בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"לא נעלמתי" 

"לא נעלמתי"

 
 
אמנון ברוק

ערב יציאת אלבומה הראשון מזה 15 שנים, אלילת האייטיז טובה גרטנר מודיעה לנענע 10 כי היא הייתה כאן כל הזמן ומעולם לא ויתרה על המוסיקה. ראיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עדיין מקבלת מכתבי מעריצים. גרטנר על הבמה (צילומים: יח"צ)
 עדיין מקבלת מכתבי מעריצים. גרטנר על הבמה (צילומים: יח"צ)   
כמו כולם, גם אני ביליתי את ילדותי ואת נעוריי בהערצה עיוורת לכוכבי הזמר העברי. עקבתי בסקרנות אחרי כל כתבה על ירדנה או על עופרה ב"מעריב לנוער", קינאתי באלה שאספו חומר על אילנה אביטל (כולל תמונות בצבע), קראתי בשקיקה עדכונים על סי הימן ב"להיטון" וחיכיתי בכמיהה לחלק השלישי של הפוסטר שהבטיח את אדם בגודל אמיתי. כן, תליתי אותו, אני מודה. עם זאת, מעולם לא אזרתי את האומץ לכתוב מכתבי הערצה לאמנים שכה אהבתי, אבל הייתי משוכנע לחלוטין שדי במכתב אחד כדי שיסמין גמליאל מ"מנגו" ואני נהפוך לחברים הכי טובים בעולם.

ככל הנראה תחושת הפספוס נחרטה אי-שם במעמקי לבי. היא פרצה אשתקד, כששהיתי באירופה. ערב אחד חזרתי הביתה שתוי משהו, ובפלייליסט שלי ניגנו בגאון מספר שירים של טובה גרטנר. מילות השירים נגעו בנפשי המרוממת, ובפרץ של רגשות כתבתי לה את מכתב הערצה הראשון (וכנראה האחרון) בחיי. כשהתעוררתי בבוקר, מוצף בחמרמורת ומוכה תחושות קשות על הדואל המשתפך, זכיתי לקבל תשובה נעימה, שהובילה לתכתובת חביבה עם הכוכבת הנערצת. מי היה מאמין שלא תחלוף שנה בטרם ישגרוני מעסיקיי החכמים מנענע-10 לראיין את טובה גרטנר לרגל צאת אלבומה החדש "דוכן נשיקות" ופתיחת סיבוב ההופעות?

למי שלא זוכר, הפריצה הגדולה של טובה גרטנר הייתה בשירה האלמותי "אתמול", באמצע שנות השמונים. היו ב"אתמול" דברים שהיו מאוד שונים בנוף המוסיקה הישראלית של התקופה – שיר לא מלודי (אבל קליט), קטעי מעבר הזויים, טקסט מאוד ישיר, ושירה לא מלטפת, אלא דיבורית. לא לחינם טוענים שהיא זמרת האינדי הראשונה בישראל. השיר זכה להצלחה ומושמע עד היום ברדיו. שירה המפורסם האחר של טובה, "אם מלאכים", יצא שנתיים לאחר מכן, ומושמע לרוב בימי זיכרון, אבל לבד מזה, קשה לאמר שאנחנו שומעים עליה מספיק. "שתיקה זה עניין סובייקטיבי", היא מסבירה היום, ערב ההתקמבקות, "בתקשורת הפופולארית נראה שנעלמתי, אבל לא הפסקתי לרגע ביצירה. אחרי שהוצאתי שלושה אלבומים, הרגשתי שעשיתי הרבה מוסיקה, שדיברתי, ורציתי להתפתח לכיוון של המילים, של כתיבה. כתבתי מחזות, אפילו כתבתי ספר, ונסחפתי עמוק אל תוך זה. אבל כשסיימתי עם הכתיבה גיליתי שהמכשול הוא אותו מכשול שיש במוסיקה, שצריך לשווק את זה, לפרסם את זה, למכור את זה. כאן כבר לא רציתי להמשיך"
 
"הרוק מייצג את הספק". גרטנר
 "הרוק מייצג את הספק". גרטנר    
אבל המילים לא היו זרות לך. את כתבת את כל השירים שלך, ונראה שהטקסט עצמו מאוד חשוב לך.
"זה נכון מאוד. השירים שאני כותבת באים ממקום עמוק מאוד. בכל פעם שאני שרה שיר שלי, אני חווה אותו שוב, אבל החוויה שונה וחדשה. מופלא בעיניי עד כמה השירים תמיד רלוונטיים, כמה הם תמיד מוצאים מקום אצלי, גם השירים החדשים וגם השירים מלפני עשרים שנה, כאילו אף-פעם לא נס ליחם בשבילי".

