בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אני האגדה 

אני האגדה

 
 
אפרת אסקירה

אפרת אסקירה סבורה ש"אני לא שם" הוא עוד מכתב מעריצים מתחכם לבוב דילן, והיא גם תסביר את זה, בחמש נקודות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
1.0
זה סרט המבקש להיות ביוגרפיה מפרקת של אמן, שיצירתו וחייו התנהלו מצדו כמאבק נגד התיעוד, והפך למרות/בגלל/בלי קשר סיבתי לכך לרוח התקופה בה חי ויצר. ביקורת על סרט כזה יכולה להידרדר בקלות ללופ רפלקסיבי שקשה יהיה לצאת ממנו בשלום. איך נפרש פירוש של אמן שהיה נחוש להתחמק מקטלוג? ובמה יעסוק מעשה הפירוש הנוכחי, ביצירה הוא ודאי לא יעסוק; רוח התקופה היא לא נושא שניתן לטפל בו כך, היא השם שניתן לאגודת יצירות שכאלה; שמא בהחלטה לטפל אחרת במהות התיעוד? ומהי כתיבה על טקסט שמהותו היא בחינת מהות, אם לא לופ?

1.1
נורא גם לאמץ סגנון מפוזר בכתיבה על יצירה מפורקת. מדובר במעשה העתקה זול. שלא לומר פלצני. אבל אולי זה נסבל יותר מהאפשרות השניה.

1.2
טוד היינס הביא ששה שחקנים שונים כדי לגלם פנים נפרדות של מוסיקאי מיתולוגי שחי בערך בתקופה של, ונראה כמו בוב דילן. לסרט קוראים "אני לא שם" והוא מודה שנוצר בהשראת חייו השונים של דילן, אבל נוטל מספיק חירות עם העובדות כדי להפוך אותו למעשה נפרד.

***
 
 
2.0
"I'm Not There" הוא גם שם של בוטלג פחות מוכר של דילן. סוניק יות' מבצעים את השיר בפסקול הסרט החדש. הביצוע הוא יותר סוניק יות' מדילן. זה כנראה הרעיון. הפסקול הזה משול לצו 8 של מוסיקאים. רשימה חלקית של המשתתפים: קלקסיקו, קט פאוור, סטיבן מלקמוס, קארן או, ג'ף טווידי, הולד סטדי, אנתוני והג'ונסונס, סופיאן סטיבנס, איירון & וויין ויו לה טנגו. כי זה סרט על בוב דילן.

2.1
טום ורלן, סולנה לשעבר של טלוויז'ן, משתתף גם הוא בפסקול הזה. ורלן שאל את שמו מזה של המשורר הצרפתי בן המאה ה-19, פול ורלן, שהיה המאהב של משורר צרפתי אחר, ארתור רמבו.

***

3.0
זה אותו רמבו מהבדיחה על בני ציפר. "ארתור רמבו" הוא גם שמה של אחת מהדמויות המגלמות את דילן, מעין אינטלקטואל צעיר וספרותי בגילומו של בן ווישו. זוהי הגרסה הרומנטית של דילן והיא דמות המספר ב"אני לא שם". אולי היה עדיף לקרא לו טריסטראם שנדי.
 
 
משוחזר בסיוע הית' לדג'ר ושרלוט גינסבורג
 משוחזר בסיוע הית' לדג'ר ושרלוט גינסבורג   
3.1
מרקוס קארל פרנקלין, ילד שחור, מגלם את "וודי גאת'רי", כמו הזמר. גאת'רי הוא נווד צעיר התר את אמריקה בחיפוש אחר פועלי איגוד ממורמרים ושאר נושאים לשירי פולק. הית' לדג'ר מגלם את "רובי קלארק" השחקן המפורסם, כמעט ג'יימס דין כמורד שאיבד את המטרה. זהו חלק של זוגיות בסרט, כשקלארק ורעייתו (שרלוט גינסבורג) משחזרים ביניהם תמונות מתוך "The Freewheelin' Bob Dylan", או "ואנילה סקיי". גם כריסטיאן בייל, הוא "ג'ק רולינס" בגרסת ראשית הדרך כמשיח פולק להמונים, משחזר דימויים ויזואליים מוכרים של דילן. מאוחר יותר במסלול החיים הזה של רולינס הוא הופך ממשיח למטיף נוצרי.

3.2
קייט בלאנשט היא "ג'וד קווין", שבא לידי קיום כש"ג'ק רולינס" עבר לגיטרה חשמלית, באותו יום מפורסם, שבו הפולק הוחלף ברוק'נ'רול, והסקס, והסמים.
 
מימין: דילן ב-66', בלאנשט תיאורטית באותו הזמן (אימג'בנק/GettyImages; יח"צ)
 מימין: דילן ב-66', בלאנשט תיאורטית באותו הזמן (אימג'בנק/GettyImages; יח"צ)   
3.3
בסרט התיעודי "No Direction Home", מרטין סקורסזה התמקד בחמש השנים בחייו של בוב דילן, שהובילו ליום החלפת הגיטרות. אצל סקורסזה מופיעים מספר קטעים הזוכים לתמונת מראה ב"אני לא שם". בין אלה נמצאת מסיבת העיתונאים המפורסמת בלונדון, בה דילן התעמר בעיתונאים וקטעי ראיונות של ג'ואן באאז, זמרת הפולק והאקטיביסטית הוותיקה, שלא הסתירה מידה של קינה על פרישתו של נביא הפולק והדרך שבה התייחס אליה שם בימים ההם. הפעם, ג'וליאן מור, חביבתו של טוד היינס, מעניקה את השורות של ג'ואן באאז וקייט בלאנשט, מתעמרת בעיתונאים. הגרסה של סקורסזה משכנעת יותר. ההמחזה של היינס בעיקר טופחת לאגו של המכירים את סקורסזה.
 
