בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מועדון לאנשים מיוחדים 
 
 סטיב קוגן כטוני ווילסון. קרקס קומי-טראגי   
 
עידית גיל-אשל

רמת הסרוטנין של עידית גיל-אשל עדיין לא חזרה לנורמליות מאז "אנשי המסיבות"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בסוף עונת 1973/74, ירדה מנצ'סטר יונייטד לליגה האנגלית השנייה, אחרי שרק שש שנים קודם לכן הייתה לקבוצה האנגלית הראשונה שזכתה בגביע אירופה לאלופות. באותה שנה - 1968 - זכתה יריבתה העירונית, הסיטי, באליפות האחרונה בתולדותיה. כפי שמסביר טוני ווילסון, מייסד חברת התקליטים "פאקטורי" ומועדון ה"האסיינדה" וגיבור "אנשי המסיבות", כשגל אחד בהיסטוריה נמצא בירידה, גל אחר נמצא בהכרח בעלייה. דעיכתה של הקבוצה האנגלית הגדולה ביותר של שנות השישים והעברת ההגמוניה לליברפול השכנה, סימנה תהליך מנוגד במוסיקה, ששיאו בהפיכתה של מנצ'סטר לבירה המוסיקלית של אירופה.

תור הזהב המוסיקלי של העיר התעשייתית - שהחל ב-1977 עם פריחת להקות הגל השני של הפאנק, ובראשן הבאזקוקס, מגאזין וג'וי דיוויז'ן, והסתיים עם דעיכתן של הסטון רוזס וההאפי מאנדייז כ-15 שנה מאוחר יותר - הוא הרקע לסרטו המצחיק, הלירי והמרגש של מייקל ווינטרבוטום, שמתרכז בשתיים מהלהקות הגדולות של העיר, ג'וי דיוויז'ן וההאפי מאנדייז, דרך דמותו הספק נלעגת ספק נערצת של האיש שגילה, האמין בהן וטיפח אותן, טוני ווילסון.

על אחת מכרזות הסרט נראים סולן ג'וי דיוויז'ן, איאן קרטיס, מנהיג המאנדייז, שון ריידר ו-ווילסון בצמוד לכיתוב "גאון. משורר. אידיוט." (Twat במקור - נראה אתכם מוצאים מקבילה עברית הולמת יותר). כמנהגם של כיתובים על כרזות, גם המשפט הקולע הזה מתאר בצורה נאמנה למדי את האופן שבו בחר ווינטרבוטום לביים את "אנשי המסיבות", שנע שוב ושוב על הציר המעוקם שבין גאוניות יהירה, ליריות מרגשת ומעקצצת עצבים, והבלותיות חסרת מעצורים. וכי מישהו יכול היה לספק לו רעיון טוב יותר כיצד להכיל על אותו הפילם את השתלשלותו מהתקרה של איאן קרטיס, מהגיבורים הטראגיים שידע עולם הרוק, וכמה רגעים מאוחר יותר, את הרעלת היונים ההמונית שיזמו האחים ריידר על גג ביתם במנצ'סטר, הסצינה הקומית ההיסטרית שפותחת את המערכה השנייה של הסרט?

הגישה שבה בחר ווינטרבוטום, עלולה, מן הסתם, להרגיז מעריצים אנאליים במיוחד, שלא יאהבו את יתר החופש האמנותי שנטל לעצמו בשיכתוב ההיסטוריה (באחד הראיונות עם טוני ווילסון האמיתי, הוא מגלה שאחד הפרטים ההיסטוריים היחידים בסרט שמורכבים מאמת טהורה, הוא שרכש למשרדי פאקטורי שולחן מודרני יפהפה ב-3000 ליש"ט, בזמן שהלייבל עמד בפני פשיטת רגל. "זה היה אחד השולחנות הנפלאים אי-פעם", הסביר) ויותר מזה, בהצגתה כקרקס קומי-טראגי של דמויות קומיקס פלקטיות במתכוון, מעוצבות בצעקניות גסה עד כדי גרוטסקה. במשך חלקים ארוכים מהסרט עוסק ווילסון (סטיב קוגן המבריק) בהחלפת דעות עם הקהל, מסביר שבהמשך ינסה המפיק הדגול אך המעורער, מרטין האנט, לרצוח אותו, ומציג את עדותו של סולן הבאזקוקס, הווארד דיבוטו האמיתי, בדמותו של מנקה שירותים, שמבהיר כי מעולם לא זיין את אשתו של ווילסון.

מלבד דיבוטו מתארחים עוד רבים מגיבורי התקופה, ביניהם מארק אי. סמית', שון ופול ריידר, דייב האסלאם, מייק פיקרינג, וויני ריילי, וכמובן גם ווילסון עצמו - כולם מקבלים כבוד ומוצגים בשיא הטבעיות, בזה אחר זה, על ידי דמותו של ווילסון.

מאוד יכול להיות שעבור מי שאינם בקיאים בתולדות הסצינה ההיא, לא מכירים את השירים, לא שמעו מעולם על ההאסיינדה ואינם מכירים ביתרונותיו האבולוציוניים הברורים של בז, עלול המרקם הסמיך והחונק של של "אנשי המסיבות" להיות קצת יותר מדי, שלא לומר בלתי נסבל. אלה, העונש ההולם בשבילם יהיה צפייה חוזרת ב"הדלתות" של אוליבר סטון.

אנשים שפויים, מנגד, אנשי שלומנו, יתקשו שלא להישבות בקסם הניגר מכל שוט ודיאלוג, להתרגש כשצריך, לצחוק כשאפשר ולהזיל דמעה או שתיים בשביל איאן. ווינטרובוטום, ניכר, כבר עשה את זה.

______________________
אנשי המסיבות, בריטניה 2002

האתר הרשמי

[אנשי המסיבות - פרוייקט מיוחד]
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by