בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כנראה שכלום 
 
 קיבינימאט, איפה החיוך?   
 
צביקה בשור

צביקה בשור נאלץ לשרוד את "הכל או כלום" כדי להבין שהוא כבר לא כל כך אוהב את מייק לי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
באחת הסצנות האחרונות ב"הכל או כלום", אומרת פני הבוכיה לפיל בעלה כי פעם, לפני שנישואיהם נשחקו על אבני הריחיים של החיים, הוא גרם לה לצחוק. בתמורה מעווה פיל את פניו ומנפח את הלחיים. פני משחררת צחוק. האם הכל שב על כנו, או שמא זו רק הבדידות שמשאירה אותה אצלו?

מוזר, אבל ברגע אחד תפס מייק לי, במאי הסרט, את היחסים שנוצרו ביני ובינו בעשור האחרון. אתם מבינים, פעם הוא באמת גרם לי לצחוק. זה היה בסוף שנות השמונים, בואכה תשעימה, כשהעולם גילה את מייק לי. עד אז הוא היה מוכר בעיקר לאנשים האדיבים יותר של לונדון, שראו אותו בטלוויזיה המצויינת שלהם. אני זוכר שהלכתי עם חבר שלי, שני ילדים עם מקרה קשה של חוסר סיפוק מ"בחזרה לעתיד 2", לראות את "תקוות גדולות" שלו. אני זוכר שבמשך הקרנה שלמה הקהל לא הפסיק לצחוק. מעצב.

ב"מותק של חיים" זה רק הלך והחמיר. סרט חמוץ-מתוק-מצחיק-עצוב כל-כך לא ראיתי לפניו, וגם לא אחריו. ואני חשבתי אז שהנה, מצאתי לי איש שאפשר ליפול על כתפו בכל פעם שמרגישים רע. הוא יבין, לא יתווכח עם האבחנה הבסיסית - העולם הזה הוא מרבץ בדידות מתסכלת - אבל ידאג לצחוק על זה, ולהצחיק אותי. נערה מאושרת ממני לא היתה אז בכל דיזינגוף סנטר.

השבוע יוצא לאקרני הציונות "הכל או כלום", הסרט החדש של מייק לי. גם הפעם מדובר בתצרף המורכב מחייהם האומללים יותר ופחות של בני המעמד הבינוני-נמוך באנגליה. גם הפעם מנסה הנשמה האנגלית האבודה למצוא לעצמה מקום בין טרדות ומועקות היומיום. גם הפעם ימצאו מי שיהיה בלבם די אומץ לעצור את ההדרדרות במורד החלקלק ומי שמורך לבם יאיץ את דרכם אל התהום.

במרכז ג'ונגל הפיתוח הממובטא כדבעי הזה ניצבת האהבה השוקעת בין פיל לפני. הוא נהג מונית פאסיבי ועייף עד אימה, היא קופאית שמנסה עדיין להכפיף את חייה המדכאים לתבנית שניתן לחיות איתה. שני ילדיהם הם הצדעה לאומללות. פיל עדיין יודע שהוא אוהב את פני. לא בטוח שהיא אוהבת אותו.

וככל שהדואט השבור בין השניים מתנהל לו בים הסבל הסוער שלי משרטט, התחלתי להרגיש איך אני מבין את פג יותר ויותר. כן, בטח פעם הוא היה נפלא, האיש שלה. בטח פעם הוא גרם לה לצחוק. אבל משהו נשבר אצלו. משהו בו הפך ללא אמין. פתאום הבנתי שאני כבר לא אוהב כל-כך את מייק לי.

אני תמיד אזכור לו את חסד נעורינו. השמרנים היו אז בשלטון, שם ופה, והמרירות הקרה היתה הכרח. אלא שאם פה נותרנו תחת כיבושה של השעה הרעה, אצל מייק לי התחילו הדברים כמו להסתדר. הוא התרכך. אולי הוא הבין משהו שאני טרם הבנתי, אולי זה קרה לו עוד ב"עירום" הסופני ההוא, שכבר אז נתפס אצלי כמעין בגידה. אולי זה לא הוא. אולי זה אני. ובכל מקרה מייק לי מודל 2003 אינו עוד האיש החד והנגחני שאהבתי. עוד נמשיך בוודאי להכנס למיטה בכל פעם שהוא ישיק ספינה חדשה. אבל אהבה? אני חושב שזה די נגמר.

אני שונא לאבד במאים אהובים. ככל שמתבגרים נעשים מפרקי הרגש נוקשים יותר, והם מסרבים להתכופף עם בואו של זר. אהבות חדשות הן אירוע נדיר, כמעט בלתי אפשרי. האהבות הישנות נותרות כמגדלורים אחרונים בים של הסתם...

...אה, קיבינימאט. שמייק לי יעשה על ז-ה סרט.

_________________________________________________
הכל או כלום, בריטניה-צרפת, 128 דקות (למידע על זמני ההקרנה)

האתר הרשמי של הסרט
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by