בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הטוב, היפה והבן-זונה 
 
 
אייל רוב

אייל רוב בוחן את גדלי הגולגלות של נאס, טאליב קוולי והרוטס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
גם השנה, כמו תמיד, זוכה ינואר מן ההפקר בשלושה אלבומים מעולים שיצאו אמנם בדצמבר 2002, אבל הולכים לעשות הרבה מאוד רעש בחודשים הבאים עלינו לטובה. לאחר שנה די מחורבנת בהיפ הופ, מגיע השילוש הקדוש לכל מי שאוהב את זה טיפה אחרת מהמקובל, מעוניין ללמוד משהו על הדרך ובעיקר, לשמוע אחוש מוסיקה שמזכירה לנו בשביל מה אנחנו מתעסקים בכל השיט הזה כבר יותר מדי שנים.

נאס, טאליב קוואלי ובעיקר הרוטס, מספרים כל אחד בדרכו הייחודית על איך שהעולם שלנו השתנה, ממשיך להשתנות, ועל איך זה קרה שהחיים הם לא בדיוק מה שסיפרו לנו כשהיינו ילדים.
 

Nas: God's Son

God's Son, (אן.אם.סי/Columbia)
 God's Son, (אן.אם.סי/Columbia)   
לאחר כמה שנים שחונות במהלכן ניסה נאס לעטות על עצמו תחפושות הקטנות על מידותיו הגדולות, הוא חוזר מהאבדון שגזר עליו ג'יי-זי ומראה לכולם מי כאן המלך. הכוח של נאס תמיד היה במילים; אין עליו כשהוא מתחיל לעוף בשמי הגטו ומשורר בכנות חפה מפוזה על מה שקורה שם למטה, ברמת פירוט שיורדת עד לנימי נפשו של הערס המקומי - זה שמחפש כל הזמן דרך החוצה.

ביטים צנועים של סאלאם רמי ואחד יפהפה של אמינם, כנות רחוב ששורטת כמו חתול רעב ואחד הראפרים שצריך ומוכן סוף סוף לקבל את הכבוד המגיע לו. טופאק (כן, כן), אלישיה קיז, לייק והברייבהארטז עושים כבוד למלך של קווינס וכנראה של ניו יורק כולה.
 

Talib Kweli: Quality

Quality, (הליקון/Rawkus)
 Quality, (הליקון/Rawkus)   
על האלבום הזה בדיוק חשבו כשהמציאו באחד מעיתוני המוסיקה הבריטיים את המונח המעורפל והמתורץ משהו - Grower, יענו, תקליט שגדל עליך משמיעה לשמיעה. אבל במקרה של טאליב-מן - אין יותר נכון מזה. בשמיעות הראשונות הגבות מורמות לא פעם ולא פעמיים, ספק בתמיהה ספק אכזבה למשמע אלבום הסולו הראשון של אחד האנשים שעושים היום את ההיפ הופ הכי יפה ונכון לסביבה.

א-ב-ל, אז מגיעה ההפשעה הקטלנית של שיר מספר 3, "Get By" אחד מהשירים היותר יפים שיצאו בחמש שנים האחרונות, ומתאים פיתה למצב הרוח של 'רק לסחוב עוד יום' הישראלי. קוואלי שנון, חריף, בעל מודעות חברתית-פוליטית מעוררת השתאות לנוכח מה שעבר על אמריקה ועליו בשנה-שנתיים האחרונות, ולוקח זוויות חדשות בביטים לכיוונים מלאים יותר בסאונד, קליטים ואפילו שיר עם די ג'יי קוויק שמחפש את הידיים בשמיים. רוקוס חוזרת, אנשים.
 
 

The Roots: Phrenology

Phrenology, (הליקון/MCA)
 Phrenology, (הליקון/MCA)   
מבלי לגרוע מאיכותם של שני אלבומי הניצחון שהוזכרו לעיל, "Phrenology" הוא ללא ספק הטוב מבין השלושה. הרוטס התברכו בתכונה הכרחית לאנשים שאוהבים לעשות אחרת את הדברים - לעשות מוסיקה מהראבק של הבטן ולהוציא אותה דרך מערכת הגברה שכולה אינטלקט פתלתל וצרוף. החל משם התקליט - קביעת תכונות אופי על פי מבנה הגולגולת - וכלה בצליל (ההאוס) של הטראק האחרון המוחבא, מדובר באלבום השאפתני, החתרני, העמוק, המרגש והעשיר שהוציאו אי פעם.

עם שורשים מוסיקליים עמוקים שטבועים בחמישה אלבומים, "הרוטס" ממשיכים לקחת כמה צעדים קדימה לתוך עולם שונה לחלוטין, שהשינויים שעברו עליו לא חמקו מעטם המושחז של קווסטלאב ו-Black Thought. מאסטרפיס.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by