בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"הרייטינג עוזר בנתב"ג" 

"הרייטינג עוזר בנתב"ג"

 
 
חכים בשארה

סייד קשוע, יוצר "עבודה ערבית", אוהב ומפחד מהרייטינג אבל עונה למבקרים: "מישהו כאן החרים את החברה הישראלית ושכח לספר לי?" ראיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סייד קשוע (יח"צ)
 סייד קשוע (יח"צ)   
דבר נפל בישראל. לראשונה, יוצר ערבי הצליח לחדור לפריים טיים של ערוץ 2 והצופה היהודי לא זפזפ החוצה בזעם. 25 אחוזי רייטינג הוכיחו זאת בשבת האחרונה, כש"קשת" שידרה את הפרק הראשון בסדרה החדשה של סייד קשוע, "עבודה ערבית". אחרי שנים של כתיבה במדיה העברית, העז קשוע, אדם מבוהל מטבעו, לבקר במדורת השבט הישראלית, והיו בטוחים, הנסיון הנוכחי הותיר בו כוויות.

לאורך הקריירה שלו קשוע נהנה מפרגונה של הבורגנות הישראלית וסבל מביקורת מצד קוראיו הערבים. כגודל ההצלחה במיינסטרים הישראלי, כך הוקשחה נגדו הביקורת מצד החוגים הערביים. לאחר שידור הפרק הראשון של "עבודה ערבית", העיתונים הערביים הוצפו בביקורות שליליות שטענו שהסדרה משטחת את דמות הערבי, מנציחה סטריאוטפים, ובעיקר לא מייצגת. גם על קשוע רובצת הקללה של כל יוצר בן מיעוטים - שאלת הייצוג. וכמו רוב הנמנים על ז'אנר הספרות המינורית, הוא סובל. “גם אם אכתוב מדע בדיוני יגידו שזה פוליטי ושזה ייצוג של החברה הערבית בגלקסיה", הוא אומר.

הופתעת מהרייטניג הגבוה?
"הופתעתי מאוד, ופחדתי".

למה אתה מפחד?
"כי מכאן אפשר רק לרדת".
 
זהות מסוכסכת? עיסא וחורי (צילום: אלדד רפאלי)
 זהות מסוכסכת? עיסא וחורי (צילום: אלדד רפאלי)   
איך אתה מתמודד עם הביקורת הערבית?
"היא יצאה מכל פרופורציה. הציפיות של המבקרים הערבים היו מוגזמות. זאת רק קומדיה לפריים-טיים. כל מי שביקרו אותי הם חברים שלי מהעיתונות הערבית, והם יישארו כאלה, אבל הם הגזימו. ברור שאם הייתי כותב לקהל ערבי, הייתי כותב אחרת, ייתכן שבצורה חריפה יותר. עם זאת, קבוצת הביקורת שלי מורכבת תמיד מערבים".

הם טוענים שנכשלת בייצוג, שרק הוספת לסטריאוטיפים ולדימוי השלילי
"חייבים לזכור, שוב, שזה טקסט קליל לפריים-טיים. אי-אפשר להבריח את הצופה היהודי מהפרק הראשון. הדמויות מתפתחות בהמשך, חייבים לראות את כל הסדרה. וחוץ מזה, מה הבעיה להראות דמות לקקנית של ערבי שמת להיות ישראלי?"

אתה מזהה מימד של צביעות בביקורת שהוטחה בך?
"כן. אני כותב על החיים שלנו במדינה דוברת עברית, דבר שכל הערבים כאן יכולים להזדהות איתו. מצד אחד מוחים על היעדר ייצוג, ואחר כך כשהוא מגיע תוקפים אותו. הם מבקרים אותי על כתיבה בעברית ואחר כך רצים לכתוב ל"מעריב”. מישהו כאן החרים את החברה הישראלית ושכח לספר לי? צריך לגשת לסדרה עם הומור ועם הרבה סבלנות".
 
 
 
במרכזה של "עבודה ערבית" נמצא עיתונאי ערבי (נורמן עיסא) המנסה בכוח להשתלב בחברה היהודית. עיסא מגלם את דמות הערבי הכפוף, האנטי-גיבור חסר הביטחון שרק רוצה להיות כמו כולם, גם במחיר של ויתור על זהותו. את דמותו מאזנת זוגתו בושרה (קלרה חורי), המאופיינת ביותר השלמה, פחות פיצול זהות. אביו של הגיבור (סלים דאו) מייצג את הערבי הפרגמטיסט, זה שלמד כבר לתחמן את הישראליות לצרכיו. מירה עווד מייצגת את הערביה החדשה- פמניסטית, דעתנית ולוחמנית. בהמשך העונה מתפתח רומן בינה ובין מריאנו אידלמן המייצג את הישראלי הממוצע - רווי בסטריאוטיפים אבל מוכן לקבל את האחר בערבון מוגבל.
 
