בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יהיה טוב, מודל 2008  

יהיה טוב, מודל 2008

 
 
יעל נצר

יעל נצר פותחת את השנה החדשה עם החלטות שיהפכו אותה לצרכנית תרבות הרבה יותר מסופקת. מס' 1 ברשימה: להוריד ציפיות מ"ארץ נהדרת". ההסברים בפנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאז שאני ילדה, 7 הוא מספר המזל שלי . ואכן מזל. מזל ששנת 2007 כבר לא איתנו. אם זה היה תלוי בי הייתי קוברת אותה כל כך עמוק שארכיאולוגים לא היו מוצאים אותה גם בעוד אלפיים שנה. מה קרה, אתם בטח שואלים. זהו שכלום. כלום לא קרה. אצלי הזמן נעצר איפה שהוא ב 2006 וכול מי שחלף על פניי השנה זכה לראות בובת שעווה אנושית עם מבט מבועת, מבקשת שמישהו כבר ישחרר את כפתור הפאוז ויגמור עם הסיוט הזה.

אולי זה הזמן לחשבון נפש. אולי 2007 ניסתה לרמוז לי שככה זה לא יכול להימשך. שצריך לאוורר את המלתחה, להפטר מההרגלים הישנים ולהוסיף כמה החלטות חדשות, או כמו שקוראים להן בחו"ל - new year's resolutions, כאלה שיזרקו קצת צבע בכל האפור שהשתלט לי על הארון.
 

החלטה מס' 1: להסתפק במה שיש

זה מה שיש. ארץ נהדרת, חוזרים בראשון וכיוצב' (צילום: אלדד רפאלי)
 זה מה שיש. ארץ נהדרת, חוזרים בראשון וכיוצב' (צילום: אלדד רפאלי)   
מאז "מבצע שלמה" אני שואלת עצמי - למה אין אתיופים בטלוויזיה? איך זה שהם לא מופיעים בפרסומות? אני לא מתכוונת בתפקיד אתיופי שמדבר באתיופית "כי בשכונת המצוקה שלנו יש מכול המינים וכל הסוגים" . סתם, בתור עצמו. כאילו, בנאדם.

השנה זה כמעט קרה. משרד הפרסום של "בנק לאומי" כתב תסריט יפהפה על חבורת ילדים בעיירת פיתוח שהופכים עגלת סופר פשוטה למטוס. על רקע "רוח שטות" של יהורם גאון התענגנו מהילדים שסוף סוף נראו שכונתיים במיוחד. היה את המנהיג עם עיני האיילה , את הטום בוי החמודה ו...את הכמעט אתיופי. הוא יושב בעגלה שחרחר ויפה. אבל לא שחור. ובטח לא אתיופי .הוא מה שכונה בזמנו "מוקה". יעל הישנה הייתה מתעצבנת כי אפילו עברי לידר כבר הבין ש"יותר טוב כלום מכמעט". אבל יעל החדשה החליטה להסתפק במה שיש.

זה מה יש ועם זה ננצח. זה גם לא נורא שהבטיחו לי ש"המקום" תהיה דרמה, וקיבלנו בסך הכל עוד טלנובלה שגרתית. שטויות שנאלצתי אשכרה ללמוד לאיית את השם עילי בוטנר ולא לשכוח להוסיף בהמשך "תגלית השנה במוסיקה הישראלית" לצד רן דנקר, ואם "ארץ נהדרת" היא תוכנית הסטירה הכי בועטת בפריים טיים כנראה שזה מה שיש. ועם זה נצטרך כנראה לנצח.
 

החלטה מס' 2: לקוות לטוב

נוסטלגיה לשכבה הבוגרת. רובס (יח"צ)
 נוסטלגיה לשכבה הבוגרת. רובס (יח"צ)   
כששואלים את סבתוש שלי (או כל קשיש אחר בהיסטורית העם היהודי), "מה שלומך?" היא תמיד עונה "יהיה בסדר". בעקבותיה , גם אני החלטתי להצטרף לשירת "התקווה". נכון שאני לא באמת יודעת מתי "בסדר" יגיע אבל מה נשאר לי אם לא לחכות ולקוות?

השנה מסתבר שה"בסדר" הזה קרוב מתמיד. בתוך השלשול התרבותי שהצטבר כאן יש לפתע ניחוח אחר שבא ממרחקים. שנת 2008 המפתה הניחה על חלונה עוגה ריחנית והבטיחה שאם נעקוב אחר שובל הריח, התגמול ישתלם. גם אם המסע יהיה עמוק לתוך השנה.

