בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בקטנה 
 
 שרון רוטר   
 
ערן דינר

ערן דינר מציע את שרון רוטר ומיקי שביב למי שזקוק עכשיו, יותר מתמיד, למעט עידוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שרון רוטר מכירה את האנשים הנכונים, ואלה שמחו, מן הסתם, לתת יד לאלבום הבכורה שלה. קצת קשה להבחין בזה, כי האינסרט המאורך המצורף לדיסק מעוצב בצורה בלתי אפשרית, אבל יש בוודאי לא מעט אמנים, לאו דווקא צעירים, שהיו שמחים מאד להתהדר בשמות המופיעים ברשימת הקרדיטים של "שרון רוטר", אלבומה הראשון: ברי סחרוף, חיים לרוז, ג'וני שועלי, אסף אמדורסקי - אם להזכיר רק חלק מאושיות האינדי הממוסד שהשאירו כאן חותם - הלא הם בכירי צאצאיהן של שושלות פורטיסחרוף ונענעדיסק לדורותיהן.

יחד עם כל החברים הטובים האלה, שרון רוטר מציגה כרטיס ביקור ראשון לאחר שנים לא מעטות כזמרת ליווי ומפיקה של סחרוף ואחרי שני מתאבנים שיצרו לא מעט ציפייה: הפסיכדליה המהפנטת של "הניצוץ" שהופיעה כבר לפני שש שנים בפסקול "קלרה הקדושה", ו"נעים", הסינגל הראשון מהאלבום, שנכלל באוסף נענע מס' 4 (2000) והוקלט מחדש לאלבום (בגרסה נעימה יותר, לדעת המבקר).

שלא במפתיע, התוצאה היא אלבום אינטימי ומוקפד באותה מידה שהוא מגוון ומעניין. את רוטר וקולה, הילדותי ומתגרה לסירוגין, עוטפת הפקה שנעה בין אלקטרוניקה עדינה לרוק ועד לבלוז (ב"אלמוגים" היפה שתרם ג'וני שועלי). הלהיט המיידי "ארוץ אליך", הוא ממתק סחרופי מענג, פשוט וכובש, שמרגיש כאילו 1992 מעולם לא חלפה, ו"ים" שנכתב עם יוסי פרץ (לשעבר חבר "דברים שעשיתי עם אחותי" שהוציא בשנה שעברה אלבום סולו שני), הוא אולי השיר היפה ביותר בדיסק. רק אסף אמדורסקי דפק כהרגלו פוזה של אחד שעושה טובה, וניפק את "עכשיו אני באה" השטאנצי.

יותר מדי שמות גדולים באלבום אחד זה לרוב סימן לבלאגן, אבל למרות ריבוי המשתתפים, "שרון רוטר" נשמע אחיד והומוגני. סגנונית, הוא זורק לכיוונים שונים, אבל באותו זמן מצליח לא להישמע כסופרמרקט מקרי של שירים שרק במקרה נכתבו על ידי השמנה והסלתה של האינדי הישראלי.

אין חשש שסחרוף וחבריו מריצים כאן מועמדת אלמונית. שרון רוטר תצטרך עוד להוכיח את עצמה כיוצרת עצמאית, ללא הכוורת הרוחשת של הסחרופיה, בהנחה שזו אכן כוונתה, אפשר לקוות שהיא תשכיל לעשות זאת באלבומה הבא. בינתיים, "שרון רוטר" הוא אלבום בכורה משכנע ומהנה ואחד הדיסקים הנעימים ביותר שתוכלו לצ'פר בו את עצמכם השנה.
 

***

מאז ששב לפעילות מוסיקלית בישראל, מיקי שביב מקפיד לשחק בתנאים שלו. אחרי שכבר ראה את הבמות הגדולות עם שועי הדור בשנות ה-70', והנהיג את "טנגו" בשנות ה-80', שביב נראה כמי שעייף מהביג-טיים, עד כמה שיש לביטוי הזה משמעות במציאות המקומית, ונסוג מהעיר הגדולה לביתו שבגליל. מי שאהב אותו כרוקיסט אורבני זעוף מבע אולי מצר על הפאזה הנוכחית, הגלילית והמשפחתית ששביב נמצא בה, אך נראה שהוא עצמו מרגיש בה נוח מתמיד ושהחופש ליצור בקצב שלו, בתהליך נטול אילוצים ולחצים, מוציא ממנו את המיטב כיוצר אישי.

את אלבומו החדש, "התשובה" הוא מגיש כמעט ארבע שנים לאחר קודמו, "בדיוק דבר כזה", וממש כמותו הוא קטן ואישי, לא ממהר להתלבש על האוזן אבל מציע אופציה ממשית ליחסים ארוכי טווח. שביב הקליט כמעט את כל האלבום לבדו (מלבד "בשבילה" הפותח ו"איפה את" בהם משתתפים אהרל'ה קמינסקי ועומר אביטל), ועם זאת הצליח לשמור על תחושת מיידיות של נגינה חיה, ועל צליל חם ועשיר.

מוסיקלית, נקודת ההתייחסות של התשובה", כקודמו, היא הרוק האמריקאי לגווניו: בלוז, פולק-רוק וקאונטרי. אלה משמשים בסיס לטקסטים שיש בהם את התחכום המאיר אריאלי (למשל ב"אלה הם" ו"שושן וחוח"), יחד עם נגיעה אישית חזקה שמעניקה להם חותם יחודי. עשרת השירים, שנבחרו מתוך 16 מועמדים והוקלטו תוך שלושה שבועות, מציגים יוצר מורכב, אבל לא מתחכם. רומנטי, אך רק לעיתים רחוקות גולש למתיקות ממש, באלבום לא מושלם, אבל אנושי ומקסים.

_________________________________________
שרון רוטר: שרון רוטר, (נענע דיסק/אן.אם.סי)
מיקי שביב: התשובה, (Zulu2002/טקסי הפקות/הד ארצי)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by