בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אין דברים כאלה  

אין דברים כאלה

 
 
הדס בשן

הדס בשן לא הצליחה להירגע אחרי ההופעה של אמיר קוסטריצה, שהבהיר לה כי מוכרחים להיות שמח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שירים מכל הסרטים. קוסטריצה (צילומים: ציפי מנשה)
 שירים מכל הסרטים. קוסטריצה (צילומים: ציפי מנשה)   
איך אפשר לצאת מהופעה של קוסטריצה? אחרי שההדרנים שוככים והאולם מתחיל להתרוקן, הרגליים סוחבות החוצה אבל קצב הלב אפילו לא מתחיל להרגע. הרעיון נראה מופרך מיסודו: לצאת? לעזוב את מה שהיה כאן ולחזור לעולם הרגיל והאיטי כל כך? לא משנה שרק לפני כמה דקות כמעט קרסנו וביקשנו בליבינו שיתחילו להתקפל, כי כמה אפשר כבר. ברגע האמת, הטוטליות מכניעה וכל שרוצים הוא להמשיך, כן, כמו בסרטים שלו: הם ארוכים, לפעמים ארוכים מדי, אבל שוברים את הלב ברגע שהם מסתיימים.

כמה כיף לקוסטריצה, ד"ר נלה קרז'ליץ' ושאר חברי להקת NO SMOKING ORCHESTRA – הם זוכים להישאר ככה לפחות עוד כמה שבועות, עד שיסתיים סיבוב ההופעות העולמי שלהם, "שעת הצוענים", המבוסס על שירים מכל סרטיו. לחבורה הזו אין יותר מדי מגוון, מנעד, או מדרג- הם מופיעים בטורים הכי גבוהים, החל מהדקה הראשונה, ואני רוצה להאמין שהם לא יורדים מהם גם כשהם עוזבים את הבמה. האנרגיות האלה, שתופסות אותך ולא מרפות, חזקות יותר מכל טכניקה מוסיקלית שאפשר לכתוב עליה.
 
הדוקטור בודק את עצמו.  קרז'ליץ'.
 הדוקטור בודק את עצמו. קרז'ליץ'.    
לא שהם עושים לעצמם הנחות: המוסיקה כאן מקצועית ומדוייקת, הרמוניה משובבת של כינור צועני, טובה וסקסופון עליזים, אקורדיון שלא מתעייף ותופים המפנקים אותנו מדי פעם במקצבים מזרח תיכוניים,אולי במיוחד בשבילנו. קוסטריצה עצמו אמון על הרוק'נ'רול, ועושה שומות עם בס וגיטרה חשמלית, אבל לא נלחם על אור הזרקורים עם מי שהינו הכוכב האמיתי של הערב: קרז'ליץ'.

אני לא יודעת איפה הוא קיבל הסמכה רפואית, ומה היא בדיוק אומרת- אבל הדוקטור הזה גרם לי לחשוב לגמרי אחרת על לימודי רפואה במזרח אירופה. נלה מטורף. הוא שר חזק וברור כמו כרוז (ברגע אחד באמת השתמש במגפון), הוא אקסטטי כמו חניך של רבי ברסלב; והוא רוקד כמו כולנו בשלב זה- בחוסר מודעות טוטאלית. כנראה זהו הריקוד הלאומי של הצוענים, והגוף שלי מפנים אותו לבד- והוא קשור לקפיצות בלתי רצוניות והנפה כמעט מסוכנת של גפיים לכל כיוון. אתם חייבים לנסות את זה. תאמינו לי- כמה שעות רצופות ככה, מול בלקנים עצומים ורועשים, תוך נשימה של ריח הבירה החמוצה והזיעה מסביב- ותרגישו בחיים כמו שלא הרגשתם הרבה זמן.
 

