בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ממחזרים 

ממחזרים

 
 
עידו שי

עידו שי חושב שלמרות מדונה, ה-DVD של מופעי "Live Earth" הוא אסופה משמימה שמביישת את האג'נדה, וגם דמיאן רייס במעלי הגירה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לייב ארץ. עטיפת האלבום
 לייב ארץ. עטיפת האלבום   
הסטוריה היא דבר שקשה להסביר אותו. רצף של אירועים קטנים, שלעתים קשה למצוא להם הסבר חד משמעי והופכים בדיעבד לתהליכים רבי משמעות עבור האנושות כולה. אנו תמיד נותרים עם השאלות מה היה קורה אם. מה היה קורה אם יפן לא היתה תוקפת את ארצות הברית בפרל הארבור (היטלר כנראה היה מנצח והביקורת הזו היתה נחסכת מכם); מה היה קורה אילו בוש לא היה תוקף בעיראק בפעם השניה (היה אפשר לתקוף את אחמניג'אד ואולי למנוע ממנו פצצה גרעינית); מה היה קורה אילו מדונה לא היתה מתגייסת לטובת ה- Live Earth? (המופע הזה היה זוכה אפילו לפחות תהודה).

אבל למזלנו יש את מדונה ועוד 150 אמנים, שהופיעו ביום אחד (7.7.07) על פני שבע יבשות שונות בקריאה אחת - "Answer the Call" או בעברית שימושית - התעוררו. באמת יש סיבות שהעולם יתעורר: מאה השנים האחרונות היו החמות בתולדות האנושות; מיני בעלי חיים נכחדים על בסיס יומי; הקרחונים באנטרטיקה נמסים; ואצלנו גם בסוף השבוע הזה לא היה ממש חורף. אבל איך אפשר לצפות מהעולם להתעורר כשקריאת ההשכמה כה לא אטרקטיבית?
 
 
מה שנשאר מהמופע של לייב ארת' מגיע עכשיו בדמותו של מארז של DVD כפול (ודיסק אודיו הכולל את מיטב המוסיקה שאפשר למצוא על ה-DVD). "מיטב" זו מילה בעייתית, כי בחירת השירים למארז כולו גובלת בפשעים נגד האנושות. אפשר להשלים עם ההפסקות התדירות בין השירים לטובת רצף הטיפים הירוקים וההטפות על ידי סלבריטאים לא אטרקטיבים. באמת, לא יזיק ללמוד. אבל אפשר גם לקוות בין לבין לכמה שירים ראויים. את זה ה-DVD הזה כמעט לא מספק.

רשימת האמנים המשתתפים במופעים היתה בעייתית מלכתחילה, אבל בחירת השירים למארז פשוט מזעזעת. האיחוד של פוליס מתמצה ב-"Driven to Tears"; הסמאשינג פאמפקינס שרים את "United States"; קלי קלרקסון עושה כאן את Sober; לינקין פארק את "Bleed it Out" וקראודד האוס, שנתנו הופעה מצוינת מוזכרים כאן עם "Better Be Home" האנמי. כולם בחירות הזויות.
 
מדונה בהופעה במסגרת Live Earth (אימג'בנק/GettyImages)
 מדונה בהופעה במסגרת Live Earth (אימג'בנק/GettyImages)   
רד הוט צ'ילי פפרס, שריל קרואו ושאקירה, שהופיעו ביום ההופעות כלל לא זכו להגיע ל-DVD הזה. השירים הסבירים כאן שייכים לג'נסיס עם "Invisible Touch", פו פייטרס עם "Times Like These", אלישה קיז וקית' אורבן בביצוע נחמד ל-"Gimme Shelter", לני קרביץ עם "Are You Gonna Go My Way?", ריהאנה עם "Umbrella" ומדונה עם "La Isla Bonita". בין לבין יש כאן עוד שלושים שירים של אמנים לא מעניינים, או שירים לא מעניינים ולרוב שניהם ביחד.

בטח יש סיבות מקלות לפיאסקו הזה. אני מניח שהאמנים המובילים לא היו מוכנים לאפשר שימוש בשיריהם הבולטים. אני מניח כך, כי כסף וחשיבה מטומטמת לטווח קצר תמיד היה המכשול הכי גדול בקרב שהפעילים הירוקים מנהלים כבר שנים (זה, והיעדר יחצ"ן ראוי).

יהיו הסיבות אשר יהיו, התוצאה ברורה. הלייב ארת' היה אמור להיות הקונצרט שישנה את הדרך שבה אנשים חושבים על איכות הסביבה. זה היה אמור להיות רגע מכריע בתולדות האנושות. זה כבר לא יקרה. לעולם נוכל לתהות מה היה קורה אילו באמת היה עומד במשימה החשובה שהציב לעצמו, אבל כל זה כבר לא באמת חשוב עכשיו. צריך להאמין שעוד לא מאוחר. כולנו יכולים לעשות משהו למען איכות הסביבה. לדוגמה, לא לקנות את האוסף הזה ולהשקיע את הכסף בנורות חסכוניות. אל גור אומר פה שחשוב להחליף לפחות ארבע בכל בית. זה כמעט הדבר היחיד במארז הזה ששווה להקשיב לו.
 
 

דמיאן רייס// Live From the Union Chapel

דמיאן רייס. עטיפת האלבום
 דמיאן רייס. עטיפת האלבום   
אי שם בשנת 2003 דמיאן רייס הוציא את אחד האלבומים הטובים של אותה השנה - "0". כמו הספרה. היה שם רצף שירים עם בסיס אירי, סאונד אקוסטי ועיבודים שנעו בין גיטרה אקוסטית לתזמורת סימפונית כשהמקשר בין שניהם הוא הקול היפהפה, הביצועים המרגשים והמילים המדויקות של רייס.

היה משהו קסום באלבום הזה ששובה אותך מההאזנה הראשונה אבל מגלה לך בכל האזנה פרטים חדשים. ואז הגיע הסרט "Closer" עם הסצינה המפורסמת של נטלי פורטמן והשיר "Blower's Daughter" שהתנגן ברקע וכל העולם הכיר את האלבום הזה. מאז הוציא רייס אלבום שני - "9", שהיה יפה אבל מעט פחות מוצלח מקודמו ועכשיו מגיע אלבום ההופעה שהוקלט בכנסיית יוניון, "Live From the Union Chapel".

לא ברור כל כך מה רייס קיווה שיקרה כאן. אולי הוא חשב שהסאונד של התקרות הגבוהות בכנסייה יוסיפו לשיריו גוון נוסף ויהפכו את הדיסק הזה לחוויה בפני עצמה. זה לא קרה. יש כאן רק שמונה שירים, ארבעה היו באלבום הראשון של רייס והעיבוד שלהם נותר כמעט זהה לחלוטין למקור. בנוסף יש כאן כמה שירים ששרה שותפתו של רייס, ליסה הניגן, בכשרון לא מבוטל. בגלל כל אלה אי אפשר לומר שזה אלבום רע אבל הוא גם לא ממש מוצלח. הקסם של השירים של רייס עדיין קיים וההאזנה להם מהנה אבל בסופו של דבר אינה מחדשת דבר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by