בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לחם עוני 

לחם עוני

 
 
הדס בשן

הדס בשן נהנתה מזוהר שטראוס, אבל היא לא מבינה מדוע כל השולחנות ריקים. איפה "המקום" ואיפה "בראסרי"?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תכף גם תבקשו שלא נעשן. צוות "המקום" (יח"צ)
 תכף גם תבקשו שלא נעשן. צוות "המקום" (יח"צ)   
כסף זה טוב. אפשר לקנות בו דברים, נעים לדעת שיש אותו, ובמינון הנכון, הוא גם מעניין. גם חוסר כסף - ההעדפה הפרטית שלי - זה לא רע; אבל בכל מה שנוגע לטלוויזיה, תמיד נחמד להיחשף לקונפליקטים המונעים על ידי אותה האובססיה לממון, וכל מה שבא איתו: מעמד, תהילה, מקום קבוע במסעדה הכי שווה בתל אביב. "המקום" היא סדרה שמתעסקת בכל אלה, אבל יש לה בעיה אחת: לה עצמה אין כסף. קוראים לזה "תסמונת מסודרים": ההתעקשות הישראלית להתעסק בחיים המושחתים של העשירים, כשאין מספיק תקציב כדי למלא את הבריכה במים.

מכירים את "הבראסרי"? אחלה מסעדה. פלצנית, אבל עדיין מקסימה אחרי כל השנים. תזהו אותה על ידי האנשים שאתם מכירים מהז'ורנלים, לועסים צדפות מופקעות מחיר ולוגמים מרטיני אוכמניות. מי שהגה את "המקום" באמת מכיר ואוהב את הבראסרי, וניסה לחקות את הלוק ככל שיכל: החל מהסינרים של המלצרים ועד לצלחות הלבנות והעמוקות. אבל בניגוד ל"בראסרי", "המקום" אף פעם לא מלאה באנשים.

לא מדובר כאן באמירה תסריטאית, אם יורשה לי: כנראה שפשוט לא היה מספיק כסף לניצבים. כל מי שזוכר כמה זמן צריך לחכות מחוץ לבראסרי בשביל שולחן, מבין עד כמה אקוטי הוא הפער הזה. לקבל סדרה על חיי הלילה של תל אביב, בלי שולחנות מלאים, זה כמו לבקש שנצא לברים בלי לעשן. אה, אבל את זה גם עשו. אז אולי גם ל"מקום" אין מנוס מלהתרגל, על תפאורת הקרטון העצובה שלה והידיעה הבלתי נמנעת שהיה שם מפיק שנלחם בשיניים על כל שקל, ובדרך כלל הפסיד.
 

שטראוס עילית

זוהר, הדס מוכנה לילד (צילום: אלדד רפאלי)
 זוהר, הדס מוכנה לילד (צילום: אלדד רפאלי)   
אולי דווקא בגלל זה, יש סיבה להעריך את "המקום" על מה שיצא ממנה בסוף תחת אילוצי המציאות. להעריך, אבל לעולם לא להרגיש אותה מתפצפצת בעושר בפה כמו, נאמר, "הפמליה".

אז אני מעריכה: את סיפור המסגרת הטלנובלי אך הנגיש ביותר, של נער האשפתות (אלי אלטוניו) המגיע לצנטרום של הפיילה של העיר הגדולה, וכמובן מסתבך עם כל מה שאיננו תמים כמו באשקלון. את רננה רז, בתפקיד המלצרית הבלתי מושגת, שמציגה בכריזמה ראויה את הדילמה הנושנה בין הבחור הטוב למניאק.

מעריכה גם את הקאמבק התורן, בגילומו של יונתן סגל, שהתמסר להמולה סביב חזרתו של מומו מ"אסקימו לימון" מגלם כאן שף ציניקן ופרפרקציוניסט. את הדמות מכמירת הלב של שמיל בן ארי, כסוג של שלמה ארצי שיושב על הבר, מתגעגע לעלומיו וחוכך בדעתו להחזיר אותן ללילה דרך ירכיה של וונאבי תורנית. אפילו את המנות עצמן אני מעריכה – אוכל, כידוע, זה תמיד כיף, ומסתבר שאנחנו לא צריכים שעשועונים ותכניות בישול כדי ליהנות מהדרך בה הוא מוטל על הצלחת. אני מעריכה את כל אלה, שעל מצע של דיאלוגים שנונים ולא מתאמצים, עם הבנה אמיתית של רוח העיר, יוצרים סדרה טובה. ענייה, דלה ואביונה, אבל טובה.

במיוחד אני מעריכה את חדירתו של זוהר שטראוס להרגלי הצפייה שלי. רק לפני שבוע גמרתי אומר שאת חיי אני רוצה לסיים ליד הדמות שהוא גילם ב"אבידות ומציאות", של מושבניק טוב לב ובנוי לזוגיות; ופתאום אני מקבלת אותו בפורמט שונה לגמרי, המדגים את יכולותיו המגוונות כשחקן. ב"המקום" שטראוס הוא עורך דין מהזן העברייני, שיערו משוח לאחור והקלישאות על אשתו שלא מבינה אותו מוכנות בשלוף - וכל אלה עושים המון לכימיה בינו לבין רננה רז.

מדי פעם מגיע מישהו שנע על הקו המסוכן בין להיות הדבר הכי חם, לאובר אקספוז'ר מטורף. אם זה תלוי בי, הייתי משאירה את שטראוס בצד הבטוח, ומשכנעת אתכם שממש לא נמאס לכם ממנו, לא משנה כמה רואים אותו בטלוויזיה ובקולנוע. חבל לבזבז את כל הטוב הזה, נראה לי שנכונו לנו יחד עוד הרבה שנים יפות.

"המקום", יום שני 21:50, ערוץ 10
אתר "המקום">>
 
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by