בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הפניקס הישראלי 
 
 פרט מתוך עטיפת האלבום   
 
ערן דינר

ערן דינר מקווה להאריך חיים כדי לא להפסיד אף קאמבק של שמוליק קראוס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש תקליט חדש של שמוליק קראוס. יש מעט מאד משפטים בעברית עם כל כך הרבה פוטנציאל לשמחה. קראוס הוא מאחרוני השורדים של דורו. אם הוא היה פוליטיקאי היו אומרים עליו שהוא מאחרוני הנפילים, אבל הוא, לשמחתנו, לא רודף שררה.

קראוס, בעל מניית יסוד ברוק הישראלי, יוצר ומקליט כבר מראשית שנות ה-60'. מבין אלה שהיו בסביבה כשהוא התחיל, הוא היחיד שעדיין מעורר עניין אמיתי, כיוצר רלוונטי, ומדהים בכל פעם מחדש באלבום בנוי לתלפיות אחרי שנים של היעלמות מוחלטת. כך היה ב-94' כששחרר את אלבומו הקודם, "ידידותי לסביבה", שש שנים לאחר קודמו וכך גם כעת, לאחר שהמתנו בסבלנות 9 שנים ארוכות עד לאלבום החדש, הרביעי בסך הכל, "יום רודף יום".

חזרה לאחר תשע שנות היעדרות היא מבחן לא פשוט עבור כל יוצר, אבל קראוס, כך נראה, לא מתרגש מהאתגר. לאחר יותר מ-40 שנה של פעילות, ולמרות המשברים האישיים הקשים, הוא עדיין מלחין אדיר שמעיינות ההשראה שלו רחוקים ממיצוי. "הנה זה בא" הנמרץ שפותח את האלבום מפריך מיד את החששות מפני עייפות החומר - קראוס לא איבד דבר ממגע הקסם שהופך את המלודיות שלו לנצחיות, ומחושי הרוקיסט המחודדים שלו.

כסינגל ראשון מתוך האלבום שוחרר "יום רודף יום" הצורב. לחן קראוסי קלאסי, שעתיד להיזכר כאחד משיריו הגדולים. "איזו רוח טובה" הקליל, עם המונד משובב נפש של משה לוי, מעלה זיכרון נעים מהרגעים היפים של "גלגל מסתובב" הנינוח ואילו "על עץ רענן" החביב התגלה במפתיע כריפ-אוף ברור על "The Way" - אותו להיט זניח של "פאסטבול" (שבעצמו מתעלק על הסאונד של הקינקס, אם כבר נדרשנו לזה).

ברגעיו המינוריים, זהו אלבום של געגועים. לנשים ("איפה הילד"), לנעורים, לעיר שזקנה והוזנחה ("בצד העצוב של העיר"), או לרעייה המנוחה ("שוב חלמתי" המצמרר שכתב רוטבליט לאשתו שנפטרה). רוטבליט וקראוס, שמקיימים מערכת יחסים יצירתית מפרה כבר יותר משלושה עשורים, מתבגרים ומזדקנים זה לצד זה בתהליך מרתק שאין שני לו ברוק הישראלי, ושמתועד לאורך השנים ביצירתם המשותפת. נושא הזקנה אמנם נוכח בתקליט, באופן המפורש ביותר ב"64" הביטלסי, אבל אל תטעו בו - זהו בהחלט לא תקליט של ישיש נרגן המקונן על ימים שחלפו, וקראוס, גם בגיל 67, רחוק מאד מלהיות סבא נחמד.

אל כס המפיק המוסיקלי, שהיה שמור לאילן וירצברג מאז "גלגל מסתובב" ב-82', החליק הפעם משה לוי, בעצמו לא פראייר, שבשיתוף עם עופר אקרלינג ולני בן-בסט תפר לקראוס סאונד מאופק ועשיר, אולי אפילו מעט שמרני (רק ב"זה קורה" קראוס ולוי מרשים לעצמם להשתעשע בלופים מנומסים), שלא חורג בהרבה מהקו שהתוו האלבומים הקודמים ומאפשר לקראוס ולרוטבליט לשים את השירים במרכז התמונה.

כך מתחבר "יום רודף יום" בטבעיות ל"ידידותי לסביבה" ולאלבומים הקודמים, למרות מרחק השנים. עכשיו, עם האלבום החדש בחנויות, דיבור על אלבום נוסף בתוך כשנה וליחשושים רציניים ביותר על הוצאה מחודשת לאלבום הגנוז "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל", נראה שקראוס נמצא באחת התקופות היותר טובות שלו. רק שלא יגמר לו השוונג.

____________________________
שמוליק קראוס: יום רודף יום (הד ארצי)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by