את אוהבת שמגדירים אותך כזמרת אינדי?
"למען האמת אני לא בטוחה שאני בעצמי יודעת איך להגדיר את סגנון המוסיקה שלי. רוק? אינדי? אינדי זה איך עושים את המוסיקה. אני חושבת שרוק זאת הגדרה יותר קולעת, כי רוק בשבילי זה גישה, גישה של חתרנות. הרוק מייצג עבורי את הספק, גישה שאסור לקחת דברים כאילו הם מובנים מאליהם, ועם זה אני מזדהה. הייתי אומרת שהכתיבה שלי היא ישראלית, והמוסיקה היא רוק עם חיבור חזק מאוד ליהדות, זה הקו שעומד מאחורי הכול".

גרטנר, שמבקשת לא להסגיר את גילה, נולדה לבית דתי, והגיעה אל המוסיקה ממחוזות קלאסיים מפתיעים. תהליך החיבור לפופ לווה בחזרה בשאלה, נושא שמהדהד בלא מעט משיריה. בשנות השמונים, למשל, הוציאה את השיר "פה הייתי", שמדגיש את חוסר האונים שחשה לנוכח החיים בבית דתי והידיעה שזה פשוט לא זה. "להיות דתייה זה לא דבר שחולף", היא אומרת, "המעבר הזה לחילוניות לא פוסק אף פעם, ודתי נשאר דתי. חוזר בשאלה נחשב לבוגד, וגם תמיד ירגיש איפשהו בוגד. לחזור בשאלה זה לסובב כפתור ולהיפתח לעוד ערוצים, לעוד תדרים, כי כשאתה דתי, אתה רק דתי. אני שרה הרבה על הדת והדתיות, גם אז וגם היום, ותמיד אני מרגישה שאני מתמודדת עם זה בצורה ישירה ואפילו חצופה, כי אני עדיין מרגישה מרדנית. בשיר 'אם מלאכים' החוצפה היא הפקפוק, בשיר 'ברגע מסוים' שבאלבום החדש החוצפה היא בכמיהה לחזור בתשובה ברגע מסוים כשרע, כי בדתיות יש ביחד ואין בדידות".

מה זאת הבדידות הזאת? זה סוג של עצב?
"עצב זאת מילה מציפה מדי, אני ממעטת להשתמש בה. אני מעדיפה לדבר על בדידות, שהיא בעצם פסימיות. כולם בוחרים אם לראות את הטוב או לראות את הרע. אני בחרתי לראות את הטוב, אבל לפעמים עולה הבדידות הזאת, והפסימיות מציפה את הכול".
 
 
את בכלל שרה הרבה על ימים קשים.
"היצירה באה מהמקומות העמוקים, הכואבים, הבודדים. אלה מקומות שנמצאים בפנים גם אחרי שמתחתנים, גם כשיש ילדים. הבדידות תמיד שם, בפנים, מתחת לפני השטח, והאומנות קשורה לבפנים".

ומה מייחד את טובה של היום?
"אני מרגישה קצת כמו מן ר' עקיבא, עבדתי שנים רבות, השקעתי את הכול באמנות, ועכשיו הגיע הזמן שהמוזיקה שלי תישמע. פעם הייתי מכונסת, אבל היום אני רוצה שאנשים יראו אותי וישמעו את המוזיקה שלי. השירים החדשים כמעט שלא מושמעים ברדיו, וחבל לי מאוד על כך. אבל הפעם החלטתי להישאר – זאת שליחות. ואני מקווה שזה יגיע לאנשים".

לכבוד סיבוב ההופעות הנוכחי הקמת את להקת "נפקמינא"
"נכון. בשנים האחרונות עבדתי הרבה עם יושי שדה (מתיסלם), ולפני שנה וחצי הקמתי את הלהקה, יחד עם עודד סיידא, יואב קליין ואשר לוי. יש אנרגיות מיוחדות, אנרגיות של תיסלם מיושי, ויש תופים, ויש בסון. העבודה ביחד מדהימה. בהופעה הקרובה יתארחו גם מזי כהן ואילן וירצברג, שהם חברים יקרים ויוצרים מעולים, ואנחנו עובדים יחד כבר למעלה מעשרים שנה".

עם מי עוד היית מעוניינת להופיע?
"את האמת, מסקרן אותי להופיע עם כל אחד. אהוד בנאי, דנה ברגר, דנה אינטרנשיונל. מי לא? יש משהו כל כך ממלא בדיאלוג הזה שנוצר בעבודה משותפת עם מישהו אחר, כי לכל אחד יש תדרים אחרים, של אישיות ושל מוזיקה. כשאתה שר עם מישהו אחר, אתה צריך להתאים את עצמך לתדרים שלו, ולהשתמש בתדרים האלה. זה עושה דברים נפלאים".

רק מתוך סקרנות: אם לא היית אמנית ויוצרת, מה את חושבת שהיית עושה?
"נראה לי שדוורית. אני חייבת להסתובב כל הזמן, אני לא נחה לרגע, תמיד להיות בתנועה, ואני גם אוהבת מכתבים. אולי צוללנית".

הופעת הבכורה של טובה גרטנר תערך מחר, יום שני (14.1) במרכז ענב לתרבות בשעה 21:00. אורחים מיוחדים: מזי כהן ואילן ורצברג
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by