בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ערוץ החיים הטובים 
 
 גיל אטלן ושלום גמליאל. עושים חיים (צילומים: צחי וזאנה)   
 
גל רז, הזמן הוורוד

גיל ושלום, שני קלאברים ותיקים ומקצועיים, לא יתנו לאף אחד להרוס להם את המסיבה. הם היו כאן כשהמסיבות ב"תאטרון" רק החלו והם ינענעו את הישבנים גם במסדרונות בית האבות. עבורם, רחבת הריקודים היא חדר צעצועים אחד גדול. פלא שהם חוזרים לשם כל סופשבוע?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יום חמישי, חצות, הדי. ג'יי הצרפתי דיג'לוז נותן סט באומן 17 בירושלים. גיל ושלום מקפצים באדיקות, למרות כמויות הסטרייטים מסביב. יום שישי, שש בוקר, גיל ושלום בדרכם הביתה על כביש ירושלים-תל-אביב, הסאב-וופר ברכב משחרר ביטים ממוקססים מהדיסק החדש של טיאסטו. עדיין יום שישי, שתיים בצהריים, מתעוררים לרינגרונג הטלפון, נפגשים בקפה השכונתי עם שאר החבורה, מתכננים את הלו"ז לערב. חצות, מול המראה, מודדים את גופיות הלייקרה ששלום תפר בשבוע שעבר. שתיים בלילה, די. ג'יי מייק קרוז מניו-יורק מנגן ב-TLV. גיל, שלום והחבורה מזיעים מאושר ונטולי חולצות. 6:30 בבוקר, יום שבת, החבורה מרוחה בסלון דירתם שבשדרות בן-גוריון, על השולחן כוסות תה מהבילות, ברקע פול אוקנפולד מקפיץ את רגלי הנוכחים. שלוש שעות אחרי, 9:30 בבוקר, אפטר פארטי בדיפ בניצוחו של די. ג'יי אנונימי, אבל למי אכפת, המוסיקה בפצצות. שבת בערב, שוב בסלון של גיל ושלום, דיון קבוצתי אנליטי על המסיבות בשלושת הימים האחרונים. יום ראשון, 8:00 בבוקר, משרדי ההנהלה של בנק לאומי: שלום, יועץ בכיר לתוכניות חיסכון, יושב במשרדו ושותה את הקפה של הבוקר. גיל, מנהלה של מסעדת רפאל, מקבל סחורה לקראת עוד שבוע עמוס. עד כאן זה היה סוף-שבוע טיפוסי בחייהם של גיל אטלן (37) ושלום גמליאל (46).

שלום: "לגיל קוראים אנרג'ייזר, הוא לא מפסיק לרקוד. אבל אני יכול להחזיק עוד הרבה יותר ממנו, מסיבות אחרי מסיבות. לפני כמה חודשים יצאתי לאומן ביום חמישי, ישנתי ארבע שעות, בערב יצאנו לדום, אחרי זה ל-TLV, בבוקר חזרנו הביתה, ישבנו פה שעתיים והלכנו לדיפ לאפטר".
גיל: "לפני המסיבה יש כל ההתארגנויות מסביב, דרבון האחד של השני, אם יוצאים ולאן יוצאים. אנחנו גם מתעסקים במה שאנחנו הולכים ללבוש, מי יהיה שם ומי לא. אחרי המסיבות יש לנו טקס, ואנחנו עושים מעין בריף על המסיבה. מה היה במסיבה, אם היה מוצלח או לא מוצלח. ממש עושים תחקיר".

זה די יקר כל העסק של המסיבות, לא?

שלום: "ברוב המקרים אנחנו נכנסים בחינם. את חיים וזאב אנחנו מכירים מזמן, עוד כשהם היו בחיתולים. שירזי מכיר אותנו, כי אנחנו דמויות מוכרות וצבעוניות בקהילה, שתורמות את חלקן לאווירה של המקום".

