בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הלהקות הגדולות של מנצ'סטר 
 
 
תמר גלזרמן ועידית גיל-אשל

מנצ'סטר הביאה לעולם כמה מכוכבי הרוק הגדולים והחשובים בהיסטוריה. תמר גלזרמן ועידית גיל-אשל בוחרות את 10 הלהקות המשמעותיות ביותר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

Buzzcocks

 
(1976-1981)

הבאזקוקס הוקמו על ידי הווארד דיבוטו ופיט שלי ב-1976, אבל עברו שנתיים לפני שהוציאו את אלבום הבכורה שלהם, "Another Music In A different Kitchen", שהיה מופת של שירי אהבה פאנק-פופיים. דיבוטו עצמו לא זכה ליהנות מהפירות - שנה קודם לכן, ב-1977, הוא עזב והקים את מגאזין, האמנותית והקודרת יותר (אך הלא פחות נפלאה). הבאזקוקס הוציאו עוד שני אלבומים יוצאים מן הכלל (שיצאו בשנה שעברה בהוצאה מחודשת) לפני שהתקלקלו והפכו לנודניקים משהו.
 

The Smiths

 
(1982-1987)

כל מי שהקשיב לסמית'ס בשנות ההתבגרות היה בטוח שבוקע אליו מהרמקול קולה של האמת, זו שנכתבה רק עליו, פואטית ועצובה. ג'וני מאר ומוריסי קראו ללהקה שלהם, "הסמית'ס" בשם המשפחה הכי בנאלי שיכלו לחשוב עליו, אבל המוסיקה שלהם הייתה הכל חוץ מבנאלית. טקסטים שנונים, אינטליגנטיים ועצובים ממוות, משולבים עם מלודיות גיטרות עליזות וקליטות - תרקוד, תקפוץ, ותחתוך את הוורידים. ה"סמית'ס" הוציאו את אלבומם הרביעי והמופתי "Strangeways here we come" ב-1987, והתפרקו מעט לאחר מכן.
 

The Fall

 
(1977-)

למעשה פרוייקט פאנק ארוך שנים ומרובה הרכבים, שהמשותף לכולם הוא נוכחותו הדרמטית של מארק אי. סמית', פועל נמל שהתברך בקול ענק שקשה לטעות בו (אך בדיקציה פגומה מעט), וביכולת לשורר מילים טעונות וחדות בנושאים החשובים באמת, החל בפוליטיקה וכלה באהבה. ה-Fall וסמית' זוכים עד עצם היום הזה לקהל מעריצים לא גדול אך קנאי מאוד, וממשיכים להוציא אלבומים בקצב מסחרר - הדיסקוגרפיה הרשמית שלהם מונה למעלה מארבעים אלבומים, רבים מהם בהופעות חיות, והסוף לא נראה לעין.
 
 

The Stone Roses

 
(1985-1996)

ב-1985 הגיחו הסטון רוזס - או יותר נכון, התגנבו - בין הסמית'ס לניו אורדר, והתבלטו עם, השם ישמור, רוק גיטרות. אלבומם הראשון, שיצא ב-89' הוא יצירת מופת של לחנים מורכבים אך בה בעת גם קליטים, שלא דומה לשום דבר שנעשה לפניו או אחריו. האלבום שאחריו, "The second coming", הוא אולי הקורבן החמור ביותר אי פעם לתופעת האלבום השני, והיה חסר אופי כמעט לחלוטין. מזל גדול שהסולן איאן בראון חזר, לאחר התפרקות הלהקה ב-96, בשלושה אלבומי סולו משובחים, למרות שגם אלבום שני מהגיהנום, לא יכול למחות את טעם גן העדן של האלבום הראשון.
 

Happy mondays

 
(1985-1992)

האחים פול ושון ריידר הקימו את ההאפי מאנדייז בשביל המוסיקה, הסמים והמצב רוח הטוב, וחיברו מקצבים שחורים עם ברייקביט קדום, לשירים על החיים, על הסמים ומצב רוח טוב. אבל גורם לא פחות חשוב במרקם המוצלח של הלהקה היה בז, חבר של האחים ריידר שהשתדרג למשרת הרקדן, הדילר והקמע הרשמי של ההרכב. ב-1990 הוציאו את אלבומם הטוב והמוכר ביותר, "Pills 'n' Thrills and Bellyaches", בהפקתו של אחד, כוכב עולה בשם פול אוקנפולד.
 

