בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים ומשהו 

חיים ומשהו

 
 
עמרי גרינברג

האלבומים של חיים משה ודודו אהרון הם תרכיזים סמיכים של שירי אהבה. גרינברג משווה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
החיים והדודו (אילוסטרציה מתוך עטיפות האלבומים)
 החיים והדודו (אילוסטרציה מתוך עטיפות האלבומים)   
כחלק מהניסיון להתגבר על שאריות הקיטש שעוד מסרבות לעזוב מאז "חג האהבה" אי שם בראשית החודש, נשלחתי למשימה נועזת: לבדוק האם עדיין יש בעולם אלבומי אהבה מרגשים ואולי אפילו מחרמנים. על מנת לבדוק הכצעקתה, נבחרו שני אלבומים מבציר ראשית-2008: "אהבה ראשונה" של דודו אהרון ו"קרוב ללב" של חיים משה.

רק על פי השמות של האלבומים אפשר כבר להבין שמדובר בשני אלבומים שעיקר עיסוקם הוא...אהבה, ולמקרה ששמות האלבומים לא שכנעו אתכם, הנה גם נתון סטטיסטי מהמם: מתוך 24 השירים שמתחלקים שווה בשווה בין שני האלבומים, רק שלושה לא עוסקים באהבה (שבינו לבינה, כמובן) - שניים מהם באלבום של חיים משה ורק אחד אצל דודו אהרון.

מהו אותו שיר בודד אצל אהרון שאהבה אינה תחום העיסוק שלו? הקאבר ל"הכוכבים דולקים על אש קטנה" שאהרון עושה לקלאסיקה של משינה. האם ייתכן ששכחו להגיד לאהרון שזה לא שיר אהבה, אלא על מפגש עם זונה, או שאהרון חומד לצון לקראת סוף האלבום? ייתכן שלעולם לא נדע. בכל מקרה, הנה ההשוואה:
 
חיים משה
דודו אהרון
המנצח
מקדם סקסיות בעטיפה
נשבע לכם, חיים לא הזדקן בכלל מאז ימי ``תודה`` העליזים. הפרצוף המוכר משדר שאפשר לסמוך עליו. בטחון זה סקסי.
נכון המוכר בפיצוציה שמשחק אותה שרמנטי? שימו אותו בכמה פוזות, עם גיטרה (?!) ופסנתר (!), צלמו אותו בשחור לבן והא-לכם העטיפה.
אולי אחרי 30 שנות קריירה משגשגת דודו אהרון יתקרב למה שחיים משה מסוגל לשדר.
קול מלטף
האמת, קצת מאכזב. הקול המרגש והחם קצת התבגר כנראה, ובכל מקרה הוא ``זוכה`` לכל מיני טיפולים דיגיטליים שלא עושים עמו חסד. אבל עדיין, אין לטעות בקול המיוחד של חיים משה.
נכון הילד שגדל על אייל גולן, והוא כאילו שר יפה אבל בעצם הוא עדיין נשמע כמו חיקוי קלוש של אייל גולן?
אהרון אולי מרשים טכנית, אבל לקול של חיים משה הרבה יותר אופי והוא נעים הרבה יותר יותר נעים מחוסר הייחודיות המעצבן של אהרון.
פאסון
יש, אבל כל מי שעבד עם משה על האלבום מתאמץ מאוד שהוא לא יורגש. השירים הבנאליים מרחיקים את משה הן מהפופ המשובח והן מהמוסיקה המסורתית שבזכותם התפרסם, והופכים אותו לכל מה שרצוי שהוא לא יהיה.
אין
משה מנצח, ולא רק בזכות רקורד העבר המרשים שלו. גם כשהוא מאכזב, הוא עדיין משרה אווירה יותר רגועה ומתאימה לאהבה מאהרון, שנשמע כמו פסקול לרכישת סיגריות חפוזה.
מוסיקה מעוררת זרימת דם
לא ממש. הציפייה שיגיע להיט או משהו מיוחד אחר נשארת בגדר ציפייה והמוסיקה נשארת בגדר שבלוניות שחוקה.
מעוררת את זרימת הדם, אבל בעיקר למוח: צעקני, מעצבן, שמענו את זה כבר מיליון פעם בעבר.
כולנו מפסידים. לאן נעלמו הכותבים הטובים? כנראה שאי אפשר לצפות ליותר מדי כשבשני האלבומים מנגנת אותה חבורת נגני אולפן.
מילים נוגות
``לאהוב אותך זה כמו להישרף באש/ או פשוט לשקוע במצולות של ים גועש/ כל רגע בלעדיך זה למות מלחכות/ ולחבק אותך זה שוב לחיות``.
``אני אלך בשבילך את כל הדרך/ אתן לך כל שרק תרצי/ גם אם תבקשי אני אכרע לך ברך/אסכים לכל אם את לא תוותרי``.
שוב, כולנו מפסידים. בשני האלבומים המילים מביכות, למרות שאצל אהרון קצת יותר (הוא כתב חלק מהמילים וגם חלק מהלחנים).
בשתי מילים
מעט בנאלי
טיפה מביך
ללא ספק, חיים
 
ולסיכום:
אם לחיים משה אפשר לסלוח על האלבום הבנאלי הזה בגלל רקורד העבר שלו, אהרון הוא פשוט מפעל של קלישאות. אם אתם בכל זאת רוצים שיר אהבה, אפשר לנסות את "נשבע" של חיים משה. שני האלבומים האלו מוכיחים שקשה עד בלתי אפשרי לכתוב שיר אהבה באמת מרגש, ואולי עדיף להפסיק לנסות עד שיגיע רעיון באמת טוב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by