בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עכביש החנטריש 
 
 רייף פיינס ב``ספיידר``. הלך לראות קוקואים   
 
צביקה בשור

גיבוריו הקולנועיים של צביקה בשור ממשיכים לעשות לעצמם בושות. היום: דיוויד קרוננברג

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברחובות לונדון של שנות השמונים מסתובב דניס קלג (רייף פיינס) וחי את ימי ילדותו מחדש. לא מזמן השתחרר מבית חולים לחולי נפש, ובהוסטל בו הוא משתקם מעניקים לו את החופש הדרוש לו כדי לשוב ולחקור באותה הטראומה שהביאה אותו למצבו החולני. ממוחו הקודח, בין שרבוט לקריאה בפנקסו המבולגן, עולות דמויותיהן של אביו, אמו. ברחובות לונדון של שנות השישים עוקב דניס קלג אחרי המקום בו החל מאבד את דעתו.

"ספיידר", הסרט החדש של הבמאי הקנדי המרתק דיוויד קרוננברג, הוא אכזבה מופתית. דלות התעלומה הסובבת את ילדותו של דניס קלג מספרת לנו שקרוננברג רצה בוודאי ללוות אותנו במסדרונותיה של נפש חולה, המחפשת את הדלת החוצה. אם זו מטרתו, אין אלא להצטער על כשלונו. התרגום של קרוננברג למחלתו של קלג הוא שעמום מחץ. עוד שרבוט בפנקס, עוד מבט אל עברה של מפלצת פלדה השוכנת בסמוך להוסטל בה גר קלג המבוגר, עוד הזיה לא מעניינת במיוחד.

ההופעה של רייף פיינס, עוד אחת בשרשרת ה"הוא ממש הלך לבתי משוגעים כדי לראות איך הקוקואים האלה נראים", מלאה מלמולים והגנבות מבט מפוחדות, וכמו נועדה להרשים את מי שנורא אהב את מה שמו ב"איש הגשם", את ההוא ב"12 הקופים", או את הילד הקטן והמוכשר ב"מה עובר על גילברט". אולי הדרך הכי טובה לגרום לקרוננברג להבין איפה הוא טעה היא פשוט לתת לפיינס את האוסקר על התפקיד הזה. ותודה להוריו.

אין ב"ספיידר" דבר ממה שהפך את קרוננברג לחביב הקהל שוחר הטעם האחר. מי שבא לסרט מתוך תקווה לקבל את חציית הגבולות של "קראש", לא יקבל כאן מאומה מזה. מי שבא לסרט שקרוננברג עושה על משוגעים, מתוך תקווה לקבל משהו בנוסח האישיות הכפולה והמרתקת של האחים מנטל מ"תאומי המריבה", ייאלץ להסתפק במלמולי מלמולים, עוויתות ושירבוטים לא מובנים.

יכול להיות שקרוננברג צריך לכתוב את התסריטים של סרטיו. אולי אז הוא נותן דרור לעיקולים המעוותים שבנפשו שלו, לאובססיה המרתקת שלו עם הגוף האנושי, עם גבולותיו ויחסיו עם כל מה שאינו אנושי. כאן, כשהוא מעבד את התסריט של פטריק מקגרה, התוצאה פשוט לא טובה.

"ספיידר" הוא הסרט הכי פחות מעניין של קרוננברג שראיתי. משעמם בהרבה מסרטי האימה הישנים וסרטי הסטיות הפסיכולוגיות שלו. אין בסרט הזה כלום מהמוזר, מהשונה, שהופך את קרוננברג לאחד הבמאים הללו שכל סרט שלהם הוא לחלוטין סרט שלהם, לטוב ולרע.

בהעדרו של קרוננברג אנחנו נשארים עם סרט פסיכים מהזן הפלצני, שכל במאי יומרני אחר שאין לו מה להגיד יכול היה לעשות. וחבל שבמאי אחר לא עשה את "ספיידר", או אז היה מתפנה קרוננברג לעשות סרט אחר, סרט לגמרי שלו, שבטח היה מצליח להחריד, לגרד, לרתק - או במילים אחרות, להיות סרט של קרוננברג.

_________________________________________________
ספיידר, צרפת/קנדה, 2002, 98 דקות (למידע על זמני ההקרנה)

האתר הרשמי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by