The Chemical Brothers

 
(1995-)

ההרכב שמצא דרך להתגבר על תופעת ההתמסמסות של המוסיקה, כשהיא עוברת מרחבת הריקודים לרדיו המיינסטרימי. טום רולנדס ואד סימונס הקימו את הכמיקל ברדרז ב-1989, כשהם משלבים במוסיקה שלהם דאנס, רוק, פופ, סימפולים מכל הסוגים והמינים, והמציאו למעשה את הביג ביט, בנו החוקי והפומפוזי של הברייק-ביט. במרוצת השנים אירחו סימונס ורולנדס בתקליטיהם כמה מהשמות הגדולים בסצינת המוסיקה הבריטית, ביניהם בת' אורטון, ריצ'ארד אשקרופט ונואל גלאגר, וגם זו שמעבר לים, סטייל הופ סנדובל וג'ונתן דונהיו (מרקורי רב).
 

808 סטייט

 
(1988-)

מרטין פרייס, הבעלים של חנות התקליטים המפורסמת ביותר בסצינת הדאנס של מנצ'סטר אותה תקופה, "Eastern Bloc", הקים יחד עם גראהם מייסי וג'ראלד סימפסון (אק"א 'גאיי קולד ג'ראלד'), שני קליינטים מוסיקליים במיוחד, את 808 סטייט, על שם מכונת התופים האהובה של חברת רולאנד, TR 808. השלושה הוציאו יחדיו שני אלבומי אסיד האוס שמחים במיוחד, לפני שסימפסון פרש מההרכב, רק כדי לראות את חבריו לשעבר מבריקים עם הלהיט הבלתי ניתן לשחזור "Pacific", שהיה חלק מאלבומם השלישי והשלם ביותר, "90".
 

Joy Division

 
(1976-1980)

את הסיפור המורחב של ג'וי דיוויז'ן, לדעת רבים אחת הלהקות החשובות והטובות בהיסטוריה של הרוק, תוכלו למצוא כאן, אבל בקצרה - ברנרד סאמנר, פיטר הוק וטרי מייסון חיפשו זמר ללהקה החדשה שלהם. הם מצאו את איאן קרטיס, שהיה כבר נשוי באותו זמן, גאון מילולי יהיר ומסוגר שסבל מהתקפי דיכאון ומאוחר יותר גם אפילפסיה. ההרכב הזה, שהחל בתור "Warsaw" הפך מהר מאוד לג'וי דיוויז'ן, שהוציאו עם המתופף סטיבן מוריס (ובלי מייסון) את "Unknown Pleasures", אלבום הבכורה הגדול מכולם, שהציג חזון לירי ומוסיקלי אחר מכל מה שהיה קיים עד אז. אלבומם השני, "Closer", יצא חודשיים לאחר שקרטיס תלה את עצמו בביתו, עוד בטרם מלאו לו 25.
 

New Order

 
(1980-)

כנגד כל הסיכויים, הקימו סאמנר, הוק ומוריס על חורבות ג'וי דיוויז'ן את ניו אורדר (יחד עם ג'יליאן גילברט על גיטרה), שעם כל אלבום שעובר מתרבים הסימנים לכך שהיא היא הלהקה הפעילה השווה ביותר כיום. "Blue Monday", עדיין הסינגל הנמכר ביותר בכל הזמנים בבריטניה, סימן את ניו אורדר כלהקת פופ מתוחכמת אך לא מתנשאת, שהמשיכה להנפיק להיטים בקצב מסחרר עד עצם היום הזה, עם "Crystal" המעולה מתוך האלבום האחרון של ההרכב, "Get ready". מי ישים לזה סוף?
 

Oasis

 
(1993-)

כולם מכירים את אואזיס, חלק אפילו אוהבים אותם - אבל אנחנו לא. למרות זאת, ומכיוון שהם מאוד חשובים לתושבי מנצ'סטר, שרואים בהם את הביטלס שלהם, הכנסנו אותם לרשימה. יותר מזה, אנחנו לא יכולים לעשות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by