בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אל תקרא לי אמיר 

אל תקרא לי אמיר

 
 
הדס בשן

אמייה טגה, קשר הנבחרת הצעירה, העיד ב"עובדה" על "הפצצה המתקתקת" שהיא העדה האתיופית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אמייה טגה. כיצד נמדדת הצלחה (מתוך אתר קשת)
 אמייה טגה. כיצד נמדדת הצלחה (מתוך אתר קשת)    
יצא להם לא רע בקשת, הפרק הראשון של "ספורטאים צעירים" על הקשר האתיופי של הנבחרת הצעירה בכדורגל, אמייה (אמיר) טגה. השידור שובץ בשבוע די אתיופי באופן כללי: בו נחשפה שערוריית האפרטהייד בבית הספר החרדי בפתח תקווה, שהמשיכה עם הפגנת הקהילה אמש. ההפגנה הזו נותנת משמעות של ממש לאיום של טגה, שישב באולפן של אילנה דיין והעביר את המסר כי קהילתו היא פצצה מתקתקת, עם כל הכבוד לתדמית העדינה והשותקת שהדבקנו לה.

למען האמת, הראיון הזה עם טגה היה מצמרר גם בכל עיתוי אחר, אולי בגלל הדימיון הכואב לראיון שעשה לפני כמה שנים יאיר לפיד עם הדוגמנית אסתי ממו, שגם היא, כמו טגה, הגיעה לספר על התאבדות אחיה. כנראה שבישראל 2007, אם אתה אתיופי שרוצה לדבר בטלוויזיה, כדאי שעידן רייכל יאמץ אותך או שאחיך יסיים את חייו.

סדרת הכתבות של איתי אנגל על הנבחרת הצעירה בכדורגל נפתחת באנלוגיה בין שאלת הישראליות שלנו, למשחק ישראל-צרפת במהלך מלחמת לבנון השנייה. אתם מכירים את זה - הקטע הזה של מטאפורות מעולם הספורט למהלכים חברתיים ופוליטיים, מסוג הדברים שיוצרים כתבות ב"בלייזר". זה יכול להיות מורכב ומלא משמעות, או סתם מקרי ודמגוגי (בסוף השבוע האחרון, הבנתי, המכבים ניצחו את היוונים בכדורסל ועשו צדק היסטורי). אבל בכל מקרה, עליי ועל שכמותי ההבחנות הללו מבוזבזות לגמרי.
 
בין המשחק והמלחמה (מתוך אתר קשת)
 בין המשחק והמלחמה (מתוך אתר קשת)   
אנגל נשמע מרוצה מעצמו כשהוא קובע שהצרפתים היו שאננים לקראת המשחק עם הנבחרת כמו שצה"ל היה לקראת המלחמה, בעוד אני מעדיפה שהוא כבר יגיע לסיפורים האישיים שהוא מצא בתוך הנבחרת, משהו שאמור לשרטט, להבטחתו - "ישראליות אחרת והתגברות על מכשולים שאולי גדולים עלינו". אבל לא נורא, אנגל סבל מספיק במלחמה הזו בעצמו, מותר לו להתפנן עכשיו על כמה התחכמויות. הוא הרי הזהיר כבר בהתחלה כי הסרט "מוקדש לכל מי שאוהב כדורגל יותר מדי", כלומר לא לי.

בהינתן כל אלה, יצויין כי הפרק הראשון היה דוגמה לעבודה עיתונאית ראוייה ומרתקת. הפרק מתחיל בסקירת פועלו של טגה הכדורגלן, ההבטחה של מכבי נתניה, מי שנתן לנבחרת הצעירה את המפתח לאליפות אירופה עם גול הנצחון; מיד לאחר מכן עוברים לסיפורו האישי של טגה - חי ומדמם ועדיין לא מעוכל, כיאה לחומרים שעושים סרט דוקומנטרי טוב. טגה מספר על העלייה הקשה שלו לארץ, שלוותה בפנטזיה למצוא כאן ירושלים מוזהבת ומקיימת, והיאוש היומיומי שהגיע אחרי העליה, המלווה בכמיהה נצחית להשתייך לקונצנזוס הישראלי.

מי שלא עמד בלחץ הזה הוא אחיו, אבי. טגה, המתגלה בסרט כצעיר רהוט, חכם ובעל אינטליגנציה רגשית מעוררת השתאות, לוקח את הצופים אל היום בו מצא את גופת אחיו במקלט, ואז מראה למצלמה את תמונתו של אבי, המקועקעת לו היום על החזה. זו התמונה בה השתמש כדי לחפשו כשנעלם, והוא מופיע בה בחיוך מכיל, מקבל, טהור. כואב לכתוב את זה, אבל קשה להכחיש - זה חיוך של מי שמעדיף להתאבד מלהתלונן.
 
כדורגל מציל חיים? אנגל
 כדורגל מציל חיים? אנגל   
בהמשך, אנגל קובע כי הכדורגל הציל את חייו של טגה. האם זה נכון? האם טגה בכלל בשל לדעת לאן הוא הולך, עד כמה הוא שייך, מה הקשר האמיתי שלו למדינה ש"עשה לה כבוד" עם כישוריו הספורטיביים? אינני בטוחה שהבנתי את התזה של אנגל, הקשורה לאחוות הזיעה הגברית על המגרש, ואני עדיין לא בטוחה איך כל זה מתקשר למלחמה בלבנון.

אבל מהראיון של אילנה דיין עם הצעיר באולפן, המסקנות רחוקות מלהיות משמחות כמו אחד מהסופים השמחים של הספרונים הדקים של "הספורטאים הצעירים". ראשית, אמייה מבקש שלא יקראו לו יותר "אמיר", כי הוא חזר לשמו האתיופי. זה מעורר שאלה, מדוע בסרט כולו דבקו הדוברים דווקא בגירסה המעוברתת של השם, אבל ניתן להם ליהנות מהספק. בהמשך, כאמור, טגה מזהיר שלא ירחק היום בו העולים החדשים מאתיופיה ילמדו מאיתנו איך הדברים עובדים כאן באמת, יפסיקו לבקש שנקבל אותם ויתחילו לדרוש את מה שמגיע להם.

אם הסרט הזה היה עלילתי, בטח היו קוראים לו "דרמה חברתית על ספורט וחברות" או משהו כזה, ומטיחים בו איזה סוף שמח, עם נצחון והתגברות. במציאות, קשה למצוא כאן פתח לתקווה. מה לעשות שהחיים האמיתיים הרבה יותר מכוערים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by