בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא נרדמת 

לא נרדמת

 
 
הדס בשן (צילום: misspupik@flickr.com)

תל אביב הייתה השחקנית הישראלית העסוקה ביותר ב-2007, עם כל האספלט, הלכלוך והסקס אפיל. הדס בשן נהנתה השנה בעיקר מהתפאורה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חבורה תל אביבית.  "האקס המיתולוגי" (יח"צ)
 חבורה תל אביבית. "האקס המיתולוגי" (יח"צ)   
2007, כמו השנה שקדמה לה, הייתה לא רעה ליצירות מקור ישראליות, בייחוד בתחום הדרמה. אבל גם השנה אנחנו יודעים עמוק פנימה, כי בלי כסף אמיתי קשה להנות כאן מהטלוויזיה. אם לסדרה מקורית היה תקציב הדומה, למשל, לפרסומת אחת של "יס", היינו רואים כאן דברים מופלאים על בסיס קבוע.

עד שזה יקרה, אם בכלל, אנחנו מתרגלים לשמוע עברית ולהתבוסס בתכנים האינטימיים שלנו, שאי אפשר להוריד משום אי-מיול. הלב עדיין כואב כשרואים אולפני קרטון כמו של "דני הוליווד" הבא עלינו לרעה, למשל, אבל עדיין חייבים להעריך את מה שרוב היוצרים עושים כאן עם תקציב צנוע. בתוך כל אלה, 2007 הייתה שנה מעולה לאחת משחקנית המשנה העסוקות ביותר כאן, שמייפה כל הפקה, מוסיפה לה סקס אפיל ומשיכה בכמויות: תל אביב. נכון, לא לכולם יש תקציב להרבה צילומי חוץ, אבל איפה שהיה אותו, העדיפו לצלם את המציאות האורבאנית שלה מאשר כל תפאורה אחרת.
 
עוד חבורה תל אביבית. "החברים של נאור" (יח"צ)
 עוד חבורה תל אביבית. "החברים של נאור" (יח"צ)   
ותל אביב היא אחת השחקניות המשתלמות ביותר לכל הפקה. אולי זו האהבה האישית שלי אליה שמדברת, אולי זו סתם העובדה שאני נהנית להסתובב ברחובותיה ולחפש את ליאור אשכנזי ועדי עזרוני מנסים להתנשק - אבל אני עדיין טוענת שהיא פשוט מצטלמת נפלא. תל אביב מוארת, מגוונת, אינטימית ומנוכרת בו זמנית, מלאת הרפתקאות, מקסימה מבחינה ארכיטקטונית ופשוטה כל כך לתיעוד.

צאו החוצה ותראו את הטלוויזיה המקורית מגיחה מכל פינה. על הספסלים ברוטשילד יושבות אמהות חדשות שנראות בול כמו אפי בכר מאמאל'ה, בפיצריית "הסובל" באבן גבירול שורצים טיפוסים שנשאבו היישר אל "החברים של נאור" (שאף הגדיל עשות, והכניס את תל אביב לשיר הפתיחה הנאה שלו), בפארק הירקון מישהו מנסה להקים קבוצת הליכה מגוכחת, כמו שגיא מרוז עשה ב"איפה הכסף". אם אתם רוצים להדרים, אין בעיה - ב"אקס המיתולגי" גילו את הפוטנציאל המקסים של יפו, ההולכת ומצעירה, ובין המוניות בדרך חזרה העירה אתם תמיד יכולים לתפוס את הפרצוף הכועס של בת שבע מ"משמורת". נסו לתפוס חנייה ולא תצליחו - הסובלים של "להוציא את הכלב" רבים עליה, וגם ככה הם לחוצים מהשיפוץ. על חוף הים תראו מישהי שמאוד דומה ליעל פוליאקוב, בניסיונות השיזוף הנואשים שלה מ"בכל דבש", והאגדה אומרת שבלילה, אם ממש מתרכזים, אפשר לתפוס את מונית הכסף ולהריץ דחקות עם עידו רוזנבלום, או מקסימום לשמוע את מנוע הטוסטוס של עדי אשכנזי מרחוק.
 
 

בקולנוע אוהבים את זה פריפריאלי

אם תתרכזו, אולי תשמעו אותו עובר. רוזנבלום (יח"צ)
 אם תתרכזו, אולי תשמעו אותו עובר. רוזנבלום (יח"צ)   
על יופיה של תל אביב יש לאמר תודה גדולה, כמו גם על ההשראה שהיא מספקת ליוצרים. בימים פוסט מכרזיים, צעירים יפים ומבולבלים חזרו להיות המרכז של השקיקה הדרמטית - זה לא לכל אחד, אבל כשזה עובד, יש בזה משהו מרגש, נכון, ולא פחות אותנטי ונוגע ללב מסיפורן של משפחות קשות יום בפריפריה.

לא תמיד תל אביב נמצאת שם בגופה. עושים כאן לא מעט הפקות זולות שלא מאכלסות יופי משום סוג, אבל גם אז, אם מתרכזים, אפשר להרגיש את הוויב של תל אביב מחלחל אל האולפן. בקטגורייה הזו אפשר למנות את הפיק אפ ברים של "אולי הפעם" והמסעדה של "המקום" - שתי הפקות קרטון לא נטולות קסם, שמצליחות לשאוב, בדרכן, מהסקסיות של החיים האורבאניים. "מסודרים" מאוד ניסתה להיות תל אביבית, ולא ממש הצליחה - בעיקר, ראו בה ארמון מיושן בסביון, אבל בכל זאת - האם ההתאמצות להיות משהו שאתה לא איננה חלק מהגדרת ההחיים התל אביביים, כשחושבים על זה? ואם אנחנו כבר בשוונג, האם "עבודה ערבית" ,המתרכזת בירושלים ומתארת את ניסיונתיו הנואשים של עיתונאי ערבי להשתייך לברנז'ה, לא מדברת על אותו הדבר בדיוק?
 
וגם בבית התקווה שמח. "ביקור התזמורת" (יח"צ)
 וגם בבית התקווה שמח. "ביקור התזמורת" (יח"צ)   
הקולנוע הישראלי, אגב, כבר כמה שנים לא מתעסק בתל אביב יותר מדי. "הבועה" ניסתה להיות מסמך מייצג, אבל זו חוויה שעדיף לשכוח, לטובת כל הנוגעים בדבר. אם כבר, הסרט הכי תל אביבי השנה היא "מדוזות" התלוש והמקסים, אבל רוב היוצרים הקולנועיים העדיפו לגעת במקומות היותר אקזוטיים, שכל כך מחבבים לקבל מאיתנו בחו"ל - יהא זה הקיבוץ של "אדמה משוגעת", ים המלח של "חופשת קיץ", העיירה המנומנמת בית התקווה ב"ביקור התזמורת" או המוצב הצבאי של "בופור". כן, אנחנו מכירים את המזמור הנושן- אין צורך למכור לידידינו בתפוצות את מה שכבר יש להם, ומי שרוצה הערכה בינלאומית בפסטיבלים, עדיף שיתרכז בנקודות הישראליות של הספר, ולא בגירסה הישראלית של ניו יורק, כאלה יש להם בשפע.

אבל אם תל אביב תמשיך לדפוק עבודה נאה, להתייצב לאודישנים הנכונים בזמן ולהתנהג בצורה מקצועית כפי שעשתה עד היום, אני צופה לה עתיד מזהיר, עד שתשאיר את כל ההשראות האורבניות הגדולות, מניו יורק ועד פריז, הרחק מאחור.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by