גיל ושלום, זוג הומואים תל-אביבים המתגוררים בדירה מעוצבת בסגנון מינימליסטי ואיכותי, סוגרים בקרוב את השנה ה-12 שלהם ביחד. הם הכירו בגן העצמאות ("על הקיר בהילטון", שלום מציין), וסיימו את הערב בביתו של שלום. "הסתכלנו זה על זה, והתחלנו להתעסק האחד עם השני. היתה התקהלות סביבנו, כמו שבדרך כלל קורה בגן, אז החלטנו שאנחנו משאירים אותם שם והולכים הביתה. גיל בא אלי, ומאותו היום אנחנו ביחד".

מאז שהם זוכרים את עצמם הם מבלים במועדונים. "ב-79' פתחו את מועדון התיאטרון", שלום מטיח בי קצת נוסטלגיה. "זו היתה ממש תקופת פריחה היסטרית. הדיסקו היה באופנה והיה שמח ועליז, כמה שרק אפשר לתאר. זה היה בעצם המקום היחיד לצאת אליו. היו שם כ-300 אנשים בערב, והמקום היה די גדול. כל שבוע באופן קבוע יצאנו ביום שישי. היינו חבורה של אנשים, שהיו אז פחות או יותר בגילי. הסצינה היתה יחסית מאוד צעירה, והאנשים שיצאו היו מאוד צעירים. היום הסצינה הרבה יותר הטרוגנית מבחינת הגילים".
 

לפני שידענו שיש סמים

גיל ושלום מתכוננים ליציאה של אמצע השבוע
 גיל ושלום מתכוננים ליציאה של אמצע השבוע   
"תמיד הייתי בליין, עוד כשגרתי בחיפה", גיל לא נשאר חייב ומוכיח שגם לו יש עבר מפואר. "אחרי השחרור עברתי לתל-אביב, ואני זוכר את הדיוויין ואת מועדון התיאטרון. לא היה יום שישי שלא יצאנו לשם. זה היה יותר קטן, כולם הכירו את כולם, כמו מסיבות כיתה גדולות בעצם. היינו אנשים קבועים, היו ריטואלים קבועים. והיה גם הקטע שרוקדים מול המראה", שניהם צוחקים. "גם בדיוויין וגם במועדון התיאטרון היה תמיד קיר אחד עם מראה. ערב שלם כולם רקדו מול המראה. היו ממש דחיפות כדי להצליח להשתחל ולרקוד מולה. היתה ממש התקהלות סביב המראה. המוסיקה היתה כמובן של התקופה, של שנות השמונים".

בדומה לשאר העשורים, גם שנות השמונים הגיעו לקצן, ולקחו איתן לקבר את מוסיקת הדאנס גדושת המלים. מוסיקת ההאוס החלה לנגוס באחוריהן של מדונה וקיילי מינו, ולאט לאט השתלטה על רחבות הריקודים. השינוי הדרסטי בסגנון המוסיקה במועדונים לא היה לרוחם של זוג האוהבים, והשניים החלו לחפש צורות בילוי אלטרנטיביות. "גיל ואני יצאנו למועדונים עד שנת 95', באותה תקופה היה הפליירום באלנבי 58. אז התחילה להיכנס מוזיקת ההאוס, שהיתה הרבה יותר קשה מהיום. זו לא היתה מוסיקה שהתחברנו אליה, ולאט לאט יצאנו מהסצינה". גיל: "היינו מגיעים, המוסיקה הייתה דאנסית לחלוטין, להיטים ו-MTV, ופתאום ב-4:00 היה מתחיל הרעש. אז אני ושלום היינו עושים אחורה פנה ופורשים. לא הבנתי איך אנשים מצליחים להתחבר לרעש הזה. לא הבנו שיש סמים מסביבנו. אז גם הייתי נורא תמים. ידעתי שיש דבר כזה סמים, אבל לא קלטתי שזה ממש פה".

שלום: "זה היה ערטילאי בשבילנו, לא ידענו כבר שהסצינה בתוך הסמים. לא היינו מודעים לזה".

ואתם לא הצלחתם להתחבר לסמים?

שלום: "אנחנו לא לוקחים סמים".

מה עשיתם עם כל הזמן שפתאום התפנה לכם בימי שישי בערב?

