בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פופוליטיקלי קורקט 
 
 נוף גלילי פראי וזועק. שרמן בחורף   
 
צביקה בשור

צביקה בשור שבע רצון מהעיבוד הקולנועי ל"שרמן בחורף", עוד מוצר מוכן לצריכה מפס הייצור של אמנון דנקנר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רק לפני חודשיים ישבתי מול אותה המקלדת בדיוק והוצאתי דיבתו של אורי ענבר רעה. זה היה אחרי "בית"ר פרובנס" שלו, שהיה אמור להיות סרט מרגש ובסופו של דבר נרקם כבליל קלישאות נטולות בשר. והנה, חודשיים חלפו, עוד יצירה של ענבר מוצאת את דרכה אל המרחב הציבורי, ואני צריך לקחת את כל הרעות בחזרה. אורי ענבר הוא יופי של במאי. עובדה, הוא עשה יופי של סרט.

"שרמן בחורף", מותחן בלשי על פי רומן בעל שם זהה של אמנון דנקנר, והרביעי בסדרת "סרטים מכאן" של הכבלים, הוא כל מה שמותחן בלשי ישראלי צריך להיות. ביום חורף אחד נעלמת ילדה בת 12 בעיירה קטנה בצפון הארץ. יחד עמה נעלמת גם מורתה, אישה שנתנה את הלב לילדים, אבל לא נתנה לאיש מלבדם לחדור אל חייה המסתוריים. אביה של הילדה הוא דוד גושן (אלון אבוטבול), האיש הכל-יכול בעיירה, וחברו הטוב של ישראל שרמן (נתן דטנר), פקד המשטרה האגדי עליו הוטלה המשימה לחקור ולמצוא מה קרה לילדה, מה קרה למורה, מה הקשר בין שתי התעלומות?

אל הזירה הדחוסה הזו מגיע גם פרח בילוש מהעיר הגדולה (צק ברמן). כשעוד היה ילד, היו אביו ושרמן חברים לעבודה ומעבר לה. אלא שמשהו הפר את הברית זו והטיח משקעים של מרמור בנפשו של הצעיר, שעכשיו אמור ללוות את מהלך החקירה כעוזרו של שרמן. אלא שמראשית החקירה נדמה כאילו שרמן מאבד את זה. במקום לחפש את הילדה, לחקור את החשודים המיידיים ולסגור את העניין במהירות, שרמן נסחף אחרי דמותה של המורה. באמצע החקירה הוא נעלם ליומיים מהעיירה, עוקב אחרי חייה של המורה העלומה לפני שאלו הצטלבו בחיי הילדה ובחייו שלו. דמותה לא נותנת לו מנוח. כשהוא חוזר, הוא משחרר חשוד שהודה ברצח הכפול ומושעה מהחקירה. יכול להיות ששרמן, האיש הכי חד בכוח, פשוט איבד את שפיותו?

בניגוד מוחלט ל"בית"ר פרובנס" שלו, הסרט הנוכחי של ענבר מלא בנפח. סביר להניח שהרומן של דנקנר והתסריט של משה זונדר גם הם "אשמים" לא מעט בהבדל בין הסרטים, ובכל מקרה התוצאה היא משהו שאפשר באמת להרגיש אותו. ענבר משכיל להבחין שתעלומת העלמה של ילדה קטנה היא כשלעצמה מערער עצבים יעיל, ולכן הוא מסרב לדחוף לנו את הזוועות האפשריות לתוך הגרון. במקום זה הוא מתמקד דווקא בתעלומה הפנימית של שרמן, חובש הכיפה שצריך לנווט בשלווה בתוך כל הנוראות האלה, ומאבד את שלוות רוחו. ענבר לא חוסך בדבר כדי להעביר לנו את סערת רוחו של שרמן, סערה שממנה, אולי, אמורה לבקוע גם ההארה. נתן דטנר נותן שרמן מאופק כלפי חוץ, שמעביר את אובדנו רק ברפרופים קטנים. מלאכת אמן.

הסערה הפנימית של שרמן חגה בתוך סערה חיצונית, הלא היא העיירה של דוד גושן. ישיבת העבריינים החוזרים בתשובה, פרח השיטור עם הסכין בין השיניים והטינה בלב, בית הספר, תחנת המשטרה. כל אלה, ורוחה המרחפת של המורה המסתורית, כולם מוסיפים סערות נפש על סערות נפש, בתוך הנוף הגלילי הפראי והזועק, שדוד גורפינקל מעצים בצילומי החוץ המופלאים שלו. תחושה אמיתית של אבדן דרך יש בסרט הזה. שקר גדול ומכוער שצריך להחשף.

וכשהוא נחשף (ואל דאגה, אין לי שום כוונה לספר לי לכם מי עשה למי מה, מתי ואיך), ענבר מתזמר את החשיפה שלו ביד אמן. בדיוק כפי שהוא מתזמר את כל המותחן כולו. זהו המיינסטרים שתמיד רצינו לראות כאן. לא נוסחאתי מחד, אבל לא יומרני מאידך. לא פוליטי, אבל נטוע עמוק בתוך הישראל הזו שלנו. מהנה בלי להעליב, ומרתק בלי להרפות. עוד הוכחה פורצת לתהומות הכשרון שהחביא הקולנוע הישראלי בבתי הספר שלו בשנים האחרונות. כן ירבו (והם כבר רבים).

__________________________________
שרמן בחורף, שישי ב-22:00, ערוץ הסרטים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by