בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חוזרים הביתה 

חוזרים הביתה

 
 
עידו שי

סיגור רוס ערכו סדרת הופעות חינמיות ברחבי איסלנד ואז עשו על זה סרט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הופעות ברחבי איסלנד. מתוך "היימה"
 הופעות ברחבי איסלנד. מתוך "היימה"   
מדי פעם, בהאזנה לאלבום מוצלח, מעניין לעצור ולשאול למה הוא כל כך מוצלח. האם אלה המילים או המוסיקה? בעיני האלבומים הכי טובים, הם אלה שבהם המוסיקה יכולה לעשות הכל, גם ללא המילים. כפי שגם בקולנוע, הסצינוות המרשימות והמרגשות ביותר הם אלו שבהן השחקנים לא צריכים לומר דבר.

סיגר רוס הם סוג של נס. להקה איסלנדית, ששרה באיסלנדית - שפה שרק כ-315 אלף איש מדברים בעולם כולו - ועדיין הצליחה למכור כמה מיליוני עותקים מאלבומיה, בין השאר בזכות השירים שנכללו בפסקול הסרט "ונילה סקיי". כשמקשיבים להם מבינים שאין צורך להבין את המילים. להפך, הן עלולות רק להפריע.

המוסיקה של סיגר רוס מבוססת לחלוטין על הקול המדהים של הסולן ג'ון תור בריגסון ועל היכולת של הלהקה לבנות שירים ארוכים, מורכבים, המצליחים להכניס את המאזין לעולם שונה לחלוטין מהעולם שבו הוא חי. הבסיס הוא רוק אבל סיגר רוס לוקחים את זה הרבה יותר רחוק. אקספרמנטלי קוראים לזה - הגדרה בעייתית למוסיקה שמנסה לחרוג מעולם הכללים הרגיל של מוסיקה. סיגר רוס עושים את זה ועדיין מצליחים לרגש. מהבחינה הזו, החיבור שלהם לרדיוהד לפני כמה שנים (הם חיממו אותם במשך כמה הופעות בשנת 2000) היה טבעי מאוד.
 
חוויה אסתטית. "היימה", הפוסטר
 חוויה אסתטית. "היימה", הפוסטר   
לפני שנתיים, אחרי שהצליחו מאוד בעולם חזרו סיגר רוס הביתה, לאיסלנד. הם החליטו לסיים את סיבוב ההופעות העולמי בשורה של הופעות חינם בכפרים ועיירות ברחבי המדינה. המטרה, לדברי הלהקה, היתה קודם כל להחזיר משהו למדינה הקטנה שממנה הגיעו (באיסלנד הכתירו את אחד האלבומים שלהם כאלבום המאה) והם גם החליטו לעשות מזה סרט. Heima, בית באיסלנדית, הוא לחלוטין סיגר רוס. כלומר, הוא מצליח להעביר חוויה רק באמצעות מוסיקה, ללא מילים. חברי הלהקה דווקא מדברים מפעם לפעם. זה מעניין להקשיב להם, אבל בסופו של דבר הם לא אומרים כמעט שום דבר חשוב. הם לרוב מספרים על תחושותיהם ובמקרה הטוב זה מרחיב את חווית ההופעות. במקרה הרע זה נשמע כמו עוד כמה קלישאות רוק.

אבל כל זה הוא שולי. בסרט של סיגר רוס יש רק שני גיבורים - המוסיקה ואיסלנד. הסרט בנוי מרצף של שירים המבוצעים בכל פעם בחלק אחר של המדינה. זה עשוי להשמע משעמם, אבל הנוף המדהים של איסלנד הופך כל הופעה לחוויה אסתטית, מוסיקלית, תרבותית ואקולוגית. כך זה כשהם מופיעים במפעל דגים נטוש, או על גבעה שלמרגלותיה יושבים תושבי כפר שלם מסביב למדורה ענקית, ומרגשת מכולן היא ההופעה האקוסטית בפני חבורה של פעילים ירוקים המוחים על בניית סכר ענקי לצורך ייצור חשמל.
 
 
יש משהו כל כך עדין ויפה במוסיקה ובאנשים שיוצרים אותה, שההופעה הזו, שהיא למעשה מחאה נגד המפעלים הגדולים שזוללים את אוצרות הטבע של איסלנד, גם היא מסוגלת לרגש עד כדי דמעות. לפני ואחרי הצופה נחשף לנופים המדהימים של איסלנד ולאנשים שחיים בהם, בקהילות קטנטנות, במשך תקופות שלמות שבהן אין חושך או אין אור. אנשים שלא ראו הופעת רוק בחייהם. הסרט מאפשר לצפות בהופעות ולא פחות מרתק, לצפות בצופים בעודם מתאספים ומקשיבים להן. אנו לא שומעים אותם כלל. פרט למחיאות כפיים מעטות, פס הקול מוקדש לחלוטין להערות ובעיקר למוסיקה של סיגר רוס. אבל הצופים אינם ניצבים בסרט של סיגר רוס. מבלי להגיד אף מילה הם מספרים לנו מאיפה המוסיקה הזו הגיעה.

זה בעיני ההישג הבולט של הסרט הזה. הוא משלב בתוכו באופן המושלם ביותר את הרמה הגבוהה ביותר של קולנוע ושל מוסיקה. שעה וחצי שבה לא הבנתי מילה מאף שיר, לא שמעתי אף מומחה רוק או מעריץ מדבר על הלהקה, לא הייתי עד לאף סיטואציה מצחיקה/הזויה/מרגשת בחדר ההלבשה של הלהקה - אבל סיימתי את הסרט מלא תובנות. הרבה יותר מאשר בכל אותם סרטים עתירי מילים שלא אומרים דבר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by