בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מהמוצדקות במלחמות ישראל 

מהמוצדקות במלחמות ישראל

 
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי שמע תעוזה וברק ב"מלחמת פופ" של קוואמי, ומבקש לדעת למה לא כולם עושים כאן מוסיקה כזו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא ראפר - מוסיקאי. קוואמי (צילום: יח"צ)
 לא ראפר - מוסיקאי. קוואמי (צילום: יח"צ)   
השם "קוואמי דה לה פוקס" מגיע היום אוטומטית עם מושגים כמו אלטרנטיבי, איכותי, אינטליגנטי, עשיר טעם, בועט, מקורי, חלוצי וכו'. במלחמת הפופ שמעלה מדי יום את אותן המערכות כדי להיאבק על האוזן שלכם באפס אחוזי מאמץ, קוואמי הולך עם אות הקצה על המצח. האקלקטיות המוסיקלית שבאה לידי ביטוי באלבומו החדש היא גם כל עולמו. הוא שומע, הוא יוצר ולא בטוח עדיין מי מזין את מי.

אבל עצם השמתו של קוואמי בעמדת קצה – בייחוד כאיש איכות, כמוביל תרבות חכמה, רגישה ומאוד מגוונת – איננה מקדמת אותנו כחברה שוחרת תרבות ויצירה מקורית. הרף הקיומי והיצרי של אייל פרידמן צריך להוות דרישת מינימום אצל כל מי שיצירה בליבו. קוואמי איננו ראפר, הוא לא עושה "היפ הופ אינטליגנטי" כפי שנהוג להכתיר אותו יומם וליל. הוא יוצר עמוק, הוא רגיש. הוא מחפש, הוא דורש מעצמו והוא לא יגיש לכם פחות מזה. בעולם שלי קוראים לזה מוסיקאי.

"מלחמת פופ", אלבומם החדש של קוואמי והחלבות, מחזק את דברי הפתיחה האלה. שוב סליחה על המילה הזאת, אבל האקלקטיות כאן לא צריכה להעיד על משהו יוצא דופן. דווקא אלה המוציאים אלבומי היפ הופ מובהקים המגובים בשלל תופינים (כובעים, בגדים גדולים, זקנים מדודים ושאר דאווינים ילדותיים), הם המייצגים את הרמה הנמוכה וחסרת המקוריות אליה יכול להגיע אדם יוצר.

"מלחמת פופ" כוללת אירוחים של רמי פורטיס ("הסיפור נגמר"), קאשי, קוטג' ושחר סוויסה ("רננו צדיקים", "נולד למות"), מיקי שביב ("שפוי מלחמה"), יואב קוטנר ("האיש הקטן מהרדיו") ואמנים נוספים. כולם נמצאים כאן למען המוסיקה, ולא כדי לעשות "כבוד לאבא".
 

קוראים לזה מוביל תרבות

לא מתחסד ולא מתלקק (יח"צ)
 לא מתחסד ולא מתלקק (יח"צ)   
עדיין, כמוביל תרבות, קוואמי מרגיש שהוא צריך לטפל באלבום בנושאים חברתיים בין אם זאת תרבות הסלבז או מלחמת לבנון השנייה שאוטוטו חולפת לה תהילתה. ברמה האישית הוא מגיש שירים כמו "את לא שמה" שמהול בקריצה או "מאבד את הקצה", עוד ביקורת אישית בסגנון "אמרו שהיה פה שמח לפני שנולדתי".

קוואמי לא מתחסד עם המאזינים שלו. הוא לא מתלקק או מבקש למצוא חן. הוא אומר את שלו וכשצריך אז הוא גם שר ועושה את זה כמו גדול. הוא לא יפציר בכם לנסוע בזהירות בכבישים או להפסיק להרביץ אחד לשני במועדונים בתל אביב. בסיס המחאה שלו לא מושתת על הלך רוח לאומי או הדבר הכי חם כרגע.

בנוסף, לצד טקסטים נהדרים שרק מקריאתם אפשר ללמוד עוד על האיש ועלינו, ההפקה המוסיקלית באלבום (מומי לוי, נדב רביד, אדם שפלן, אורי שוחט ונוספים), העיבודים והנגינה עצמה – כולם עובדים בסינרגיה, במקצועיות, ברצינות ובשובבות גם יחד. אנשים שאוהבים ליצור. ולא רק כדי להוציא עוד אלבום, אלא לתת לכם עומק קונספטואלי שצריך להוות רף מינימלי אצל כל אחד שחושב שהוא חושב.

קוואמי והחלבות "מלחמת פופ" / הד ארצי (70:01 דק')
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by