השניים מפשפשים בזכרונם, מהססים, ואז גיל נזכר. "אם לא הייתי עובד, היינו מקדישים את זה לפעילות מינית ענפה, במיוחד בחורף. היינו גם נפגשים עם חברים, יוצאים למסעדות, ראינו יותר סרטים. היינו גם במסיבות פה ושם, אבל ממש לשעה, שעה וחצי". שלום: "אם היו מסיבות דיסקו, היינו הראשונים שהגיעו".

במשך כארבע-חמש שנים התעקשו השניים לא לבקר במועדונים בעלי נטייה מוסיקלית האוסית, אך במקביל נשארו בקשר עם החבורה הקרובה, שמצדה התחברה להאוס בצורה יוצאת מן הכלל, ולדבריהם, גם לסמים. גיל: "החבורה היתה כבר ממש אובר דה היל. לקח לי המון המון זמן להבין שהם לוקחים סמים באופן קבוע. זה לא שלא ידעתי, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה זה חזק. אבל את כל זה גיליתי רק בדיעבד. זה הפתיע אותי, אבל הפנמתי את זה וזהו".

איך בכל זאת חזרתם לסצינה?

שלום: "לפני שלוש שנים אחד החברים שלנו חזר בדיוק מלונדון, והחברים לחצו עלינו לצאת איתם לאיזו מסיבה מעולה שיש בבוקר באומן בירושלים. אז נסענו איתם לירושלים, היינו הראשונים שם ויצאנו אחרונים".

אני מבין שגם אתם גיליתם את האקסטזי.

שניהם: "לא".

נו, באמת!

גיל: "אנחנו ילדים טובים", הוא אומר ומחייך חיוך מסתורי.

אז איך קרה שפתאום כן התחברתם למוסיקה? מה מחזיק אתכם כל כך הרבה שעות על הרגליים אם לא סמים?

שלום: "המוסיקה היתה הרבה יותר קלה, והצלחנו להתחבר אליה שוב. זה גם משהו בתוך כל האווירה ההיסטרית הזו באפטר-פארטי באומן שדחף אותנו חזרה לסצינה".
גיל: "המועדון בשבילי הוא חדר הצעצועים שלי. זה המקום שלי לביטוי וחיבור עם אנשים אחרים, עם החברים שלי, עם עצמי ועם המוסיקה. במסיבה הזו היה החיבור בין כל הגורמים. זה היה גם אחרי המון זמן שלא נפגשנו עם כל החבורה המורחבת. היינו שם חבורה של איזה שלושים איש שמכירים תקופה ארוכה, והתחברנו נפלא. זה היה מדהים והיתה מסיבה מהממת".

שלום: "אבל זה לא שהתחלנו לצאת באופן קבוע מיד אחרי כן. זה לא היה כזה סוויץ' בשבילנו, אלא מעין תהליך שנבנה עם הזמן. בעצם, כשכל החבורה כבר ראתה אותנו בפנים, היה להם יותר קל לשכנע אותנו לצאת עוד ועוד".

נשמע כאילו אתם נורא קשורים לחבורה שלכם. החברות הזו מבוססת רק על בילוי במועדונים?

גיל: "אי אפשר לנתק היום את חיי החברה שלנו מחיי הלילה. הכל קשור. החיבור, בהנחה שאלו המסיבות שיש בהן האנרגיות הטובות, מקרב אנשים. אני לא מכיר עוד הרבה סירי לחץ וסיטואציות אחרות שמקרבות בצורה כזו. אני יודע שבשנתיים-שלוש האחרונות סוג הקשר ועוצמת הקשר מושפעים לחלוטין מצורת הבילוי שלנו. זה פשוט כור היתוך. קורה שם משהו שהוא קצת מאגי. יש איזושהי התקרבות והתחברות שמשפיעה על חיינו, גם אחרי שאנחנו עוזבים את המועדון. לא על כולנו, ולא על כל אחד כמובן. אני בעצם יכול לדבר רק לגבינו. כשנוצר כבר הקליק, כשנוצר החיבור, יש לו איכויות שמלוות אותך הרבה מאוד זמן מעבר למועדון. זה מלווה אותך אחר-כך בחיי היומיום".

