בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
משמין, מרזה, מעמיד את החזה 

משמין, מרזה, מעמיד את החזה

 
 
הדס בשן

ההתעסקות הקולינרית של נשים מאותגרות פחמימות בסרט "הבטן הרכה שלי" של אליען לזובסקי, כבדה על הדס בשן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רזה ולא מאושרת. לזובסקי (יח"צ)
 רזה ולא מאושרת. לזובסקי (יח"צ)   
גברים אובססיביים לסקס, נשים אובססיביות לאוכל. חסכתי לכם כרגע ארבע שנות לימודי מגדר באוניברסיטה. על לא דבר. מדובר בהכללה, אני יודעת, אבל אם תהיו כנים עם עצמכם תודו שקלעתי לגבי ההתמכרות הראשית בחייכם, מוקד העונג וההרס העצמי. העניין הוא שכשגברים מתמסרים ליצר, מוקיעים אותם וקוראים לזה "פורנוגרפיה", ולעומתן נשים יכולות לשבת בכל מקום, לספור קלוריות ולקטר על סופגניות, ואף אחד לא יעצור אותן על אוננות פומבית.

הטלוויזיה רק מעודדת את הפרעות האכילה הפורחות שלנו. היא נותנת לנו ערוצי בישול, תכניות דיאטה, ואפילו פרויקטים עם ארשת תרבותית - כמו "הבטן הרכה שלי", סרטה של הבמאית והתסריטאית אליען לזובסקי, שהחליטה לקחת את העניין שלב אחד רחוק יותר: להתעסק בעצם ההתעסקות. האג'נדה של לזובסקי היתה לעשות סרט על נשים שאינן אנורקסיות או בולימיות אבל לא יכולות לחיות בלי להישקל על הבוקר. כאשה כזאת, אני חייבת להצהיר שהסיפור הוא נכון ולגיטימי. ובכל זאת, מסתבר שכל זה הרבה פחות מעניין ממה שניתן היה לחשוב.

לזובסקי היא בחורה גבוהה שגדלה כילדה "כבדה". היא מקפידה לציין לאורך הסרט כי לא היתה "שמנה", וגם תמונות מעברה לא מצליחות להפחיד יותר מדי. ובכל זאת, כשהחליטה שהיא רוצה להיות כוסית, הבינה שהאוכל שולט בחייה. היא הצליחה לרזות, אבל לא להיפרד מהחרדה שהמשקל יעלה בחזרה, עד שהגיעה ל"גריי שיט" (Grey Sheet), שיטה המתייחסת לתלמידיה כאל מכורים לכל דבר, מעניקה להם ספונסר וסופרת כל קלוריה שהם מעכלים.

סיפור המסגרת של הסרט הוא נסיונה של לזובסקי להיפרד מהמערכת הזו ולחזור לאכול כמו בן אדם. ברקע היא מראיינת עוד כמה נשים שמתמודדות עם הבטן הרכה שלהן - אמא שעושה לבתה דיאטה, אשה שמנה שמחפשת בן זוג, וחברתה הטובה של לזובסקי, דנה ספקטור שמודאגת ממשקלה לאחר הלידה ומכך שבתה בת השנה נמצאת על גבול גרף השמנמנות.
 

רעבה לצומי

המשקל הרצוי והשקר שאתו (Lollyknit@Flickr.com)
 המשקל הרצוי והשקר שאתו (Lollyknit@Flickr.com)   
אבל לזובסקי היא הסיפור האמיתי כאן, והיא מספרת אותו בשיטה החביבה על יס דוקו, הכוללת התעטרלות רגשית טוטלית, כפי שחיזנו לאחרונה ב"זוריק" של זוהר וגנר. בשני המקרים זהות המתערטלת דומה: רווקה תל אביבית, ספוגה בציניות ומודעות עצמית, חדת לשון ורחוקה מזוגיות וילדים כמו שסופגניה דיאטטית רחוקה מהנאה.

העניין הוא שנראה שלזובסקי התמסרה לדמות הזו עד ליצירת קריקטורה מושלמת של עצמה. בסצנות מסוימות בסרט, ההתאמצות שלה ממש זועקת: היא נוזפת באמה בטלפון על שמנסים לשדך לה בחור, מקטרת עם ספקטור בבית קפה על פחמימות, ובעיקר משעממת את עצמה. וחוץ מאוכל, אין כאן כלום.

לזובסקי לא מספרת על החיים המקצועיים שלה, על החברים שלה, על היחס שלה לגברים ולמין, ועל הסיבות שהביאו אותה למקום בו היא נמצאת. המסקנה היא אחת משתיים: או שהיא רוצה שנרחם עליה יותר מאשר מגיע לה באמת ולכן עושה כל מה שהיא יכולה כדי להקצין את הדרמה; או שהיא באמת עד כדי כך שטחית. בכל מקרה, התוצאה היא מבוכה לצופה.

לזובסקי מתלוננת בעיניים כבויות כי היא לא מאושרת יותר כבחורה רזה. היא מודעת לכך שהבעיה שלה היא לא הגוף שלה, אלא ההתמכרות שלה לאוכל. ההיפך מהתמכרות, היא אומרת, הוא חופש, אבל היא לא עושה שום מאמץ כדי להשתחרר - לספר לנו מה מציק לה באמת, מדוע היא מתקשה להגיע לאינטימיות, כיצד הפכה להיות ראי של סובביה.

ברגעים מסויימים, הסרט כמעט צועק עליה, מנסה לזרוק לה חוכמות חיים קטנות מתוך עוגיות מזל מזדמנות: דנה ספקטור מתוודה כי כל עוד היא תתעסק בארבעה קילו, היא לא תשאל למה היא לא עושה סקס עם בעלה. אחת המסוקרות אומרת כי לאהוב את עצמך רק כשאתה רזה, זה לא לאהוב את עצמך בכלל. וגם לזובסקי בעצמה, בסוף הסרט, משמיעה קול זעקה וטוענת כי ככה היא לא יכולה להמשיך. אבל זה מעט מדי, מאוחר מדי.

לפני כמה שנים התאהבתי בסדרת דוקומנטרית מקסימה בשם "מישהו לאהוב". ציפי ברנד גילתה עולם של סינגלים בודדים, הנעים במעגלים שונים ומשונים של בדידות, פנטזיה וחוסר הגשמה. היה שם משהו כן ולא מתפשר אבל עם זאת, מתחת לפני השטח, אופטימי. אולי בגלל הריחוק של ברנד ממושאי הסיקור שלה, אולי בגלל הנגיעה בנושאים פסכולוגיים אמיתיים, ולא רק בביטוי החיצוני שלהם; אולי סתם כי ברנד יודעת לספר סיפור. לזובסקי ניזונה מאותם הנושאים של תיעוב עצמי, אבל היא לא עושה איתם שום דבר רציני. אולי אם הייתה מוותרת על הסיפור האישי הלא פתור, ומתחייבת למסע קולנועי של גילוי ובנייה, היא הייתה מצליחה להחקק בזכרון כיותר מאשר הגרסה הדוקומנטרית של ברוריה פסקל מ"פיק אפ".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by