המשפחות האומללות די דומות זו לזו, ויש לתת בהן סימנים: הן תל אביביות, אשכנזיות, אובססיביות בנוגע לכסף ורכוש, יש שם איזו רווקה גסת רוח שההורים שלה לא מבינים אותה וכולם עסוקים בלנבוח אחד על השני. את המשפחות המאושרות, לעומת זאת, לא יצא לי לפגוש יותר מדי לאחרונה במדריך השידורים. נדמה לי שהן בפריפריה, אבל מאז שנגמר המכרז לערוץ 2 אני באמת לא יודעת.

תחשבו על זה- כדי שמוצר טלוויזיוני יצליח היום, הוא חייב להיות שטוף בדיכאון, מהסוג האורבאני והלבן. זה התחיל ב"בורגנים", כמעט הגזים ב"אמא'לה", הגיע לקליימקס מופתי ב"הכל דבש" המצמררת, וכעת הדביק גם את "משמורת" של עירית לינור, יוצרת שיודעת כמה רע עושה לכם טוב. תגידו מה שתרצו על לינור, בזיהוי של טעם הקהל היא לגמרי מבינה. כשכולם רצו ציניות מתחכמת, היא המציאה את "שירת הסירנה". כשהיה אופנתי לשנוא ערבים, היא שיחקה אותה בחרטת השמאלנים. וכעת, כשצו השעה הוא טיפול משפחתי כועס, היא לגמרי שם. בתוך עמה לינור חיה- היא רואה שהסיכון בישראל לעשות מוצר צבעוני ומחוייך כמו "מסודרים" או "האקס המיתולוגי", לא תמיד משתלם.

אז תכירו את הגיבורה החדשה שלכם: בת שבע ברג. בעיני, היא בלתי נסבלת. אולי זה אומר שהילה פלדמן הצליחה לעשות את מה שהיא ניסתה כאן, ואולי זה אומר שאני לא אוהבת את הילה פלדמן. לא החלטתי. בכל מקרה, בת שבע היא גרושה בת 31, שעסוקה בלשנוא את בעלה לשעבר (גורי אלפי), את אמה החורגת (אורלי זילברשץ בנאי), את אמה החורגת השנייה (שרית וינו אלעד) ובעיקר את אביה, נתן דטנר המקסים ביותר, שכמעט שולח אותי לשידורים חוזרים של "אהבה מעבר לפינה". כן, מסתבר שגם למבוגרים אפשר לעשות סדרה על קלישאות ה"את לא אמא שלי אני שונאת אותך!". לבת שבע שלנו יש שני אחים משתי אמהות שונות, אחת מהן נראית כמו שיבוט רוטן של עצמה- דניאלה קרטיס, שעדיין לא הצליחה לסחוף אותי בהתלהבות סביבה, מצטערת; ויונתן ברק המתוק, ראו המשפט על נתן דטנר. ויש גם סבתא-שיער-כחול-תלונות-פולנייה, המגולמת על ידי מרים זוהר המצויינת, לא שזה מפתיע מישהו.

מה קיבלנו? נכון מאוד, תמהיל. דכאון-שגעון, דמע-צחוק, אתם מכירים את הנוהל. משהו שבפרק ראשון יכול טיפה להעיק, אבל בתוך כמה זמן מסוגל לסחוף אתכם. הרי ככל שהדמויות מתכבדות עלינו בהתחלה, נהיה מעניין יותר לפרום אותן בהמשך. למעט כמה רגעים מביכים, של משחק בינוני או צילום אולפן מכוער (לינור התלוננה בעצמה בראש פינה שלא היה לה מספיק כסף, ואנחנו נוטים להאמין), "משמורת" היא מוצר מקצועי מאוד. הוא כתוב היטב, אותנטי, אינטימי, וברגע שמוהלים קצת את המרירות, די טעים. ומעבר לכל אלו, הוא מאוד ישראלי. קצת לא נעים להודות, אבל אנשים שעושים חשבון על כל גרוש, מתקשים לפרגן על אושרו של האחר, ולא מתעכבים על מילים פעוטות כמו "שלום", "תודה" או "תזהר שהדלת שאני טורק בפנים שלך לא תפצע לך את האף" ; חייבים להיות לגמרי משלנו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by