זה לא קצת מזויף, כל החיבור הזה שאתה מדבר עליו, שמושתת ברובו על סמים?

גיל: "מבחינתי זה יכול להיות מזויף בדיוק כמו כל סביבה אחרת. זה נורא תלוי באנשים שאיתך. אם הקבוצה שאיתה אתה מבלה היא מזויפת אז זה יהיה מזויף, אבל אנחנו ממש משפחה, ומערכות היחסים שלנו הן הרבה מעבר למועדון".

מה תגידו לאלה הטוענים שאורח החיים הבלייני הזה הוא שטחי, שהחומר האנושי שמאכלס את המקומות האלה הוא רדוד?

גיל: "זו הכללה שטחית. קודם כל, זה משתנה מערב לערב, ואני לא מקבל את זה. נכון שיש לפעמים הרבה פרחים, טיפשים, שטחיים, ערסים ומפגרים, שאתה מסתכל עליהם ואתה לא מבין מה אתה עושה שם. אבל זה נורא קל להסתכל רק על זה. אם תסתכל רק על זה, תמצא רק את זה. מצד שני, זה לא אומר שלכולם יש ארבעה תארים ואיי. קיו של גאון. אבל בדיוק כמו בכל מקום אחר ובכל חברה אחרת, יש מהכל. נתקלתי גם בטמבלים, שהדבר היחיד שמעניין אותם הוא לבוא ולהתמסטל כמה שיותר והם באמת נראים בסוף כמו קישוא חלול, אבל אנחנו גם פוגשים אנשים מרתקים ומעניינים. אין שום קשר אם זה ב-TLV, בקונצרט, במסעדה או בכל התקהלות חברתית אחרת. העובדה שמדובר במועדון, בקונטקסט הזה, עם סמים או בלי סמים, עם אלכוהול או לא, זה לא מסמן את האנשים מבחינה אינטלקטואלית. באותה מידה יש המון הומואים שיושבים בבית ביום שישי, משחקים רמי, אוכלים ארוחת ערב ובמקום לצאת למועדון הם הולכים לסרט, והם בעצמם שטחיים ומטומטמים".
 

אחרי שהתגברתי על המחלה

לפני כשנתיים עבר הזוג תקופה לא קלה בעקבות מחלת הסרטן שאובחנה אצל גיל. גיל עבר טיפולים כימותרפיים, שלשמחתו לא הותירו בו תופעות לוואי חיצוניות, אך בהחלט השפיעו על מצב רוחו והרגשתו הכללית. באותה תקופה עבד גיל כמנהל הדרכה ביקבי רמת-הגולן, והמקום היווה עבורו סביבת עבודה תומכת ואוהבת. השניים החליטו לא להסתיר את העובדה החדשה בחייהם, וכל החבורה היתה שם ואף תמכה. בעזרת הטיפולים הכימותרפיים ובשילוב טיפולים פסיכולוגיים הצליח גיל להבריא מהמחלה.

גיל: "חצי שנה לפני גילוי המחלה הייתי נורא עייף. הלבשתי את זה על כך שאני עובד יותר מדי, ובאיזשהו שלב התחלתי לעשות בדיקות כלליות שלא הביאו לשום תוצאות. יום אחד גיליתי בלוטה בצוואר, ואז שלחו אותי לעשות בדיקה מקיפה לכל הבלוטות. בתוך חודש הייתי ממש חולה וראו את זה, כל בלוטות הלימפה שלי היו נפוחות. חשבתי בהתחלה שאלו בלוטות שומן, אבל הרופא כבר הכין אותי שזה יכול להיות סרטן. אני חושב שכל תהליך ההבראה היה מהיר כי לא עשיתי מזה דרמה וחייתי עם המחלה ביומיום. רק מאוחר יותר כל הסיפור עשה לי קצת אפטר-שוק. הייתי נורא לחוץ, אפשר להגיד מעורער, והלכתי לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות בזה סדר".

שלום: "החלטנו שאנחנו ממשיכים לחיות את החיים שלנו כרגיל ואף יותר מזה. עשינו חיים מטורפים באותו שנה שבה גיל היה חולה, נסענו למסיבות בחו"ל והיינו בהמון מקומות".

