בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פצעים ונקניקיות 
 
 מוניקה סקס. למתבגרים   
 
מיקי פלד

מיקי פלד הלכה לראות את מוניקה סקס בבארבי, וחזרה עם געגועים לעיר הנוער

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא זכור לי שאי פעם סבלתי בהופעה שהלכתי אליה. ואם להיות כנה לגמרי, מלכתחילה לא הייתי קהל אוהד במיוחד. אבל ללכת להופעה של מוניקה סקס נראה לי אתגר נועז, במיוחד לאור העובדה שאני לא חובבת רוקנ'רול, בלשון המעטה.

נתחיל בזה שעד לפני כמה זמן עוד חשבתי שמוניקה סקס, נושאי המגבעת וזקני צפת זו אותה להקה. הכל היה בזיכרוני מקשה אחת. ואף פעם גם לא טרחתי לשאול או לברר, משום שכפי שכבר ציינתי, אינני חובבת הז'אנר. בשלב מסוים הצלחתי כבר להבדיל בין מאור כהן ליהלי סובול (אחרי "משהו טוטאלי" שבו שיחק כהן ואלבום הסולו של סובול, "סוס"). נושאי המגבעת יסלחו לי על הפאדיחה הנוראה, אבל אותם אני עדיין לא זוכרת.

"מכה אפורה" (מתוך האלבום הראשון "פצעים ונשיקות") הצליח להשתחל לתודעה שלי בזכות הסדרה "פלורנטין", ואת "על הרצפה" אני זוכרת בזכות זה שמישהי שלמדה איתי השתתפה בקליפ של השיר, ורואים אותה מקפצת שם.

אבל "חיות מחמד" ייחרט בזיכרוני לעד. איך? בעיקר בגלל "הקונפורמיסט" הנהדר שהצליח להבקיע את קליפת האנטי רוק שלי, ולשמח את ליבי בכל פעם שהוא מושמע ברדיו. שנית, בגלל שהמלים שלו, להבדיל משירים אחרים שאליהם לא ממש התחברתי, הצליחו לדבר אלי ואפילו היתה להם משמעות.

יום שישי בצהריים, השעה 15:00. שעה מוזרה להופעה. אני וידיד עומדים בכניסה ל"בארבי". אז הבנתי שאני לא רק מאותגרת ז'אנרית, אלא גם גילאית. עשרות בני נוער מתלהבים, בגילאי 15-16, עונדי קולרים ולובשי מכנסיים מתרחבים (המטאטאות אבק, בדלי סיגריות וחרא של כלבים מהמדרכה) עמדו יחד איתנו בתור. ההופעה צולמה לטלוויזיה והיה חגיגי במיוחד, מסתבר.

אלה שגילם חרג מהממוצע, ניחשנו, היו מכרים של חברי הלהקה, בני משפחה או סתם עיתונאים שבאו לסקר את ההופעה הראשונה של האלבום החדש. נזכרתי פתאום ב"עיר הנוער", איך לפני כמעט מיליון שנה היינו נוסעים כל קיץ, החבר'ה מהכיתה, כדי לבלות בגני התערוכה, לאכול נקניקיות ולקנח בסוכר ורוד על מקל.

בהתחשב בכך שהאלבום החדש נקרא "חיות מחמד", ובכך שבכל הופעה משתדלת הלהקה לבצע לפחות שישה או שבעה שירים מהאלבום החדש, ציפיתי לפגוש קצת יותר חיות מהרגיל. משהו בסגנון "חיות וחיוכים" או פינת האימוץ של חני נחמיאס בערוץ הראשון. אבל חוץ מקנגרו (הקונפורמיסט לא מסתכן על הבסיס / חי כמו קנגרו בתוך הכיס) לא פגשתי יותר מדי חיות. טוב, אולי איזה ציפור מהוססת, איש עם פרווה ואיש קש אחד.

לא פייר להגיד שסבלתי. מתישהו מצאתי את עצמי גם קצת רוקדת, והכל נראה לי נורא הזוי. שחר אבן צור (תופים) שר את "גשם חזק" ואני הסתכלתי מסביבי. הכל הסתובב לי, המעריצים השתוללו, הברמניות רקדו עם מלקחיים של פלאפל, ואני כמעט הצלחתי לזכור את כל המלים של השיר. מאיפה זה בא לי? יותר מזה. בימים שאחרי מצאתי את עצמי פתאום מזמזמת שירים ששנאתי בהופעה.

מסתבר שמוניקה סקס תמיד היתה אצלי בתודעה מתחת לכל התאים האפורים של השיכחה. להגיד שסבלתי בהופעה? אולי קצת. להגיד שנהניתי? גם אולי קצת. כמו כל היהודים. אז איפה הנקניקיות של עיר הנוער?

יהלי סובול - שירה וגיטרה
פיטר רוט - גיטרה
שחר אבן צור - תופים ושירה
אלדד גואטה - גיטרה
______________________
מוניקה סקס בבארבי, 17.1

האתר של מוניקה סקס
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by