בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תיאוריית הקשר 

תיאוריית הקשר

 
 
עמרי גרינברג

עמרי גרינברג נוטל את תפקיד המבקר הטוב והמבקר הרע בעקבות מופע המחווה ל"פלונטר" של פורטיס. אבל גם ההתלבטות לא פוגמת לו באקסטזה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

המבקר הרע

פורטיס אז (יח"צ)
 פורטיס אז (יח"צ)   
כל הערב קוטנר, המנחה שלנו לערב זה, רמז שיש לקח חשוב ללמוד כאן. בסוף הוא גם אמר את זה בצורה הכי ישירה שאפשר: "פלונטר" היה כשלון מסחרי בזמן אמיתי. זה שעכשיו אוהבים אותו ומצדיעים לו זה נחמד ויפה, אבל זה גם צריך לאותת לקהל שילמד לפקוח אזניים לדברים אחרים מאלה הרגילים. הקהל שמילא לחלוטין את הבארבי הזדהה פחות עם האג'נדה של קוטנר וכמה וכמה מעריצים שהחליטו שהם יודעים לחקות את פורטיס אף הגדילו ועשו את ההפך הגמור מדבריו כשהפריעו שוב ושוב ללהקות הצעירות שבאו לתת כבוד לפורטיס וליומולדת 30 של האלבום שלו, "פלונטר".

הקונספט היפה, בו עשר להקות שונות ביצעו את עשרת שירי האלבום המקורי (פלוס ביצוע לשיר של פורטיס "אין לי זמן להיות עצוב" שהופיע בפסקול הסרט "דיזינגוף 99"), תיקתק אמנם כמו שעון, אבל הבחירה של המארגנים בחלק מהלהקות הייתה תמוהה, ורק מפאת לב-רחום לא נקטול את הלהקות הצעירות שכשלו בלילה הזה. כן נקטול את משינה, שלא מובן איך העזה לבצע את "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" (שיר שהקהל נאלץ לשמוע משהו כמו 10 פעמים בערב הזה, כולל בקטעי הווידאו שהוקרנו בהכנה להופעה) ולא לשיר לעצמה משהו כמו "רד מעל מסך הסלולרי שלי".

שלוש שעות וחצי אחרי השעה הנקובה בה הייתה אמורה להתחיל ההופעה (שלמעשה התחילה באיחור של כשעה וחצי), תם חלק המחווה של הערב. ואז הגיע הרגע לו ייחלו המעריצים - רמי פורטיס עלה לבמה. בתחילה הוא ניגן עם חברי הלהקה הראשונה שלו משנות ה-70, שלמעט יוסי בוזין, היו חביבים גם אם לא בכושר שיא. אחר כך הוא עלה עם להקתו הנוכחית להופעה קצרה ובקושי מספקת, שחידדה יותר את הנקודה שקוטנר ניסה להעביר לנו הערב: פורטיס ולהקתו ביצעו שלושה שירים מתוך האלבום שלו "שוטר, פושע והענק הלוחש", שגם הוא נכשל כשיצא ב-1994. האם נפגש ב-2024 להופעת מחווה לאלבום הזה? ולמה הקהל של פורטיס מתאגד ככה כמעט אך ורק לכבוד אירועים רטרואקטיביים - האם אלבום חדש של פורטיס אינו מאורע מספק?
 

המבקר הטוב

כנסיית השכל מפרקים אגרסיות (צילום: עמרי גרינברג)
 כנסיית השכל מפרקים אגרסיות (צילום: עמרי גרינברג)   
זו יוזמה אדירה לעשות מחווה לאחד האלבומים המכוננים של הרוק הישראלי, וזה הישג אדיר שערב כזה זכה להצלחה, הן מבחינת ההפקה והן מבחינת היענות הקהל. ההחלטה לשלב להקות ותיקות ומוכרות שביצעו בצורה מקצועית ומוצלחת את שירי האלבום, לבין להקות צעירות, להן זו הייתה חשיפה רצינית, גם היא מבורכת ויפה.