סינדרום סוף החיים?

גיל: "אני לא הכרזתי: 'עכשיו אני כובש את העולם'. זה פשוט יצא ככה. זה היה בהחלט קשור גם לכך שאורח החיים הפך אינטנסיבי: נסיעות לחו"ל, מסיבות, בזבוזי כספים מטורפים. זה שינה לי את אורח החיים, את המחשבה, את התפיסה ואת ההתייחסות לחיים. זה קצת פרדוקסלי, אבל למרות שהייתי חולה ובטיפולים ואני יותר חלש ועייף, המשכתי לעבוד ולבלות".

בכל זאת אני לא כל כך מצליח להבין איך השתלבה המחלה עם אורח החיים הבלייני שלכם.

גיל: "החזרה הגדולה לסצינה היתה כשממש סיימתי עם הטיפולים. יחד עם עוד שני זוגות חברים החלטנו לנסוע לאיביזה. בדיוק סיימתי את הטיפולים, ואיביזה היתה ממש גן עדן. שם ממש התפרענו: מסיבות ללא קץ, ים וקניות מטורפות. כל הכסף שהיה לנו הלך בלי רחמים. בגדים, מסיבות, שכרנו דירת שלושה חדרים עם בריכת שחייה ושני כלי רכב. זו היתה תקופה מדהימה".
שלום: "היינו גם בברצלונה, ברזיל, פריז, איטליה. בכל מקום כזה יש לנו חבורה מקומית שיוצאת איתנו לכל המועדונים בעיר".

אתם ללא ספק מאששים את הדעה הרווחת לגבי אורח החיים ההדוניסטי של הקהילה ההומוסקסואלית.

שלום: "אז על מה נבזבז את הכסף שלנו, על החוגים של הילדים? מעצם היותנו הומואים, יש לנו פחות התחייבויות משפחתיות וחברתיות, ובדרך כלל שני בני הזוג מכניסים משכורת מכובדת ויש יותר יכולות כלכליות. הנטל הוא שונה לגמרי. אני בטוח שיש גם סטרייטים שחיים ככה, אבל אורח החיים שלהם מוגדר אצלם בצורה שונה. הם מתחתנים, עושים ילדים, קריירה, וכל אורח החיים מוכתב מהתא המשפחתי הספציפי הזה. ובכל זאת, יש לנו זוגות חברים סטרייטים שחיים אורח חיים הומואי, לפי ההגדרה שלך. באירופה יש הרבה מאוד זוגות שחיים אורח חיים נהנתני. לא רק הומואים חיים ככה".

הם יושבים מולי, על הספה המעוצבת שלהם, לאורו של גוף התאורה מהפיפטיז, מדי פעם נוגעים זה בזה, מחייכים זה אל זה, משלימים משפטים זה לזה, מאשרים זה את דבריו של זה. התמונה המושלמת של הזוג ההומואי שמאחוריו כבר 12 שנה של זוגיות מעלה בי הרהורים. אני מברר עד כמה הזוגיות שלהם היא מונוגמית, והם לוקחים אותי עשר שנים אחורה, לרגע שבו החליטו לפתוח את מערכת היחסים שלהם. שלום: "לשנינו יש צרכים דומים, יש לנו טעם מאוד דומה, ומצאנו את עמק השווה מאוד מהר. זה לא קרה ביום אחד. סוג הקשר שקיים היום התפתח במשך עשור. קרו דברים, והרגשנו שזה לא צריך להגיע עד לאן שזה הגיע, וחזרנו אחורה. זה היה תהליך ארוך. היום אנחנו מנהלים מערכת יחסים פתוחה ובריאה".
 
 
מה זה אומר בעצם? יש חוקים, יש קווים אדומים?

גיל: "הכל יכול לקרות. אין כללים. יש קווי מתאר מאוד ברורים, למשל שזה לא יכול לבוא על חשבון מערכת היחסים שלנו. אנחנו מביאים הביתה אנשים שהכרנו רק כשזה בהסכמת שנינו. אז זה כבר הופך להיות שלישייה. אין מצב שאני אביא מישהו הביתה, אזדיין איתו ושלום יישב בחדר השני. זה לא יקרה".

