בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
באייפוד של מירה עווד 

באייפוד של מירה עווד

 
 
אפרת אסקירה

בין "עבודה ערבית" והעבודה על אלבום הבכורה, מירה עווד פתחה עבורנו את התקליטיה הפרטית שלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לקראת אלבום. עווד (יח"צ)
 לקראת אלבום. עווד (יח"צ)   
מירה עווד מככבת בסדרה "עבודה ערבית" ועובדת בימים אלה על אלבום הבכורה שלה, ממנו שחררה כבר את הסינגל הראשון, "עולאקתונה/ הקשר שלנו". עווד מעידה על עצמה שגם היא "מאנשי הלואו-טק, או בעברית: לא-טק. אז עדיין אין לי אייפוד". בעקבות הסינגל היפה ולקראת האלבום שבדרך ביקשנו ממנה בכל זאת לפתוח עבורנו אם לא את האייפוד, את התקליטייה האישית להשראה.
 

Joni Mitchel\\Blue

ג'וני מיטשל, בכאב (עטיפת האלבום)
 ג'וני מיטשל, בכאב (עטיפת האלבום)   
הקול שלה, הלחנים המתפתלים, הטקסטים האמיתיים המתוודים - מתכונת מנצחת מבחינתי. האלבום BLUE הוא אמנם ההצלחה המסחרית הכי גדולה של ג'וני מיטשל, אך לעומת מוסיקאים אחרים, המסחריות שלו ממש לא באה על חשבון האיכות.

Souad Massi\\ Deb

כשאנשים המליצו לי לבחור בכיוון מוסיקלי מובהק, תמיד הפניתי אותם אל סועאד מאסי, שהעובדה שהיא אלג'יראית ושרה בשפת האם שלה לא מנעה ממנה לערבב סגנונות כראות עינה. הזמרת הזאת, עם הקול העמוק המסתלסל מלווה את עצמה לא עם עוּד, אלא עם גיטרה מערבית לחלוטין, משלבת אותה עם השפעות מהבית וגם כמה השפעות מהשכנים.
 

Le Mystere des voix Bulgares/ vol. 1-3

אלגיראית עם נגיעות מהשכנים. סועאד מאסי (עטיפת האלבום)
 אלגיראית עם נגיעות מהשכנים. סועאד מאסי (עטיפת האלבום)   
מוסיקה בולגרית מסורתית זה אהבה גדולה אצלי. אני מוקסמת לחלוטין מהמקצבים והחשיבה ההרמונית, שלא דומה לאף תרבות אחרת (וגם מהתלבושות הססגוניות). "Le Mystere des voix Bulgares" הוא שם להקת הנשים המבצעת, שאחראית על המון אלבומים, אבל ישנו גם אוסף משולש שמכיל את רוב "הלהיטים", ומספק מגוון מכובד של סגנונות למי שרוצה להתחיל להכיר.

Kings of Convenience\\ Quiet is the New Loud

אני אוהבת את זה ש-"Kings of Convenience" מזכירים לי את סיימון וגרפונקל אבל הרבה פחות מתייפיפים. אני אוהבת את הסאונד של האלבום, משהו מאוד "לא עשוי", שומעים את ה-Room Tone לאורך השירים וזה מזכיר לי עוד משהו מפעם.
 
 

King Crimson\\ Thrak

תיקון ליאצק. פיאצולה (עטיפת האלבום)
 תיקון ליאצק. פיאצולה (עטיפת האלבום)   
אחת מלהקות הרוק המתקדם שאני הכי אוהבת. בחרתי באלבום האחרון של קינג קרימזון, שבו הצטרף ללהקה הבסיסט האגדי והגבר היחיד בעולם שאני סולחת לו על שפם - טוני לוין.

Astor Piazzola\\ Adios nonino

גם אני, כמו רבים בגילי, גדלתי על האקורדיון של יאצק. וכמה שהדמות היתה חביבה, האקורדיון לא היה ערב במיוחד לאוזן ואני חייבת להודות שהרבה שנים קישרתי בין אקורדיון לכובע טמבל. אני מתוודה פה בפעם הראשונה: אני מירה, והייתי גזענית נגד אקורדיונים! אבל מאז עברתי תיקון והוא בא אלי בדמותו של פיאצולה. הייתי בהלם מהאיכות, הוורסטיליות, האנרגיה המתפרצת והדרמה שהכלי יכול לייצר. שלא לדבר על המוסיקה הכל כך יפה שפיאצולה מלחין.
 

Ziad Rahbani\\ Houdou Nisbi

תאמר נאפר והחברים מ-DAM (עטיפת האלבום)
 תאמר נאפר והחברים מ-DAM (עטיפת האלבום)    
זיאד רחבאני המתגורר כיום בצרפת הוא הבן של הזמרת הלבנונית פיירוז, הוא ג'אזיזסט והוא מהפכן מבחינת השילובים של הג'אז עם המוסיקה הערבית. גם מבחינת התכנים, הוא עשה מוסיקת מחאה פוליטית וחברתית שמתעסקת במלחמת האזרחים בלבנון וכתב גם מחזות זמר סאטיריים. התקליט "הודו ניסבי" (שקט יחסי) הוא אחד האלבומים הרומנטיים יותר. רחבאני גם התפרסם כשטותניק גדול. וכאן, בלי קשר לאלבום, הוא נותן ביצוע ג'אזי לסימפוניה 80 של מוצארט (שאמא שלו בזמנה ביצעה כשיר).

DAM\\ Dedication

החבר'ה מלוד אומרים את מה שבלב, עם המון אמת וחינניות, ודווקא לא במליטנטיות, כמו הדעה הרווחת. יש הרבה הומור באלבום הזה לצד המון כאב שבא ממציאות קשה, אותה מציאות שהם קוראים לשנות. לעומת ראפרים בעולם שכבר סתם צועקים אלימות ומקיפים את עצמם בישבנים ובדולרים, הלהקה הזאת מלוד מזכירה איך נברא הראפ ולמה, הז'אנר הזה שבא להגיד את הדברים בלי יתר התייפיפות.
 

J.S.Bach\\ Mass in B minor

שילובים מופרעים. ראשי טאהא (עטיפת האלבום)
 שילובים מופרעים. ראשי טאהא (עטיפת האלבום)   
יש לי את הדיסק הכפול, בניצוחו של גוסטב ליאונהרט. בטח יש עוד הרבה ביצועים, אני לא מבינה ענקית במוסיקה קלאסית, אבל היצירה הזאת מרגשת אותי וגורמת לי להרגיש קטנה וחסרת חשיבות בעליל. זה כנראה בדיוק האפקט הנדרש ממוסיקה שנכתבה לשרת את הכנסיה. אבל אם אניח את הסקפטיות שלי לגבי דת בצד: זוהי יצירה ענקית, והקטע הראשון במיוחד.

Rachid Taha\\ Diwan, Diwan 2

איזה כיף איתו, הראשיד טאהא הזה, הוא בא ממוסיקת הראי האלג'יראית המחאתית ונדד אל תוך העולם המערבי בחדווה והתפננות. אני חייבת להודות שלפעמים השילובים הם משוגעים לגמרי ונדמה כאילו הם על סף "הגרוע", אבל איכשהו תוך כדי שמיעה אני מתרגלת ומתחילה לאהוב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by