בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מלנכוליה אהובתי  

מלנכוליה אהובתי

 
 
הדס בשן

הדס בשן נהנתה לסבול מהדכאון של "להוציא את הכלב", שדמויותיה נעות במעגלים כה אנושיים של תשוקה ואבדן שליטה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שווה לסבול. הצוות של "להוציא את הכלב" (צילום: אלדד רפאלי)
 שווה לסבול. הצוות של "להוציא את הכלב" (צילום: אלדד רפאלי)   
אני כותבת את הביקורת הזו תחת מחאה קשה: לראות רק שני פרקים של "להוציא את הכלב" מרגיש כמו לקחת שליש כדור של משהו. מתוך ששת הפרקים של הסדרה, נשלחו למבקרים רק שניים: פרק אקספוזיציה, והפרק של מוני מושונוב ואורלי זילברשץ בנאי. מאז ראיתי את "תמונות קצרות" של אלטמן אני מאוהבת בטווית עלילה בצורה שנבחרה כאן- דמויות שחולקות מרחב ושפה נתקלות זו בזו, מתחככות זו בזו כל הזמן, וכל אחת מהן, בתורה, מספרת לנו סיפור אחר עד שיגיעו אל מה שמבטיחים לנו הינו "שיא משותף". אבל איך אפשר להתייחס לרקמה עדינה כזו, כשמקבלים רק חלק ממנה? לא הוגן ולא צודק, אבל צודק פחות יהיה לוותר על הזכות להמליץ עליה, כי הפעם, בשיא הרצינות, זה קרוב ליצירת מופת.

המעט שראיתי הקסים אותי, הטריף אותי, דיכא אותי. מה, שוב דכאון? עוד פעם קיום ישראלי חסר תכלית, יום יום אפור ומייאש? אנשים שחיים ביחד למרות שהם שונאים זה את זה? אז זהו, שבבימויו של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות"), שחובר כאן לשירלי מושיוף בתסריט המבריק- אפשר להיזכר שוב כמה מתוקה ומשכרת יכולה להיות המלנכוליה. הדמויות נכתבו כאן בלי טיפת ציניות, הן עצובות בגלל שהן זקוקות אחת לשנייה, והנחיצות הזו עושה, בסופו של יום, הרבה טוב. שווה לסבול, באמת.

בפרקים שלא ראיתי נפרשו סיפורים של זוגיות, בגידה ואהבה אסורה: צחי גראד מנהל רומן אסור עם נטע ריסקין, נועה ברקאי (המצויינת, יש מצב לתגלית) היא מורה שהוקעה על שהתאהבה בתלמיד ורמי הויברגר הוא גבר המגלה שאשתו בגדה בו וסוחב אותה לערב חילופי זוגות, בלי ממש לדעת למה. בדרך לשם, הוא כמעט עושה תאונה במכוניתו. ההיסטריה ניכרת בפניו, וזהו רגע אחד קטן, אבל שביקום של ברגמן אומר את הכל, ובעיקר מדבר על חוסר שליטה. בניגוד לדכאון מהסוג המייאש והמשתק, זה של ברגמן נגרם מטלטול המציאות הקיימת. זהו דכאון מסעיר, מרגש, אלים לעיתים, ולנצח גדוש באדרנלין.
 

אינטיליגנציה ואומץ לב: כשמוני ואורלי נפגשים

שמאלנית טובה. אורלי זילברשץ בנאי
 שמאלנית טובה. אורלי זילברשץ בנאי   
בפרק של מושונוב וזילברשץ בנאי, כבר אפשר ללעוס את אבדן השליטה הזה בפה מלא, כאשר מתגלה מדוע זוג מבוגר ומכובד בקהילה מתעורר עם חבלות בכל הגוף. הקנאה העבירה את זילברשץ בנאי על דעתה, וגרמה לה לנהוג בניגוד לכל מה שהיא יודעת על עצמה. ומה שהיא יודעת זה לא מעט: מסתבר שמדובר באקטיביסטית שמאלנית, שמתייסרת כאשר היא נאלצת לספר לחבריה שהסימנים על גופה לא מגיעים מנישואים מתפרקים, אלא ממתנחלים שהרביצו לה בגבול. הקו הדק בין האישי והפוליטי מצוייר כאן ביד אומן. הכי פשוט בעולם היה ליצור כאן סטריאוטיפים בסגנון "החמישייה קאמרית", על פעילי השמאל המנותקים שדואגים לערבים בעודם ממררים אחד לשני את החיים - אך ברגמן ומושיוף לא מעוניינים בדרך הזו. במקום זאת, הם יצרו סיפור מלא חמלה ואנושיות, המסופר בשפה שקל להזדהות איתה, והמשוחק במקצועיות שרק שחקנים אינטיליגנטיים ואמיצים כמו מושונוב וזילברשץ בנאי יכולים לה.

הכל מאבד שליטה ב"להוציא את הכלב". מערכות יחסים שהודבקו במלאכת מחשבת חומקות לגיבורים מבין האצבעות. גם הבית הפיזי בו מתגוררות רוב הדמויות, מתפורר לאט לאט- בסימבוליזם מעט מוגזם אך אפקטיבי. מבחוץ מתנוסס פוסטר מגרה של לינור אברג'יל בתחתונים, אך בפנים הכל נרקב, מט ליפול, והשיפוצניקים, אם הם באים, רק מוסיפים לנזק. אז לאן מוביל כל האבדן הזה? אה, כן, נזכרתי, ל"שיא משותף". אאלץ לחכות בסבלנות עד שהוא יגיע. ב"תמונות קצרות", אני מזכירה, הייתה רעידת אדמה. ב"מגנוליה" נפלו צפרדעים מהשמיים. הפעם אני מניחה שלינור אברג'יל תמצא את עצמה אכולה על ידי בולדוזרים, אבל אי אפשר לדעת. זה לא באמת משנה, אני רק מקווה שאחרי זה, כולם ירגישו קצת יותר טוב.

"להוציא את הכלב", HOT3, מוצ"ש 22:00
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by