זה לא גורם לבעיות, לקנאה?

גיל: "ממש לא. מעבר לסקס שיש ביני לבין שלום, וזה קורה הרבה, זה רק מלבה ומעשיר את חיי המין שלנו".

לא קורה שאתם מתאהבים באחד הסטוצים שלכם?

שלום: "ברגע שאני או גיל מכירים מישהו ואנחנו חושבים שיהיה מספיק מעניין בשביל לפגוש אותו פעם נוספת, אז הוא ייפגש עם שנינו. זה מה שקורה לרוב".

אז אתם חוסמים את עצמכם מבחינה רגשית?

גיל: "להגיד שאנחנו חסומים מבחינה רגשית זה קשה. אבל אנחנו כן משתדלים להיחסם רגשית. אבל זה קרה וזה קורה שאתה מפתח איזושהי חיבה מעבר לזיון. במקרים כאלה הסקס נגמר באיזשהו שלב והופך להיות חברות".

מה אומרים על זה החברים הסטרייטים שלכם?

גיל: "את האמת? הם ירוקים מקנאה. אמנם היה להם קשה לעכל את זה בהתחלה, אבל יש לנו גם המון חברים הומואים שקשה להם לקבל את הפתיחות שלנו. אנשים לא מאמינים לנו כשאנחנו מספרים שאנחנו לא רבים בעקבות זה".

יכול להיות שאתם מכורים למסיבות?

שניהם משתתקים, משנים פוזיציה על הכורסה ומביטים זה בזה. שלום: "לא חשבתי על זה אף פעם בצורה הזו. זה נשמע רע".

גיל: "מכורים זו מלה קשה. לפעמים כשאנחנו לא יוצאים מכל מיני סיבות, זה קצת חסר לי. חסרה לי האנרגיה הזו, הג'נאנה הזו. חסרה לי לפעמים הסצינה שאתה מגיע ל-TLV, עובר את הקופות, פותח את שתי הדלתות השחורות הענקיות, ובום, אתה עף אחורה מרוב אנרגיות. אתה נכנס לעולם אחר".
 
אחרי כל כך הרבה שנים לא נמאס לכם?

שלום: "בינתיים לא נמאס לנו מהמסיבות".

גיל: "לפעמים כן. ביום שישי שעבר היתה לי תחושה שנגמר לי".

שלום: "טוב, זה בגלל מסיבה ספציפית אחת. זה לא שאתה יושב בבית ואומר: 'די, נמאס לי לצאת'. עדיין לא הגענו לזה".

שלום, בעוד ארבע שנים אתה תהיה בן חמישים, וגיל יהיה בעוד שלוש שנים בן ארבעים. אתם מתלבשים בצורה די פרובוקטיבית, ומבלים במועדונים שמאוכלסים לרוב על ידי בני עשרים פלוס. קורה שמסתכלים עליכם כעל תופעה מוזרה?

גיל: "עוד לא", הוא צוחק.

שלום: "אני לא חושב שאנחנו נראים פתטים לעומת הקהל מסביב. אני לפחות, שאני בעשר שנים מבוגר מגיל, לא מרגיש ככה. אין התחושה כזו".

אבל אתה לא יכול להעיד על עצמך אם אתה פתטי או לא.

גיל: "נכון, בשביל זה הצבתי לי שומרים. סימנתי לחברים שלי מספר אנשים שבעיני הם פתטים, ואמרתי להם שביום שאני אראה ככה, אני רוצה שהם יגידו לי, שיירו בי מטווח קצר".

ואם מחר יבואו החברים ויגידו לך שאתה נראה פתטי, אבל אתה תרגיש שאתה עדיין רוצה לצאת? איפה הגבול?

גיל: "אני מקווה שלא נגיע לנקודה הזו, אלא נבין את זה לבד. אבל מי יודע. תמיד אנחנו אומרים שהגבול הוא שנהיה כל החבורה בבית אבות, עם ההליכון, ובדיוק יהיה איזה טראק של טיאסטו, ואנחנו נרים את ההליכונים באוויר ונרקוד".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by