בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לקשקש ככלב 

לקשקש ככלב

 
 
רותם דנון

רוברט רדפורד מביא גיבוב מייגע של פוליטיקה משעממת ב"כאריות לכבשים". רותם דנון השתדל להתמקד בשיניים של טום קרוז

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפוליטיקאי, העיתונאית והפרופסור (יח"צ)
 הפוליטיקאי, העיתונאית והפרופסור (יח"צ)   
תקציר ב-100 מילה: רוברט רדפורד ביים סרט אנטי-מלחמתי, או יותר במדויק: אנטי-מלחמת עירק, על פי התסריטאי המתחיל מתיו קרנהאן, המצליב שלוש חזיתות ביום התרחשות אחד: משרד באוניברסיטה קליפורנית, שם פרופסור סטפן מיילי האידיאליסט (רדפורד עצמו) מרביץ מורל בתלמיד עתיר פוטנציאל שהחליט להתמסר לגירבוץ; משרדו של הסנטור הרפובליקני ג'ספר אירווינג (טום קרוז), המנסה למכור יוזמה מלחמתית חדשה לכתבת חדשות (מריל סטריפ) ספקנית וטרחנית (אך לפחות לא נפקנית), ובכך להמשיך לבנות את עצמו כתקווה הלבנה הגדולה של מפלגתו לאחר ג'ורג' בוש; בזירה השלישית, אפגניסטן, עומדים שניים מתלמידיו בעבר של מיילי לחטוף בעכוז, בשליחות אותה יוזמה צבאית של הסנטור אירווינג.
 
יכול היה להיות יותר פסיכופת. טום קרוז (יח"צ)
 יכול היה להיות יותר פסיכופת. טום קרוז (יח"צ)   
ביקורת ב-200 מילה: ההנחה הברורה לגבי הפרויקט של רדפורד וקרנהאן, היא שהסרט הזה נעשה אך ורק בזכות העובדה שרדפורד יכול. יכול להוציא 35 מיליון דולר, כולל מחברת ההפקה של טום קרוז עצמו, ולגייס שמות מפוצצים לאחד הסרטים הטרחניים והצדקנים של התקופה האחרונה. יתרה מכך, נקודת הזכות היחידה שהייתה יכולה לעמוד לסרט הזה היא רלוונטיות, אך זה אולי המרכיב שחסר לו יותר מכל. יכול להיות שהחיבור בין תמת ה"לכשכש בכלב" שמוצגת כאן בין כתלי הסנאט, לבין זו של "כל אנשי הנשיא" שמנסה דמותה ההיסטרית של סטריפ להעביר, היה יכול לעבוד. אבל זה הרצוי ולא המצוי לגבי "כאריות לכבשים", שכל כולו הרצאה אחת ארוכה, או במקרה הטוב מאמר בעמודי הדעות של הניו יורק טיימס, הנעזר בדמיון מודרך.

למרות ההייפ הפוליטי ה"נכון", לכאורה, והשמות הגדולים שגייס רדפורד, "כאריות לכבשים" נחל בקופות כשלון צורב, כאילו מרחוק הריחו הצופים שמדובר בגיבוב מייגע של ברברת פוליטית. הבעיה הכי גדולה עם היצירה של רדפורד, לבד מן העובדה הפשוטה שהיא בשום צורה אינה בת קיימא לשנים קדימה, או אפילו מעבר ל-2008, היא הוצאת שם רע לסרטים פוליטיים. וזה פשוט חבל. אגב, הפספוס הגדול טמון בדמותו של קרוז, הדמות היחידה בסרט עם פוטנציאל התפתחות מעבר לברברת. עם הדימנציה הקבועה בעיניו, הבגרות שבאה עם השנים והשיניים הצחורות שמסוגלות למכור קרח לקייטי הולמס, היה אפשר לעשות הרבה יותר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by