מייצג הערבים בגלקסיה. קשוע (מתוך אתר קשת)
 מייצג הערבים בגלקסיה. קשוע (מתוך אתר קשת)   
בהמשך לדיון על סימבוליות וייצוג, נוצר רעש גם סביב שמה של הסדרה. המבקרים תהו מה גרם לשינוי שם הסדרה המקורי, "ארץ אבות", ל"עבודה ערבית". ניסיון לקרוץ יותר לסלנג הישראלי? כניעה לשיח הגזעני כדי לרכך את החדירה לתודעת הרוב המנוכר מהציבור הערבי? מסתבר שלא. קשוע מגלה שדווקא הוא זה שהציע את השם "עבודה ערבית", וכי השם הקודם היה הצעה של ההפקה שלא נשאה חן בעיניו. הוא גם מגלה שבמקור ביקש לקרא לסדרה "וואג'ע ראס" (כאב ראש), "אבל כשראיתי שמעוותים זה ל'בוג'ע ראס', ירדתי מהרעיון”.

בצל מאבק מתמשך על מעמדם בחברה, הערבים מוכנים בכלל לקבל ביקורת והומור עצמי נוסח וודי אלן?
"אני חושב שכן. השיח מוצף באג'נדה פוליטית כי המציאות מכתיבה זאת. גם אני חי כך. אנשים רק רוצים לחיות, אבל בדרך הם נעשים רגישים מדי. אבל לא כולם נעדרי הומור עצמי".

קשוע, יליד טירה במשולש, בן 32, כותב מאז גיל 18 בשפה העברית. הוא החל את דרכו במקומון הירושלמי "כל העיר", משם התקדם ל"העיר" התל-אביבי ונחת לבסוף בעיתון האם "הארץ". מגיל 16 הוא חי בירושלים, תחילה לצורך לימודים בתיכון בעיר ואחר כך באוניברסיטה. לדבריו, הוא התחיל לכתוב כי נכשל בלימודים ובכל סוג אחר של עיסוק. הוא זוכה להצלחה ולהכרה, אבל גם אחרי שני ילדים ושני ספרים מצליחים בישראל ובאירופה, אביו עדיין מציע לו מימון מלא אם ילך ללמוד מקצוע אמיתי, כמו משפטים.
 
צוות השחקנים. עומד משמאל, נורמן עיסא (יח"צ)
 צוות השחקנים. עומד משמאל, נורמן עיסא (יח"צ)   
מי שמכיר את סייד קשוע יודע שהוא קם והולך לישון בייסורים. “אני שואל את עצמי מדי פעם: זה מה שאתה רוצה לעשות? לבדר את הקהל הישראלי?”, הוא אומר. הוא יסכים עם חלק נכבד מהביקורת המופנית כלפי הכתיבה שלו. הוא גם מבין את הטוענים שהוא התחיל למחזר את עצמו בתוך הנישה שנקלע אליה.

תוכל אי-פעם להתנתק מהנישה של טירה והקונפליקט?
"כל בחירה שאעשה, יטענו נגדה שהיא פוליטית. אבל התשובה היא כן. אני שואל את עצמי בכל פעם אם אני חוזר על עצמי יותר מדי. עם זאת, גיליתי שככל שאתה מתמקד יותר בחייה של דמות מכאן, כך תקבל סיפור יותר אוניברסלי. החברה הערבית, מסתבר, היא כמו שאר החברות".

עד היום היית רגיל לקהל המפרגן של קוראי "הארץ”. קיבלת כבר פידבקים מהקהל של ערוץ 2?
"לא, ואין לי עניין בכך. אני לא באמת רוצה להיות מוכר ברחוב. זה עוזר לפעמים בבדיקות בנתב"ג. בעצם, לפעמים גם להיפך".

יש פרוייקטים נוספים? חלומות?
"אני עובד עכשיו עם תאופיק אבו ואיל על עיבוד לספר השני שלי, "ויהי בוקר". השאיפה שלי היא להתפנות לכתיבת ספרים בלבד והתקווה שלי היא שיום אחד אכתוב משהו שאהיה מרוצה ממנו. אבל אני רק מתחיל, יש לאן לשאוף".

[קטע הווידאו מתוך הפרק השני של "עבודה ערבית", באדיבות קשת. הפרק המלא באתר קשת]
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by