בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עלובות החיים 

עלובות החיים

 
 
לילך וולך

לילך וולך חושבת שהסרט התיעודי על ילדות המחזמר "אנני" הוא מבט חשוב על תרבות ילדי הפלא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הבמאית ג'יל קייטס בימיה כ"אנני" (יח"צ)
 הבמאית ג'יל קייטס בימיה כ"אנני" (יח"צ)   
ישראלים לא ממש גדלים על המיתוס של "אנני" - הסרט מוכר יותר לקהל המקומי, אבל המחזמר הוא שעלה לראשונה לפני שלושים שנה ומאז הפך בכל שנה קומץ נבחר של ילדות מוכשרות לכוכבות בן לילה. חשבו על הפסטיגל מוכפל פי זיליון, ועל מסע הופעות של שנה ויותר, בחברת עוד ילדות מוכשרות ואולי תככניות, מגובות באימהות דוחפניות. דמיינו שאתם מחלקים חתימות בגיל תשע, לאנשים מבוגרים והיסטריים שמעריצים אתכם ושמותר לכם להיכנס למועדוני לילה נחשבים, לגמרי לבד. ועכשיו, דמיינו שהכל נלקח מכם כיוון שגבהתם מדי, או מפני שקיבלתן את המחזור הראשון. דמיינו יתומה מתוקה וחצופה, עם ג'ינג'ים על הפנים, שרה על השמש שתזרח מחר. אפשר להזיל דמעה.

הבמאית ג'יל קייטס, לשעבר ילדת "אנני" בעצמה, החליטה ליצור סרט שבודק מה קרה עם אותן ילדות לאחר שהתבגרו, ואיך עיצבה החוויה את עולמן. למען האמת, התוצאה עגומה למדי, רוב הנשים המתראיינות לסרט, עדיין מתארות את אותה שנה או שנתיים בילדותן, כפסגת חייהן, האוורסט שלעולם לא יצליחו להעפיל אליו שוב. לומר שהן חיות בעבר זה כמעט אנדרסטייטמנט, חלק גדול מהן עדיין נראות כילדות, מצייצות בקולן ומטפחות את האספקט הילדותי שבהופעתן.

המרואיינות מתרפקות על העבר שלהן באופן שמזכיר את הסרט "מה קרה לבייבי ג'יין?", בו בטי דיוויס הפסיכופתית חיה מחדש את חייה כילדת פלא - הן זוכרות את כל צעדי הכוריאוגרפיה, את כל מילות המחזמר, ומקיימות פגישות מחזור ביניהן, בהן הן שרות ורוקדות את כל השירים, ומשוחחות על "איזה קטע מ'אנני' הכי אהוב עלייך?"
 
הילדות שבגרו (יח"צ)
 הילדות שבגרו (יח"צ)   
לא יפה להכליל וגם לא נכון, אבל עבור רוב הנשים הללו, שחלקן כבר לא כל כך צעירות, ההצלחה שבנתה אותן כצעירות גם הרסה אותן כשחלפה והן לא ידעו איך להשיג מחדש את הריגוש. אפילו קטעי הראיון עם שרה ג'סיקה פרקר, ה"אנני", היחידה בסרט שהצליחה להמשיך הלאה לקריירת משחק משגשגת, נראים עצובים ונדמה שהיא עדיין מכה על חטא על כך שלא הצליחה לשיר את "Tomorrow" המפורסם כמו שרצתה. כל נערות "אנני", אגב, עדיין חולמות על המחזמר, ובסיוטיהן הן לא זוכרות את המילים או שבגדיהן קטנים עליהן מדי. לא צריך להיות פרויד כדי לדעת מה קרה פה, כן?

"היום אחרי מחר", מתמקד אולי ב"אנני", אבל בסופו של דבר הוא מתאר תופעה כללית יותר, אותו רגע נורא בו ילד הפלא מבין שהוא כבר לא מספיק חמוד, כבר לא מספיק קטן, ובכלל – יש מישהו צעיר ומתוק ממנו שנושף בעורפו. זהו הרגע בו האמונה התמימה והמשוכנעת שהעולם תמיד יאהב אותך, מתרסקת לחלקיקים שאינם ברי תיקון.

הלב אולי נשבר, אבל "אנני" תמשיך, כמו עוד מפעלי ילדים אחרים, להכשיר כוכבות חדשות, ולמשוך את השטיח תחת רגליהן כשהן כבר לא יתאימו. אחרי כל זה, נסו אתם להאמין ב" Tomorrow", כי לילדות הפלא המודחות כבר קשה.

"היום אחרי מחר", יס דוקו, ב', 22:00

בקטנה
*ולמי שקהתה בלוטת ה"אנחנו על המפה" – תגידו שלום יפה לאלונה טל שהפציעה להופעת אורח לא סמלית בכלל ב"על טבעי".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by