בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ארץ נעדרת 

ארץ נעדרת

 
 
הדס בשן

אם זו פסגת הצחוק הישראלי, אפשר לסגור את הבאסטה. הדס בשן הרגישה שעובדים עליה ברצף הפרומואים החלטוריסטי של "רק בישראל"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מארחים את הנהדרת (מתוך אתר קשת)
 מארחים את הנהדרת (מתוך אתר קשת)   
בדיעבד, הכתובת הייתה על הקיר. ברצינות, למה ציפינו, שעצם נוכחותם המשותפת באותו באולפן של כמה מאושיות הקומדיה העברית, ישר תעשה הסטוריה? מבטיחים לנו "משדר חגיגי" ואנחנו מתנהגים כאילו לא סבלנו מכאלה כל חיינו? מפמפממים לנו חמישים פרומואים בשעה ואנחנו מתייצבים במקום ובזמן הנקובים?

טוב, לגבי השאלה האחרונה כנראה שהתשובה בכל זאת חייבת להיות "כן". לא משנה כמה פעמים ניפול, פרומואים כוחניים של ערוץ 2 עדיין מסוגלים להתל בנו כשהם זורקים לאוויר מונחים מפוצצים: פסגת הצחוק (וואו!); "רק בישראל" מארחים את "ארץ נהדרת" (מיי גוד!); איחוד (לא נכון!) מיוחד (מיוחד!!) של "זהו-זה" (אמאל'ה!!!). העמימות כמעט לא מורגשת, ושאלות כמו מה הולך לקרות שם, ומה זה בעצם אומר "איחוד", עושות מקום לצייתנות מוחלטת. בסדר, אנחנו רגילים לדברים כאלה בפרומואים - אבל מה שמעצבן כאן הוא שגם אחרי תכנית של שעתיים לא הצלחנו להבין מה אנחנו אוכלים. זה מה שנהיה מארז טל בשנה האחרונה - בכל התכניות של "רק בישראל", ולפניה גם ב"מועדון לילה" - אתה בא בגלל פרומו, ומגלה כי אתה נמצא בתוך פרומו אחר. אין תסריט מהודק, אין כוונות ברורות, אין חשיבה אינטיליגנטית - אבל יש הרבה צליל, צבע ובולשיט.

אבל בואו נתחיל בהתחלה וננסה להבין מה קרה לנו ביום שישי האחרון. מבחינתי, התחלתי להרגיש מטופשת מרגע שנבחרת "ארץ נהדרת" התמקמה על הספה של לימור ושמעון. פתאום נוכחותם נראתה מיותרת לחלוטין - מה להם ולארבעים שנות טלוויזיה? עם כל הכבוד, הם עדיין לא נוסטלגיה, ובמקום להתרפק על העבר הם צריכים לעבוד, ולדאוג שיביאו לנו עונה יותר מוצלחת מקודמתה. רוצים להראות לנו פספוסים, לספר לנו פכים ולהתענג על קטעי לקט - שיעשו זאת על זמנם החופשי.
 
 
למעשה, החלק הכי כן בכל התכנית בערב הזה היה "שיר הפרומו" של ארץ נהדרת, שהודה כי הוא לא משהו מיוחד או חגיגי או מבדר, אלא סתם תזכורת כי החבורה הזו חוזרת. לגיטימי מבחינתם, ומחיר לא מאוד כבד לשלם: כמה דחקות באולפן, ריקוד נדוש של מריאנו עם מרגול, משחק טריוויה מיותר, ויאללה הביתה. אם מישהו מהצוות הרגיש נבוך, זה כנראה כי הוא לא רגיל לבלאגן הצעקני שמתרחש באולפן "רק בישראל" מדי שבוע, אבל משלמים להם מספיק כדי לבלוע את המבוכה.

נו מילא, אבל למה לחבר את זה עם "זהו-זה"? כלומר, חוץ מהסיבה שכבר הובהרה: שזה עושה משהו לתינוקות המסוממים של הפרומואים. הרי לא היה שום קשר אמש בין הפרומו (סליחה על המילה הזאת שוב, אבל זה מה שזה היה) לעונתה החמישית של "ארץ נהדרת", למה שהתעקשו לקרוא לו "איחוד" של "זהו-זה". אולי, אם מישהו היה מקדיש קצת מחשבה לעניין הזה, אפשר היה לעשות כאן משהו מעניין. למשל, להפגיש בין דמויות של שתי התכניות, או ליצור איזה פאנל על איך זה להיות מדורת שבט, מה תפקיד הסאטירה כאן, וכמה מאתגר זה להצחיק את העם בכל שבוע מחדש.
 
טריוויה טפשית ולפרסומות (מתוך אתר קשת)
 טריוויה טפשית ולפרסומות (מתוך אתר קשת)   
אבל לא, הזקנים של "זהו זה" הושבו על הספה מיד אחרי ש"ארץ נהדרת" פינו אותה, ונחשפו לבדם לקרקס הקבוע של ארז טל וארנה בנאי: כמה שאלות על מה שהיה, כמה קטעי ארכיון - ולא הטובים במיוחד הפעם, קליפ מפתיע בדלותו עם "הקומיקאים המובילים של ישראל" (שבו משום מה, לא רואיינו הקומיקאים המובילים של ישראל), מערכון מקושקש ושיר סוחט דמעות חמוד לסיום. לראות את דב גליקמן, שלמה בראבא, מוני מושונוב, גידי גוב ואבי קושניר יחד, זה תמיד מרגש ומקסים. טוב, נו, אולי לא את קושניר פוסט "רוקדים עם כוכבים", אבל בכל זאת - קשה להלחם באפקט. חבל שהוא בוזבז על ערב כה סתמי ומיותר, ועוד קטף את כתר "האיחוד של זהו-זה", אירוע, שאני רוצה להאמין, עוד יבוא ויצדיק את המעמד הרבה יותר מהחזיון של יום שישי.

מה שיצא לנו בסוף זה סנדוויץ' משונה ולא טעים, המבייש את זקנתה של "זהו-זה" ואת צעירותה של "ארץ נהדרת". לצעירים כאן מחלקים כתרים מהר מדי, לזקנים לא מקדישים מספיק זמן. ומעל לכל, אף אחד לא חושב כיצד באמת לעבוד עם כשרונות מבורכים, ולא סתם למכור אותם על המשקל. ביום שישי ירד גשם זלעפות, ובכל זאת, חדי העין יכלו להבחין - בערוץ 2 שוב מחליטים להשתין עלינו בקשת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by