מסתבר שגאונות ופשטות יכולים ללכת ביחד

מכאן היישר לסט הצילומים, עם אותן האנרגיות. הלהקה
 מכאן היישר לסט הצילומים, עם אותן האנרגיות. הלהקה    
ההתלהבות הגולמית, החושנית, המופרעת, שהיא תוצר של קהל משולהב (כן, המכובדת של היכל התרבות לא הפריעה לשיכורים הכי נפלאים של תל אביב להגיע) ולהקה שכנראה באמת אוהבת להיות כאן; לא משטיחה גם כמה תובנות עמוקות יותר מהחוויה. באחד הרגעים, הסתכלתי על קוסטריצה ונורא התרגשתי. נזכרתי בסרט הראשון שלו שראיתי – "חלום אריזונה", שהיה עבורי גילוי חד פעמי. הפסקול של איגי פופ - עוד מטורלל שהיה לי הזכות לראות השנה; המשחק של ג'וני קפ ופיי דנאווי, התסריט המקסים- כל אלה היו מגיעים למיצוי האדיר שלהם רק בזכות גאונותו של אדם אחד. אדם שעומד פה מולי במכנסי טרנינג, מתרכז לעשות את העבודה שלו כמה שיותר טוב, נמנע מתשומת לב מיותרת אבל צובע את הערב הזה בהומור ואנושיות.

יצירתו הקולנועית העניפה של קוסטריצה בשנים האחרונות, התעקשתו למתוח את הגבול בכל פעם מחדש, ועם זאת השמירה על אותה פשטות כובשת - משלימים לפתע את התמונה, מדוע הוא בעצם כאן. אינני יודעת אם הוא באמת עושה זאת כדי להתפרנס, או שזו סתם אגדה רומנטית שהוא מוכר לנו, אבל אני משוכנעת שקוסטריצה הנגן וקוסטריצה הבמאי, חד הם. המוסיקה היא לב הסרטים שלו , הוא מרגיש אותה כמו שהוא מרגיש שחקנים ומצלמות, והוא צריך לחוות אותה על בשרו. אין דרך אחרת.
 
 
בתמונה הבאה: הכתבת מתפרצת לבמה ורוקדת עם אמיר
 בתמונה הבאה: הכתבת מתפרצת לבמה ורוקדת עם אמיר   
במסיבת העיתונאים שנערכה עם בואו, קוסטריצה ציין כי הקרבה בין המוזיקה הצוענית והיהודית, נובעת מהיכולת של שני העמים להתפוצץ מבחינה רגשית. איזה כיף שהוא מזהה את זה אצלינו- הוא צודק לגמרי. אנחנו אמוציונליים, במיוחד מול חבורה כזו. אולי המוסיקה הצוענית נוגעת לנו כל כך הרבה דווקא משום שהיא פורטת על אותו מקום של תלאות שהפכו לחגיגה, של "מוכרחים להיות שמח", בפקודה.

גם קוסטריצה יודע כמה דברים על לחץ ומלחמה. הוא גם ודאי יודע שהוא עושה לנו חסד אם הוא חושב שאנחנו באמת עם שמח- אבל כמו שבמאי עושה, הוא מפרש ומעצב את המציאות בהתאם למצב הרוח שלו, תוך שהוא משתמש במניפולציות הכי אפקטיביות. זו לא חוכמה להיות מאושרים מול מוסיקה כזו, אבל מה זה משנה, העיקר שככה הוא בוחר לראות אותנו- לא כעם לחוץ ועצבני, אלא כחבורת אנשים יפים, עם תשוקה לאקורדיון. כראה בגלל זה הוא חוזר לכאן שוב ושוב, ולי באופן אישי ממש לא דחוף להראות לו צדדים אחרים שלנו.
 
 
NO SMOKING ORCHESTRA יופיעו פעם נוספת בהיכל התרבות בתל אביב מחר (רביעי), החל מ-20:30, וכן ב- 21.12 במרכז הקונגרסים בחיפה, החל מ- 21:00, וב-22.12 בניני האומה בירושלים, החל מ-20:30
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by