הצ'ופר הראשון של גברת 2008 הוא הקאמבק הכי מסקרן של השנים האחרונות. דני רובס נתן את יריית הפתיחה עם סינגל מתוק וחורפי. כבר מהשמיעה הראשונה יש תחושה כאילו לא נפרדנו מעולם. אם הדיסק יצליח יהיה זה עבורי ניצחון הטוב על כוחות האופל. ימים של נוסטלגיה יחזרו לרדיו וכל הסאקרים של רומנטיקה בגרוש יוכלו סוף סוף לצעוק קבל עם ועדה "אני יעל נצר ואני לא רוצה להתבגר לעולם".

אמרנו אנשים שמסרבים להתבגר? אסי דיין נראה יותר ויותר כשהוא לבוש בחליפה של האיומים עם תסריט של "גבעת חלפון 2" ביד. לאחרונה החיים הכניסו טוויסט לא צפוי לעלילה כשעקרו את הצלע הכי מצחיקה במשולש החיוור, אבל זה לא ישבור את רוחנו. יש רק לקוות שהאבא הרוחני של "יעלי" יזכור לקום בבוקר ולכתוב כדי שנזכה כולנו לשידורים חוזרים איכותיים ביום העצמאות 2038

אך אל חשש, אין צורך להתאפק עד אז כדי לקבל שואו ראוי. עקב איומים בקיצוץ תקציב התרבות החליטו כל אמני ישראל להחרים את חגיגות השישים למדינה ואם הם לא ישברו הולך להיות כאן קרקס אמיתי. במקום מרגול תופיע בפ"ת הקופאית מהסופר עם קול הזמיר, ספיישל יום העצמאות יופק באשקלון באולפני "בום בום" של מוטי וחמי ואת הנחיית חידון התנ"ך יפקידו בידי המורה ללשון שגר הכי קרוב לבנייני האומה. כי מה לעשות? אין תקציב לנסיעות.

לאור כל אלה - אופטמיות, ללא ספק, היא המדיניות הטובה ביותר.
 
 

החלטה מס' 3: להפסיק להיות חשדנית

מה אני צריכה להטריד את ראשי היפה בזה. שוב
 מה אני צריכה להטריד את ראשי היפה בזה. שוב    
בסוף השבוע האחרון התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה על מגישת הספורט מירי אליקים שהוטרדה מינית בידי מנהל מחלקת החדשות לשעבר, רפיק חלבי. הצצה קצרה אבל מרוכזת בתמונה של חלבי הספיקה לכבוד השופטת נצר (שאגב מתמחה שנים בקריאת תווי פנים דרך תמונות בעיתון) כדי להחליט ש"ברור שהוא אשם, כאילו.." .

מיד לאחר מתן פסק הדין שלא משתמע לשתי פנים מחתה הסנגורית נצר (שבמסגרת התמחותה אצל עו"ד אביגדור פלדמן נאלצה לקשור עצמה לא פעם לעצי זיתים), וזעקה: "עם כל הכבוד לשופטת נצר, בזמנו היא לא מיהרה לפסוק שאיש הטלוויזיה הצעיר והנכון אדם שוב טמן ידו במתלוננות. שופכים את דם מרשי כשמן זית כתית וכול זה כי הוא...כי הוא....מיעוט!".
 
 
התקשורת מפטמת אותנו ברכילות עסיסית מכל התחומים וכל הצבעים עוד משלב ה"כנראה". דץ ודצה "כנראה" נפרדים, יעל בר זוהר "כנראה" בהריון ושלומי בראל "כנראה" מסומם. לנו הקוראים נשאר להחליט מי לימין ומי לשמאל. מי אשם ומי ניצל. הפעם. הרבה אחריות. האמת, כבד עליי.
השנה החלטתי לפרק את בית המשפט הפועל במוחי הקודח, לפטר את פקידיו ולהעביר את האחריות הלאה. מהיום אני שמה עצמי בידי הרכילאים . מה שהם יגידו - קדוש. נמאס לי להיות גזענית, להפריד בין זוגות ולנפח משכורות של אנשים.
כולכם מוזמנים לחיות איתי את גרסת הרכילאי. רק קחו בחשבון שבגרסה הזאת הזמר המפורסם ההוא הומו, השחקנית היפה ההיא על קוק ועפרה חזה בכלל לא מתה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by