בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מרי בלוז  

מרי בלוז

 
 
נילי אורן

נילי אורן צלחה את אופרת הרוק "מלחמה" על מבצע חומת מגן, כי אין מנוס מאמנות אקטואלית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים בחיקה. מתוך "מלחמה" (צילומים: יח"צ)
 חיים בחיקה. מתוך "מלחמה" (צילומים: יח"צ)   
הרף לאופרות רוק ישראליות הוצב, כמובן, ב"מאמי". הבמאי והמחזאי המוערך הלל מיטלפונקט כתב אותה, היה לה קאסט מפואר שכלל בין היתר את אהוד בנאי ומזי כהן, ושלל מסרים חברתיים ופוליטיים נוקבים. והנה עלתה לאחרונה ב"צוותא", מקום הולדתה של "מאמי", אופרת רוק חדשה שנוצרה על ידי קובי ויטמן, שלפי עדותו גדל על ברכי המלצרית ההיא מהעיירה בדרום, אז בשנות השמונים.

ויטמן, מוזיקאי מתחיל, כתב את היצירה לאור זכרונותיו מהקרב בג'נין בו לחם במהלך מבצע "חומת מגן" ב-2002, ושבמהלכו נהרגו 13 מחבריו. בהמשך חבר אליו הבמאי איקה זהר, וחבורת שחקנים שרובם לא מוכרים אבל כולם מתפוצצים מפוטנציאל. לכן מדובר ביצירה שאמנם אינה מלוטשת כמו אמה הרוחנית, אבל בהחלט מצליחה לחשוף את הפצעים, להכאיב, ולרגש כמותה.

הנגנים באופרת הרוק הזו מצויינים, וכמותם גם צוות השחקנים הצעיר, אבל הבעיה היחידה שעשויה להציק לאניני הטעם היא הטקסטים הבנאליים קמעה במהלכה. מצד שני אפשר לטעון כנגדם שמלחמה בכלל היא עניין בנאלי למדי, כמו גם העיסוק בה, אבל לצערנו הבנאליה המדממת הזו היא מנת חלקנו, כי בישראל אנחנו חיים, ולא בניו זילנד. לכן לדעתי יש לברך את כל מי שמזכיר את מחיר המלחמה, בעיקר בזמן בו היא לא גובה חובות וקל להדחיק את העובדה שבחיקה אנחנו חיים.
 

כמו אריק שרון, זזנו שמאלה עם העלילה

אין סוף טוב. בונדק ורובינסון
 אין סוף טוב. בונדק ורובינסון    
בניגוד למה שאולי עשוי להשתמע, גדולת האופרה טמונה בעובדה שהיא לא פונה רק למצביעי שמאל. כמו הקריירה של אריק שרון, גם אופרת הרוק הזאת מתחילה בכוונות מיליטריסטיות ונגמרת ב"ויתורים כואבים". דמות האבא של קובי, למשל, אותו מגלם דביר בנדק המצויין, היא סוג של שאול מופז בגרסת הספה. בתחילת ההצגה, כשבהתאם למה שקרה בחייו של ויטמן, גיבור האופרה מקבל צו 8 בדרכו לחופשה עם אשתו ובתו הטריה, אביו מדרבן אותו לצאת לקרב, בעזרת לא מעט קלישאות תעמולתיות כמו "זו מלחמת אין ברירה". גם גיבור ההצגה, אשתו ( איילת רובינסון בעלת הקול המדוייק והנפלא), והחבר שלו שנלחם איתו בקרב, לא ממש מוצגים כמפגיני בילעין. בהתאם, גם הקהל ב"צוותא" בערב בו צפיתי בהצגה, היה מגוון למדי.

נכון שהשאלות שמציבה אופרת הרוק, והאמיתות האכזריות של החיים בישראל אותן היא מציפה, פשוט מחייבות לבחון שוב את חיי ה"לנצח תאכל חרב" שבחרנו לנו פה, אבל נקודת המוצא שלה לא שמאלנית כלל. למען האמת אני בטוחה שגם הימנים ביותר יזדהו עם האמירה שחיילים שחוזרים לחייהם הרגילים מקרב בו איבדו את חבריהם, נאלצים לפעול על אוטומט, כדי לא לאכזב ולנכר את יקיריהם. ולדעתי רק העובדה הזו לבדה מזעזעת מספיק כדי לבחון מחדש אמיתות ישנות לגבי חיינו כאן.

וכמו בחיים, גם אופרת הרוק הזו לא נגמרת בסוף טוב וקתרזיס מזכך, אלא בעיקר בעצב גדול. עצב על המתים, אבל בעיקר על החיים שנאלצים לחיות כרובוטים אנושיים בין מלחמה למלחמה, ולהתנחם בילדים הקטנים שלהם, שבכלל לא בטוח שלא יצטרכו לחוות את הטראומה הזו בעצמם.

"מלחמה" היא, אם כן, אקטואלית, מלנכולית, נושכת, וכנראה ההיפך הגמור ממחזות הזמר הקלילים והאווריריים נוסח "מרי לו", ולכן או למרות זאת, בהתאם להשקפתכם, מאוד מומלץ לצפות בה.


"מלחמה – אופרת רוק" שבת 24.11 בשעה 00:30 "צוותא" תל אביב
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by