מימין: גיר כ"בילי הנער", משמאל דילן ב"פאט גארט ובילי הנער" (אימג'בנק/GettyImages; יח"צ)
 מימין: גיר כ"בילי הנער", משמאל דילן ב"פאט גארט ובילי הנער" (אימג'בנק/GettyImages; יח"צ)   
3.4
ריצ'ארד גיר מגלם את "בילי הנער", קאובוי מאפיר והאויב הוותיק של "פאט גארט". הקשר הוא של הצופה ליצור, אבל במסגרת הגילוי הנאות אפשר לזכור שפאט גארט ובילי הנער היו שניהם פורעי חוק, אלא שגארט הפך לשריף, לכד והרג את הילד ואז כתב עבורו את הביוגרפיה שפרסמה אותו. ב"אני לא שם", שחקן אחד (ברוס גרינווד) מגלם את גארט, ועושה תפקיד נוסף של עיתונאי חוקר הרודף בן דמות אחר של דילן, את קייט בלאנשט. אז הפרסום הרים והפיל את דילן, סליחה, את בילי הנער. בוב דילן בעצמו שיחק בסרט "פאט גארט ובילי הנער". שם הוא לא היה "בילי הנער", אלא נציג של אמריקנה.

***

4.0
קטע משעשע במיוחד מתרחש בין ג'וד-בלאנשט ו"אלן גינסבורג", היחיד מהדמויות בסרט הנושא שם אמיתי של אדם בן תקופתו של דילן ורלוונטי לחייו. דילן וגינסבורג התיידדו בחייהם. "ג'וד" ו"גינסבורג" חולקים סצינה מבריקה מול פסל של ישו, כששניהם צועקים לו שהעדיפו את עבודותיו המוקדמות.

4.1
כאן, כמו בסיפור על בילי הנער והעיתונאי שלו, ניתן לראות שמלאכת השיבוץ העלילתי של "אני לא שם" היא מושכלת וראויה להערכה. ששת הדילנים שבראשית נראו כפרקים מנותקים, למעשה קשורים ביניהם עלילתית ומובילים האחד אל השני בדרך שיוצרת אחדות עלילתית. עבודה יפה מצד טוד היינס.
 
דילן ובאאז המקוריים (אימג'בנק/GettyImages)
 דילן ובאאז המקוריים (אימג'בנק/GettyImages)   
***

5.0
בוב דילן העניק את הסכמתו ליצירת "אני לא שם", כך שמעבר לאופנים הברורים, הוא דווקא נמצא שם. נמצא יותר מאשר דיוויד בואי היה ב"ולווט גולדמיין", הניסיון הקודם והנועז פחות של היינס בפירוק ביו-פיק מוסיקלי. בואי סירב להיות מקושר, דילן הסכים. אלא שבהסכמתו של דילן לא נמצא התוקף ל"אני לא שם", למעשה ייתכן שאותה הסכמה היא גם המכשלה העיקרית של הסרט.

5.1
תוקף ליצירה הזו, אם ישנו, נמצא בכל זאת בדרך שבה היינס בוחר ליצור את הביוגרפיה הזו, כפרשנות אמנותית על חייו של דילן, על איך שחייו השפיעו על יצירתו ובעיקר על מקומו של דילן בתודעה הציבורית. אלא שכאן, הנסיוניות והשיח הפנימי מעיבים על היכולת לקבל את "אני לא שם" כיצירה בפני עצמה. "האזרח קיין" אולי התבסס על חייו של וויליאם רנדולף הרסט, אבל גם ללא הרפרנסים לחייו המקוריים של איל העיתונות, סיפורו של בן דמותו צ'ארלס פוסטר קיין, הכיל את עצמו.

5.2
"אני לא שם", לעומת זאת, תלוי מדי במידע חיצוני, כך שבלתי אפשרי כמעט לחוות אותו בניתוק מבוב דילן עצמו ומאנקדוטות חייו המפורסמות יותר או פחות. צלו של דילן מעיב על עצמאותו של "אני לא שם" ומונע ממנו את הסטטוס הפרשני שהוא מבקש לעצמו. הסרט אמנם משחק צורנית עם הדרך שבה ניתן לעשות ביוגרפיה, הוא אינטלקטואלי, מעניין ומפתה, אבל בפעמים רבות מדי הוא מתייחס לבוב דילן כאל כח טבע שניתן רק להביט עליו, ולא להיבנות ממנו. מן הבחינה הזו, "אני לא שם" חוטא בחטאי הבסיס של הסרט הביוגרפי, והופך לעבודת גיוס מסיונרית למצעד המעריצים של דילן. הוא מצליח לגייס לטובת דילן, פחות לטובת עצמו.

5.3
כך מתגבש ש"אני לא שם" הוא בעיקר אסופת דימויים מעובדת מתוך המידע הציבורי על בוב דילן. זה יכול להיות משחק טריוויה לפנאטים וזה יהיה לא קוהרנטי לחלוטין ללא מיודעים. זו לא באמת חקירה של הביוגרפיה כז'אנר. המבט על דילן כאייקון עדיין חנפני ומונולוג אחד של קייט בלאנשט על השירה, גם אם הוא מתקרב לכך, לא מספק יותר מסיסמאות בדרך להבנת היצירה, או לפחות לנסיונו של היינס להסביר את היצירה. והאמת היא שזה קצת מאוחר בדברי ימי התרבות הפופלרית המנתחת עצמה לדעת לעשות כעת עוד משחק אינטלקטואלי וירטואוזי של דימויים ציבוריים, שיכול במקרה הטוב להיות רק תו תקן למבינים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by