בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פוליטרוקרים 
 
 פרט מתוך עטיפת האלבום   
 
ערן דינר

ערן דינר שומע ומכייף, מכייף ושומע ולומד ללא הפסקה את הדג נחש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדג נחש מסתובבים כבר כמה שנים על תקן ההבטחה הגדולה מבית "לבנטיני", הלייבל העצמאי של קובי אוז. אחרי אלבום בכורה שזכה לתגובות מעורבות, בעיקר בגלל ההפקה הפושרת של אוז (בעיה שמשותפת להרבה מהאלבומים שיוצאים בלבנטיני) שחנקה את הפיל הטבעי של הלהקה, והפכה את האלבום ההוא לעניין די פושר, למרות נוכחותם של שני להיטי רדיו גדולים - "אף אחד" ו"לא מוותר".

כמו סיפורן של להקות ישראליות רבות, גם זה של הדג נחש יכול היה להסתיים פה, אלא ששאנן סטריט וחבריו המשיכו לעבוד ולהשתפר. מאז "המכונה של הגרוב" הם מופיעים ללא הרף, לעיתים כלהקה אורחת בהופעות של טיפקס, ובשלוש השנים שחלפו מאז אלבומם הראשון ביססו לעצמם מוניטין לא מבוטל כלהקת הופעות משופשפת שכל הופעה שלה היא חוויה חד פעמית.

הניסיון והמטען שנצבר בהופעות ניכר היטב ב"לזוז", האלבום החדש, שמתהדר בלא אחר מאשר מאסטרו יוסי פיין על כס המפיק המוסיקלי. פיין, מהאנשים המוכשרים ביותר שמסתובבים כאן ומי שחתום בין היתר גם שני הראשונים של שב"ק ס', הוא בדיוק מה שהיה חסר לדג נחש באלבומם הראשון.

החיבור בינו לבין הלהקה מקפיץ אותה כמה דרגות למעלה, עם כלי נשיפה שמהדהדים אסיד-ג'אז, רית'ם סקשן עצבני והרבה ג'ורג' קלינטון וסליי סטון במחזור הדם, הדג נחש עושים Fאנק מהוקצע ומדבק שכמותו עוד לא נשמע בארץ הקודש.

תהיה זו טעות לתייג את "לזוז" כעוד דיסק היפ-הופ ישראלי. למעשה, מאז "כנען 2000" של שב"ק ס' לא נשמע כאן אלבום נוקב ורלוונטי יותר. על מצע עשיר של פ'אנק משובח וגרובים שמנמנים, יורה שאנן סטריט מחאה אפקטיבית ובוגרת בכל מה שאף רוקיסט ישראלי לא העז להתקרב אליו.

כפי שמעידה הצהרת הכוונות בשיר הנושא ("אז סובבו את הגוף, תרקדו בלי לחשוש, ובסוף אינשאללה יזוז לכם גם הראש"), סטריט, שהוא גם כותב הטקסטים העיקרי, משתמש במוסיקה השמחה ובאווירת המסיבה כדי לדבר באומץ לב ראוי לשבח על מה שלא כל כך שמח בקיום הישראלי דהיום: הפערים הכלכליים, תאונות הדרכים, ה'מצב', המיליטריזם הישראלי, תרבות הכסת"ח וההדחקה שכולנו מבוססים בה. בלי לפחד מאף אחד, בלי להתנחמד לאיש, בלי להסתבך בדימויים מעורפלים. הדג נחש מטיחים את המציאות הישראלית העגומה ישר בפנים.

"לזוז" אמנם אינו נקי מרגעים חלשים ("גבי ודבי" הדחקאי), אבל גם אלה אינם מונעים ממנו לספק 46 דקות של כיף טהור ולא מעט חומר למחשבה. אם הם מצליחים אגב כך גם להכניס שירים לפלייליסט (והם מצליחים) הרי שלא נותר למבקר הנרגן אלא להסיר בפני סטריט וחבריו את כובעו המרוט.

____________________
הדג נחש: לזוז (לבנטיני)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by