בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עץ הקיפוד נתן ריחו 
 
 פרט מתוך עטיפת האלבום   
 
אורלי גונן

אורלי גונן מייחצנת אסקפיזם מתוצרת פורקיופיין טרי, הלהקה שאביב אוהב במיוחד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאחרונה ברווזוני פורק כל עול. הוא מאד מבולבל, מצב-הרוח שלו משתנה תכופות ולפעמים הוא אפילו רואה תשדירי-בחירות. לא פעם אני מוצאת אותו צועק עם מגאפון מהמרפסת: "אותי אף אחד לא ישתיק!"; "מסיבת העיתונאים שלי תמשך לנצח!"; "שימו ברווזוני בקלפי!" ועוד כל מני כאלה. הבנתי שמערכת הבחירות לא מיטיבה עמו, שמשהו חייב להשתנות. אז החלטתי להבעיר את מליאת-הכנסת.

בדרך לתחנת-הדלק נתקלתי באלבום החדש של פורקיופיין טרי, "In Absentia"; כשסיימתי לשמוע אותו, בכלל שכחתי בדרך לאן הייתי ומה בדיוק רציתי לעשות שם. גם ברווזוני נראה קצת אחרת ובסוף החלטתי לוותר על כל העניין, זה במילא לא ישנה שום דבר. וגם לא מצאתי מצית.

"In Absentia" מצליח לשאוב אותך מהמקום המנטלי בו חשבת שאתה נמצא, מוביל אותך דרך מקומות רבים שחשבת שאתה מכיר, אבל פתאום אתה מגלה בהם משהו חדש, ובסוף הוא משאיר אותך במקום בו תרצה להישאר זמן מה. לפחות עד פברואר.

סטיבן ווילסון - הסולן, הגיטריסט, המפיק, כותב המילים ומי שנושא על כתפיו את פורקיופיין טרי מאז הקמתה, הוא כנראה אלוף-העולם הנוכחי בכל הנוגע לשינויי אווירה דראסטיים ופתאומיים ביצירות מוסיקליות. הוא יכול לעבור בשניה מסאונד אורבני-תעשייתי אגרסיבי לצלילים אקוסטיים ורכים, ואלה גם המאפיינים המרכזיים של האלבום הזה. אלבום שהוא ברובו טוב, בדרך כלל מפתיע וכמעט תמיד זורק אותך לעשרה מקומות שונים בו זמנית.

ל"In Absentia" יש אוריינטציית הארד-רוק חזקה יחסית לאלבומים הקודמים של ההרכב, אבל כמובן שמשתלבים בו גם הפרוגרסיב והפוסט-רוק שמזוהים עם פורקיופיין לאורך השנים, והופכים אותם לגרסה הכי מתקבלת על הדעת של פינק פלויד בשנות האלפיים.

האלבום נפתח עם "Blackstreet Eyes" - השפרצת דיסטורשן מטורפת, שמזכירה את דרים ת'יאטר ומסתיים עם "Collapse The Night Into Earth" - מלודיה נוגה וחרישית של פסנתר ומיתרים. 11 השירים שביניהם הם קומבינציה משתנה של השניים. הבאס והגיטרה החשמלית יכולות להתקיף לרגע אחד במשהו שמזכיר ריצת אמוק של עדר היפופוטמים, כשלפתע ישתיקו אותם פריטה עדינה של גיטרה אקוסטית וקלידים מלטפים; מאוחר יותר יוחלפו ברגע הצלילים הכי זכים ומעודנים בדיסטורשן עצבני מלווה במתופף היפראקטיבי. המעברים החדים נשמעים טוב, מלוטשים ולא מאולצים ומה שמדהים הוא שלבסוף הם ממש משתלבים יחד, "Gravity Eyelids" הוא דוגמא מצוינת לכך.

ווילסון הוא גיטריסט-על, שלא מפחד משום דבר ומחלץ מהגיטרה אנרגיות אדירות, אבל בכל מה שקשור למילים, הוא, איך לומר, לא יודע לכתוב. הדיאגנוזה היא קטעת - משפטים קטועים ולא נהירים שחוברו להם יחדיו למין פאזל שבו אף חלק לא מתחבר לשני. כך נוצרת תמונה אמורפית ומלאת חורים, שממנה קשה מאד להבין על מה למען השם הוא מדבר.

יש אמנים שהמשפטים שלהם לא תמיד ברורים ומובנים ברמת צירוף המילים, אבל הרעיון והכוונה עוברים - זה פשוט נכנס אליך פנימה ומסתדר (טורי איימוס ורדיוהד למשל). הכתיבה של ווילסון, לעומת זאת, היא בדרך כלל שליפה אקראית של מילים ומשפטים משק הקלישאות החבוטות של העולם ורק לפעמים הן מצטרפות למשהו נהיר שנכנס פנימה (יוצא דופן מבחינה זו הוא "The Sound Of Muzak" היפהפה).

כל זה ממש לא מונע מהאלבום להיות החוויה המוסיקלית הכי מסעירה שאתם יכולים להעניק לעצמכם בימים אלה, במיוחד אם מאסתם בשיממון הבחירות ומסיבות-הפוליטיקאים עיתונאים-שחיתויות ובניו. אה, כן וגם אביב גפן עושה קולות בשני שירים.

_______________________________________
Porcupine Tree: In Absentia, (הד ארצי/Atlantic)

האתר הרשמי של פורקיופיין טרי
קטעים להאזנה מתוך האלבום
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by