בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נקרופיליה רכה 
 
 פאולין ופולט. קטן עם גדולות   
 
צביקה בשור

הקשישות הבלגיות פאולין ופולט תפסו את חובב המבוגרות צביקה בשור בביצים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ההקרנה בה צפיתי ב"פאולין ופולט" בסינמטק תל-אביב, נערכה בעיצומו של הפסטיבל האירי המתקיים שם מדי שנה. שתי זמרות פולקלור אירי היטיבו גרונן בקומת הכניסה, הרמקולים ביקשו לתת להן להגיע עד לאזני האחרון שבמבקרים, וכשהתישבתי על מושבי וציפיתי לתחילת הסרט, פיללתי שההגדרות המקדימות, שעסקו ב"סרט קטן", לא יגשימו את עצמן בעוצמת הקול. אחרת, אמרתי לעצמי בהכירי את סף הריכוז הנמוך שלי, יקשה עלי מאוד להתמקד בנעשה על המסך, וסביר להניח שאבלה את 78 הדקות הבאות בגירוד של פנים הגולגולת, שתוצף בשאריות האיריות מלמטה.

משהתחילה ההקרנה התברר לי שאת אשר יגורתי הביא לי איש הקול של הסרט. ואלס של שטראוס, מונמך עד כדי שדמויות שקטות תוכלנה לדבר תוך כדי התנגנותו, זה המקסימום שאיש הפסקול היה מוכן להציע כדי להלחם בפלישה האירית. בלבי גמרתי אומר לחכות עד לתחילתן של ההקרנות המסחריות, לתפוס את הבכורה, ולצפות בסרט כמו שצריך לצפות בסרט, בלי התגרדות. כמה מוזר, איך חצי שעה מאוחר יותר, כשכבר הייתי שבוי עמוק בתוך התנהלותו של הסרט נזכרתי לרגע בזמרה המאיימת מלמטה, אבל כבר לא הצלחתי לשמוע אותה. בטפיפת הרגליים החרישית שלו, הצליח "פאולין ופולט" ללכוד אותי לחלוטין.

פאולין היא אישה מבוגרת, כמעט זקנה, שאינה מסוגלת אפילו לשרוך את שרוכיה בכוחות עצמה. את הכריך של ארוחת הבוקר מכינה לה אחותה מרתה, אצלה היא גרה. את זמנה מבלה פאולין בהשקיית גינת הפרחים הקטנה שלה, וכשמרתה שולחת אותה מדי פעם לקנות בשר אצל האיטליז, היא חומקת מיד אל חנותה של פולט. את פולט היא אוהבת יותר מכל. החנות של פולט, כולה קיטש פרחוני, היא בוודאי המקום היפה ביותר עלי אדמות, אם תשאלו את פאולין. גם פולט היא אחותה של פאולין, אבל אחותה המוגבלת מהווה לגביה לא יותר ממטרד המבריח את הלקוחות.

יום אחד מתה מרתה. בהכירה את אחיותיה, פולט וססיל (שחיה בבריסל עם איזה צרפתי), היא מתנה את קבלת הירושה בטיפול בפאולין. אם זו תלך למוסד, האחיות לא תראנה את הכסף. התיק הפאוליני נופל על פולט, למרות משיכות הכתף הנרגנות שלה, ולשמחתה הרבה של פאולין. לא עוברים ימים ופולט מחליטה להפטר מהעול. ולא נמשיך לספר בעלילות השתיים (ובעלילותיה של ססיל), כדי שלא להרוס.

אכן סרט קטנטן הוא "פאולין ופולט". לרגע אחד הוא אינו קורא בקול ומכריז על היותו. כמו בטבעיות של החיים הוא ממשיך מסצינה לסצינה, לא כדי להגיע פתרון, אלא משום שיש בו אהבה גדולה שצריכה להגיע לסיפוקה. ההערצה של פאולין את פולט היא כל-כך מושלמת וילדותית, כל-כך בלתי מתפשרת, שמעצמה, או אולי מעצם העימות המתמיד שלה עם העולם המבוגר, הדי אנוכי, שבו חיות שאר הדמויות, היא גוררת את העלילה קדימה.

וזו, כלומר העלילה, נגררת קדימה דרך הטקסים הקטנים של פאולין. קשירת הנעליים, הכנת כריך הבוקר, חוזרים על עצמם, בכל פעם בווריאציה שונה, בכל פעם מאירים דמות שונה באור שונה. דרך הטקסים הללו, עוגני היומיום של פאולין, מגיע הסרט לשיאיו, שגם הם אינם מוכרזים בקול גדול, אלא כמו מזדחלים בשקט ובטבעיות תחת עורו של הצופה, כמו היה שמיכת פוך נעימה להתכרבל בה.

וכשהסרט מסרב לסמן את דרכו בחשיכה באמצעות חצוצרות ומאורות גדולים, לא נותר אלא להסתמך על משחק מופלא, על שתי שחקניות שמעצבות שתי דמויות טבעיות להפליא. פולט של ג'וליאן דה ברוין היא דונה מצטבעת שאוחזת בחוזקה בייצר החיות שלה, אישה שלכאורה מספיקה לה עצמה. שותפתה למשחק, דורה ואן דר גרואן, בונה פאולין מופלאה שכזו, שכמעט בלתי אפשרי להאמין שהיא אינה מוגבלת שכלית, אלא רק משחקת דמות של אישה כזו. שתי אלו, הגראציות הגדולות של המשחק הבלגי, כך נמסר לי באוזניה, הן עמוד התווך של סרט קטן להפליא ויפה כמו היום הכי אפור בשנה.

____________________________________
"פאולין ופולט", בלגיה-צרפת-הולנד, 2001, 78 דקות

האתר הרשמי של הסרט
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by