שלומי שבן כבר מנוסה בעיבודים מעניינים לשירים של פורטיס וכנסיית השכל פרקו אגרסיות שכנראה הוחבאו עמוק-עמוק בהופעות שלהם עם התזמורת. קרוזנשטרן ופרוחוד בלטו במיוחד עם ביצוע מרהיב ל"אין לי זמן להיות עצוב" ששבה חלק מהקהל שוודאי ינהור להופעה שלהם ב-31 בינואר והביצוע רווי הגיטרות של משינה נתן כבוד לכמה מחברי הלהקה המקורית של פורטיס משנות ה-70. אורי מור, שיזם את הערב הזהף נתן גם הוא ביצוע מעולה שהמשיך את האנרגיות של יוסלס-איידי, בחירה מוצלחת במיוחד לפתיחת הערב עם ביצוע אנרגטי ל"דבש".

בין הקטעים שילבו המארגנים בחכמה את ההנחייה של יואב קוטנר, שסיפק אנקדוטות קלילות מהימים ההם, וכן קטעי וידאו מהארכיון (של ערוץ 1 בעיקר) שנתנו קצת טעם של אז. הערב התחיל עם קטעים מתוך הסרט "שולץ" מסוף שנות ה-70, שהראה עד כמה החבורה של פורטיס דאז הייתה ניסיונית ומאתגרת. בזכות המעברים הללו הקהל לא עמד משועמם בזמן שהלהקות התחלפו.

אחרי 11 הופעות של 11 להקות הגיע רגע השיא של הערב, כשפורטיס עלה לבמה, מיד אחרי שקוטנר חלק כבוד לחשמלאי של להקת "תמוז", שלמעשה גילה לעולם את פורטיס וכן לחיים רומנו, שהפיק את "פלונטר" וניגן כמעט את כל תפקידי הנגינה בו. פורטיס העלה את הלהקה הראשונה שלו, שעל אף החלודה הקלה, חיממו את הקהל לקראת הקינוח: הופעה של פורטיס עם להקתו הנוכחית והמעולה, הכוללת את גיל סמטנה, עידו אגמון ויובל שפריר. הם התחילו עם שלושה שירים חדשים לגמרי, כולל שיר מרגש שנכתב לזכרו של ז'אן-ז'אק גולדברג, שניגן שנים עם פורטיס וסחרוף ונפטר לא-מזמן. אחר-כך הם התחילו לתת בראש ולהרעיד את הבארבי עם שלושה שירים כבדים מ"שוטר, פושע והענק הלוחש" וסיימו עם "אין קץ לילדות", לכבודו פורטיס העלה כמה בנות מהקהל לבמה.
 

השורה התחתונה

מילא את הבארבי (צילום: עמרי גרינברג)
 מילא את הבארבי (צילום: עמרי גרינברג)   
היה ערב בנזונה. יכול להיות ששיקולים כלכליים עמדו לנגד-עיני מארגני הערב, גם בגלל שהבארבי היה מלא וגם בגלל האפשרות לקדם את ההוצאה המחודשת של "פלונטר". בכל זאת, ובסופו של דבר מחווה זו מחווה, ו"פלונטר" הוא אלבום שמגיעות לו התשואות. הוא היה יותר מרלוונטי לסוף שנות ה-70 והוא עדיין אקטואלי ובועט גם בימינו. רוב הלהקות שנבחרו להופיע בערב הזה סיפקו את הסחורה, ואלו שלא לפחות ניסו. פורטיס כהרגלו נתן הופעה מצויינת וקשה היה לצאת מהבארבי לא-מסופק, למרות שהלילה היה ארוך.

מי שצריכים לתהות לגבי עצמם הם אותם מעריצים שרופים לכאורה של פורטיס, שהתנהגו בהתנשאות הבהמתית שאפיינה את תגובת הקהל ל"פלונטר" כשיצא במקור. צדק קוטנר בכך שהתעקש להעביר את מסר הפתיחות והפלורליזם המוסיקליים דווקא לקהל שבטח חושב לעצמו שהוא הכי רחוק מהמיינסטרים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by